יוצג לציבור קישוט ספר התורה העתיק בעולם

הוא התגלה לפני שנה בדיוק למרגלות הר הבית. מדליון זהב שקוטרו כעשרה סנטימטרים, ועליו מרוקעים שלושה סמלים בצירוף נדיר ויחיד במינו: מנורת המקדש, ספר תורה ושופר. החוקרים מעריכים כי מדובר בעיטור לספר תורה - העתיק ביותר שנמצא אי-פעם - והוא מתוארך למחצית הראשונה של המאה השביעית, התקופה הביזנטית. הוא יוצג לציבור הרחב בכנס מחקרי עיר דוד ה-15 שייערך מחר (יום ה') בירושלים.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

"מדליון המנורה" ההיסטורי התגלה על ידי ד"ר אילת מזר מהאוניברסיטה העברית בספטמבר 2013, כשהוא מוטמן בקפידה בשקע בתוך הרצפה באתר החפירות "העופל" - לא הרחק מהמקום שבו ניצבה מאות שנים קודם לכן מנורת המקדש, בימי הבית השני. במגלי"ם, המכון הגבוה ללימודי ירושלים העורך את הכנס, מציינים בסיפוק כי מדובר בגולת הכותרת של כמה ממצאים שיוצגו ויידונו בו.

קראו עוד בערוץ יהדות :

• אין חילונים בגטו/ אריאנה מלמד
• בית המריבה: למי אכפת מילדות חרדיות?/ משה מונטג
• צפו: הסרטון שמסעיר את המגזר החרדי. המשטרה: הפעלנו כוח סביר
  

מרשים עוד יותר מהמדליון עצמו, הוא המתלה שמחובר אליו, הנתון בשרשרת זהב קלועה, מלאכת מחשבת. ההערכה היא כי הוא מעשה ידי אמן שונה מזה שעיצב את המדליון. בשרשרת שולבו שלושה מדליונים קטנים יותר, המעוטרים בדגמים צמחיים וגיאומטריים.

הוטמן לא הרחק מהמקום שבו ניצבה מאות שנים קודם לכן מנורת המקדש(צילום: אוריה תדמור)

אהרון הורוביץ, ראש מכון מגלי"ם, הגדיר בהתפעלות את הממצא כ"הנדיר, המעניין, המיוחד והיפה ביותר", וסיכם: "זהו תכשיט יפהפה". גם על האופן הברור שבו נראים סמלי התורה, המגילה והשופר על המדליון הקטן אמר כי הוא "יוצא דופן".

לפני שברחו, טמנו את הפריטים באדמה

החוקרים התלבטו: האם המדליון היה תכשיט שנענד כעיטור על ידי עשיר ירושלמי? או שהיה זה קישוט טקסי, אות לסמכותו ומעמדו

של בעל תפקיד בקהילה היהודית? מדוע טרחו להטמינו במקום סתר?

ראש המכון מספר כי היו שאכן סברו שהמדליון היה שייך לאדם פרטי שענד אותו על חזהו, אך הדעה הרווחת, כאמור, היא כי זהו עיטור לספר תורה, ומדובר בעתיק ביותר שהתגלה אי-פעם באומנות היהודית.

לדבריו, המדליון היה שייך לבני הקהילה היהודית שהתאמצו מאוד - וגם הצליחו - לחזור לגור בירושלים בתקופה הפרסית (שהחלה בשנת 614 לספירה), לאחר התקופה הביזנטית שבה הדבר נאסר עליהם. כעבור שנים הם נאלצו להימלט שוב מהעיר, ואת הפריטים הנדירים השאירו מאחור טמונים באדמה.

עגיל זהב יפהפה, משובץ פנינים ואבני אזמרגד. ענדה אותו אשת המושל הרומי ששלט בירושלים לאחר החורבן(צילום: רשות העתיקות, קלרה עמית)

"אנשים מחפשים דברים אותנטיים יותר מכל המקורות הכתובים, כדי להתחבר להיסטוריה שלנו", אומר הורוביץ, "והמדליון הזה הוא עדות למה שהיה בירושלים הקדומה. כל מי שיראה אותו, יתרגש". זו הסיבה לכך שמכון מגלי"ם מקיים גם סיורים באתרי חפירה בשעות שלפני הכנס, והשנה מקיים לצדו את תערוכת "ירושלים של זהב", עם ממצאים חשובים ויקרי ערך – כולם עשויים זהב – שנתגלו עם השנים.

מערה עם עגיל פנינה

כנס מחקרי עיר דוד הוא הזדמנות שנתית חד-פעמית להיחשף לפירות החפירות של השנה החולפת, שבדרך כלל עדיין נמצאים במחקר. המדליון הנדיר יוצג באופן חריג גם בתערוכה שתיפתח בשבוע הבא במוזיאון ישראל, בטרם יוחזר לידי המכון, אך הפריט המרכזי הוא חלק מאוצר רחב יותר שהתגלה על ידי הארכיאולוגים בתקופה האחרונה.

264 מטבעות מהתקופה הביזנטית, שהוטמנה ביריעת בד על מדף בחדר(צילום: רשות העתיקות, קלרה עמית)

"השנה נציג עוד שני ממצאים", מפרט הורוביץ: "האחד הוא אוצר זהב של 264 מטבעות ביזנטיות (מכונים "סולידי", ובכל אחד מהם כ-4.5 גרם זהב) שהתגלו בחניון גבעתי, ומתוארכים לשנת 613. הם היו חלק מהטבעת חירום של האימפריה הביזנטית לקראת הפלישה הפרסית, שכבשה את ירושלים שנה לאחר מכן".

המטמון התגלה בהריסותיו של מבנה ממלכתי מרשים שבו היו קמרונות וקשתות, קירותיו עוטרו בטיח מכוייר ("סטוקו") ולצידו עמד גן פורח.

אוצר המטבעות היה טמון, ככל הנראה, בתוך יריעת בד שהונחה על מדף בחדר.

"תכשיטי זהב משובצים אבנים יקרות היו עניין שבאופנה ברחבי האימפריה הרומית כולה", מסבירים במכון. "אין זה מפתיע שתכשיטים דומים היו פופולאריים גם במצרים השכנה. בקברי פאיום - נאת מדבר ממערב לנילוס, כ-100 ק"מ מדרום-מערב לקהיר - נתגלו ציורי פורטרטים של נקברים, המעוטרים במיטב תכשיטיהם - ובהם גם תכשיטי זהב משובצים אזמרגד ופנינים, העשויים בטכניקה דומה לזו של העגיל שנמצא".