אנשי נחל עוז שבים הביתה - וחוששים מנטישה
שבועיים אחרי הפצמ"ר שהרג את דניאל בן ה-4 והעזיבה של המשפחות, עומד המעגל להיסגר. רובן יחזרו היום וינסו לשוב לשגרה, אבל במקביל מתנהל מסע לשכנוע מי שמתכוונים לעזוב: "אנחנו לא אותם אנשים שהיינו לפני המבצע"
המעגל ייסגר היום (ה'): עשרות משפחות מקיבוץ נחל עוז
יחזרו אחר הצהריים לבתיהן, כמעט שבועיים לאחר שעזבו אותם
במהלך ימי ההתשה של שלהי מבצע "צוק איתן",
ובעיקר אחרי שדניאל טרגרמן
בן ה-4 נהרג מפגיעת פצמ"ר. במהלך התקופה הם התארחו בקיבוץ אורים שבצפון הנגב וכעת הם מקווים לפתוח דף חדש. אתמול התקבצו כ-30 משפחות לטקס פרידה צנוע בחדר האוכל של הקיבוץ המארח, ושמעו מוותיקי את המשפט העצוב: "עברתם את התקופה הקשה ביותר בתולדות ההתיישבות בנגב המערבי".
אחרי שארזו את חפציהם צפויים מרבית תושבי נחל עוז להגיע לקיבוץ בשעות אחר הצהריים והערב. היום הם עוד ישלחו את הילדים למוסדות החינוך באורים, ובזמן הזה ייסעו ההורים לקיבוץ כדי לנקות את הבתים ולהתארגן לקראת החזרה הסופית. עם זאת, כמה משפחות עדיין מתלבטות אם לחזור.
בינתיים נשמעים קולות של משפחות המביעות רצון לעזוב סופית בשל היעדר פתרון נראה לעין לאיום פצצות המרגמה, ובקיבוץ ובמועצה האזורית שער הנגב מקיימים עמן שיחות רבות במטרה למנוע גלי עזיבה. השיחות הללו צפויות להימשך בתקופה הקרובה.
משפחת מאירוביץ' - רוני וברי והילדים אור (5), ענבר (3) ושיר (חצי שנה) - עזבו לפני שבועיים והיום ישובו הביתה. אור היה חברו הטוב של דניאל טרגרמן ויחד הם למדו בגן סביון בקיבוץ.
הוא יודע שדניאל נהרג ולא מפסיק לשאול עליו. בינתיים רוני מנסה לגייס את מיטב האופטימיות שבה. "חיכינו ליום הזה הרבה זמן וכיף לחזור הביתה", היא אומרת. "אני מקווה שהממשלה תדע להגן ולחזק אותנו כפי שהובטח".
טקס הפרידה והתודה לקיבוץ אורים(צילום: חיים הורנשטיין)
דניאל טרגרמן ז"ל
קיבוץ נחל עוז, כמו עוד יישובים סמוכים לגבול עם הרצועה, הפך לסמל של "צוק איתן". הוא ספג אש מרגמות כמעט ללא הפסקה - מהיום הראשון של המבצע ועד הפסקת האש הרשמית שבעה שבועות לאחר מכן. המשבר הגדול התרחש ביום שישי לפני שבועיים עם מותו של דניאל, במה שהפך לאחת הטראומות הגדולות של הקיבוץ מאז היווסדו.
העזיבה במהלך המבצע:
"יש גבול לכוח העמידה של אמהות וילדים מול פצמ"רים"
איתי בלומנטל ומתן צורי
אחרי הפצמ"ר שהרג את דניאל והפגיעה בחדר האוכל, לתושבי הקיבוץ נמאס. גם השר אהרונוביץ' אמר לקראת סוף צוק איתן: "מי שיכול לצאת להפוגה - שייצא"
יענקל'ה כהן (79), ממייסדי נחל עוז, מאמין שאפשר למנוע נטישה כזאת אם הממשלה תפעל לחיזוק המקום ולא רק באמצעים צבאיים. "עברנו את התקופה הקשה ביותר בהיסטוריה של נחל עוז מבחינת העוצמה של האירועים", הוא אומר. "יחד עם זה אנחנו חייבים לאסוף את כל הכוחות ולהתמודד עם כל הקושי הקיים. צריך להחזיר את האמונה שהלכה לאיבוד. מהניסיון למדנו שהבטחות מגיעות בקלות אבל היישום שלהן מתאחר, אם הן בכלל מתממשות.
"למרות שהמצב מעיק וקשה, אנחנו נלחמים על הבית, מתוך הבית, ואנחנו צריכים להבטיח את הצמיחה שנעצרה. חייבים לעשות צעדים יוצאי דופן. כל מי שיצא בתקופה הזאת, וטוב שעשה כך, צריך לחשוב גם על העתיד ולהאמין שנוכל לשוב לחיים שקטים. קיבוץ נחל עוז זקוק לעזרה ולחיזוק כדי לשמור על ההתיישבות. אחרת ייווצר בכל עוטף עזה משבר עמוק ומסוכן לעתיד המדינה. באופן כללי, חשוב שהממשלה תדע שאי אפשר ללכת רק בכוח. חייבת להיות פריצת דרך בתחום המדיני, כי אם לא - נמצא את עצמנו ניצבים שוב בפני מערכה חדשה".
אנחנו כבר לא אותם אנשים
כפי הנראה, מערכות החינוך בקיבוץ נחל עוז ישובו לתפקד בתחילת שבוע הבא, מה שיאפשר למשפחות הצעירות לחזור לחיי שיגרה וגם לעבודה.
משפחת מאירוביץ' אורזת לקראת החזרה(צילום: חיים הורנשטיין)
זהר להב מנחל עוז הודתה אתמול לקיבוץ אורים על האירוח: "רגע לפני שאנחנו הולכים הביתה אני רוצה לומר תודה מעומק הלב. אין מילים שיכולות לבטא את מה שנתתם לנו. הושטתם יד ופתחתם את הלב ואת הבית ונתתם לנו מקום לנוח בו, להירגע ולהתחזק. נתתם לפצעים להחלים".
ינון בן דוד סיכם: "עזבתי את הבית בנחל עוז שחטף פצמ"רים מכל כיוון, אבל מאז שיפצו וסידרו אותו. ניפגש בסיבוב הבא כי לא נראה לי שזה נגמר. מסקרן אותי לדעת לאן נושבת הרוח. לצערי יש כאלה שעוזבים, אבל לשמחתי יש גם כאלה שבאים וזה מה שמדהים את כולנו. אנחנו לא אותם אנשים שהיינו לפני המבצע, אבל נדע להתגבר".
לפנייה לכתב/ת 
משפחת מאירוביץ' על המזוודות בדרך הביתה
צילום: חיים הורנשטיין
מומלצים
