אדוני ראש העיר, תפצה אותי כי הרחוב מלוכלך
מהי חובת הרשות המקומית לגבי פינוי אשפה ותחזוק סביבת המגורים? ניתוח פסק הדין של גברת לוי מחדרה, שדרשה וקיבלה פיצוי מהעירייה
התשובות לכל השאלות הללו הן: כן, כן וכן.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- בהריון? אז את מפוטרת בגלל עבודה לקויה
- סכסוך גירושים: הילדה תישאר בגן קרוב לאבא
- ביטוח לאומי רצה להפחית אחוזי נכות - ונדחה
- התואר בוטל. עובד נדרש להחזיר 369 אלף ש'
מעשה שהיה כך היה: לגברת דליה לוי מחדרה נמאס מהתנהלות העירייה שלה, ולכן היא פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות בעיר והגישה תביעה. לטענתה, זה שנים היא מתגוררת בבית פרטי באחת השכונות בעיר, וסובלת משישה כשלים עיקריים בהתנהלות המוניציפאלית:
1. מכך שהעירייה לא מפנה את האשפה מאזור מגוריה באופן סדיר, עד שלעיתים התובעת ובני ביתה נאלצים לפנותה בעצמם באמצעות רכביהם הפרטיים.
2. מכך שפינוי הגזם מתבצע באופן חלקי בלבד.
3. מכך שהביוב האזורי אינו מתוחזק כראוי, ועולה על גדותיו בתקופות החורף.
4. מכך שהיער הסמוך לבית מוזנח ומהווה כר לנחשים, עקרבים ושועלים.
5. מכך שקיים מבנה נטוש בסמוך המהווה סכנה לעוברים ושבים.
6. מכך שתאורת הרחוב פועלת באופן חלקי בלבד.
צילומים והוכחות
להמחשת טענותיה הגישה גברת לוי לבית המשפט תצלומים רבים: בור ביוב הבולט מעל פני הקרקע ופתוח בחלקו; פחי אשפה העולים על גדותיהם; פסולת קרטונים וקרשים בצדי הרחוב; בעלי חיים מסוכנים (עקרב, נחש) מהיער הסמוך וכן תמונה של המבנה הנטוש.
לכך הוסיפה התובעת טבלת ריכוז תלונות ששלחה, הן למחלקת פניות הציבור בעירייה והן למשרד מבקר המדינה. לסיכום היא דרשה שהעירייה תפצה אותה בסך של 33,200 שקל על הנזק הנפשי שנגרם לה כתוצאה מהיחס המשפיל כלפיה, הפגיעה באיכות חייה ועצם חשיפתה למפגעים בריאותיים.
כיצד הגיבה העירייה?
העירייה טענה שהיא דווקא כן ממלאה את חובותיה בתחזוקת הרחוב בו מתגוררת גברת לוי, כפי שהיא עושה בכל הרחובות האחרים של העיר. העירייה גם טענה שתלונותיה הקודמות של התובעת טופלו: שברחוב מגוריה בוצע גיזום עצים, הוספה תאורה ובוצע גם ריסוס. לגבי הביוב – הפנתה העירייה את גברת לוי לתאגיד המים העירוני.
בבית המשפט סיפרה נציגת העירייה על ימי הפינוי השבועיים (ב', ד', ו-ו', אם אתם מתעקשים לדעת), וטענה כי בעקבות תלונות התובעת בוצעה פנייה לחברה הקבלנית האחראית על פינוי האשפה ולאחראי על פינוי הגזם, והדברים טופלו.
בתשובה טענה התובעת בדיון שגרסת העירייה לא נכונה ולא מפנים את האשפה שלה בימי הפינוי השבועיים. גם בתה שהגיעה לבית המשפט העידה שאמא "בוכה כשלא מפנים".
לגבי הגזם אמר כי "לא מדובר בגזם. מדובר בפסולת בניין. העירייה צריכה להקצות משאית לכך. אבל זה לא שייך".
הוא אף הודה שפעם אחת לא פינו אשפה במשך שבוע וחצי כי זה היה "חולות וחומרי בניין" והוא לקח עם המנוף רק את מה שהצליח. מנהל העבודה סיפר על התנהלות העבר מול גברת לוי והוסיף שהוא עושה כל שביכולתו, כדי לרצותה.
ומה לגבי המבנה הנטוש?
כאן הציגה נציגת העירייה הצעת מחיר להריסת המבנה, ולפינוי, גיזום וניקיון המתחם, והצהירה כי העבודות יתבצעו בתוך 30 יום מהדיון. הנציגה חידדה והסבירה שבוצע בעבר סיור של מנהל אגף במקום והוא התרשם שמדובר ב"מבנה לא מסוכן אך פרוץ, המהווה מקום משחק לילדים ומוקף עצים ופסולת שאינה מאפשרת כניסה לתוכו".
ומה אומר החוק?
לאחר שמיעת העדויות, פנה בית המשפט לחוק, וקבע כי:
א. רשלנות: התביעה נסובה על עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין. רשות מקומית המפעילה את סמכותה עלולה לחוב ברשלנות, אם ייקבע שהיא הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התושבים המתגוררים בתחומה.
ב. פקודת העיריות: בית המשפט ציטט בפסק דינו את סעיף 242 לפקודת העיריות (נוסח חדש) שכותרתו "תברואה, בריאות הציבור ונוחותו" הקובע כי: "בעניין תברואה, בריאות הציבור ונוחותו, תעשה העירייה, בין השאר, את הפעולות האלה:
(1) תנקוט אמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו ותדאג לבדיקות שמטרתן לברר מה הם המטרדים הקיימים.
(2) תורה בדבר פינוי סחי ואשפה מכל בית ותקבע את האגרות בעד פינוי כאמור.
(7) תמנע הצטברות של סחי ואשפה במקום ציבורי או פרטי במידה המהווה סכנה לבריאות הציבור, ותנקוט אמצעים להסרת כל מטרד ציבורי הנובע מבור-שופכין או נקז.
(10) תורה בדבר בדיקת בתים ובניינים כדי לברר את מצב הניקיון שלהם או לעניין אחר, ובדבר אמצעים להשמדת עכברושים, עכברים ושאר שרצים".
העירייה כשלה – ותשלם
מה פסק בית המשפט? בכל הנוגע למבנה הנטוש, כאמור, נציגת העירייה סיפרה שמנהל האגף לא התרשם בזמנו כי המבנה מסוכן, ואף הוסיפה שהמבנה היה קיים שם עוד לפני שהתובעת בנתה בסמוך אליו את ביתה, ולכן הייתה זו אחריותה לבדוק את מצבו.
בית המשפט דחה טענה זו וקבע:
1. הייתה זו דווקא חובתה של העירייה לעקוב אחר מצבו של המבנה ולתחזק אותו כראוי, או לחלופין להעבירו למקום אחר. מדובר, מתברר, במבנה טרומי ששימש בעבר את בית הספר הציבורי הנמצא במקום, ובמהלך הזמן ננטש.
2. התמונה "המבהילה והעגומה" העולה מן התצלומים של התובעת אמינה בעיניו, ומלמדת שהמבנה הוא אכן "מקום מסוכן ממש". נקבע שככל הנראה, התרשמות מנהל האגף דאז ניתנה מבחוץ, שכן כלל לא ניתן היה להיכנס למבנה מחמת ההזנחה שפשתה בו.
לגבי פינוי האשפה והפסולת הנוספת נקבע כי בשל מיקום ביתה של התובעת בסוף הרחוב, אכן היו מקרים בהם לא פונתה האשפה גם בימים המיועדים לכך. נקבע שזהו "כשל בלתי סביר" ואי אפשר להטיל את האחריות לביצוע הפינוי על כתפי התובעת.
לכן נקבע כי העירייה התרשלה בכל הנוגע לאופן טיפולה במבנה הנטוש, ובמידה מסוימת כשלה באופן טיפולה בפינוי האשפה והפסולת הנוספת מאזור ביתה. באשר לשאר רכיבי התביעה נקבע כי לא הונחו ראיות מספיקות להוכחת התרשלות העירייה.
הפיצוי
לסיכום, בית המשפט האמין לגברת לוי שהיא חוותה, ועדיין חווה, פגיעה באיכות חייה, טרדה ועוגמת נפש רבה, וכי קשה לה מאוד עם האופן שבו נראית ומתוחזקת סביבת ביתה. ואולם, נקבע כי "עוצמת רגשותיה" של הגברת לוי נובעת גם "ממרכיבי אישיותה" ולכן נראה כי קיימת מידה מסוימת של "הגזמה" בתיאוריה.
לסיכום, הוחלט לקבל את התביעה בחלקה, ולחייב את העירייה לפצות את התובעת בגין הנזקים הבלתי ממוניים שהוכחו - בסך של 7,500 שקל (כולל הוצאות משפט).
כפי שראינו, העירייה אכן חייבת לפי חוק להעניק לתושביה שירותים שונים, בתחום התברואה, בריאות הציבור ונוחותו. במידה שאינכם מקבלים שירות שמוגדר כחובה, פנו ראשית לעירייה (לאגף המופקד על נושא התברואה בעיר), ודרשו בכתב לקבל אותו. שמרו העתק הפנייה ואישור פקס / דואר רשום.
באין תגובה משביעת רצון, ובמידה שתחליטו כן לגשת להליך משפטי, דאגו מראש לגבות את עצמכם בראיות טובות, כולל תמונות ברורות של כל המפגעים, העתקי התכתבויות שונים, וכמובן עדויות תומכות מצד בני משפחה או שכנים נוספים. בהצלחה!
לעירייה זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בימים הקרובים
עו"ד דריה כנף עוסקת בדיני עבודה וחוזים וכתבה את הספר "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"
לפנייה לכתב/ת 
