מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון

בעל דירה בתל אביב השכיר אותה לשני דיירים ועדכן בכך את העירייה. אבל תאגיד המים בחר לא להתעדכן ומיהר לעקל את חשבון הבנק שלו

עו"ד משה מנורפורסם: 08.09.14 , 08:17

כמה קלה היד של תאגיד המים "מי אביבים" בבואו לעקל חשבון בנק של לקוח? חשבונו העסקי של עורך דין בשל חוב על דירה שבבעלותו בתל אביב, חרף העובדה שהשכיר לשני דיירים ואף דיווח על כך. בית משפט אמנם הטיל על בעל הדירה את מרב האחריות למקרה, אבל במקביל חייב את "מי אביבים" בפיצוי, משום שהיה עליו לבדוק את המקרה לפני נקיטת ההליך הפוגעני.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בעל הדירה השכיר אותה ב-2012 לשני עובדים זרים מאריתריאה. הוא הודיע על כך בדואר רשום למחלקת הארנונה של עיריית תל אביב וביקש להחליף מחזיקים בדירה, בהנחה שתבצע את השינוי הן ברישומיה והן אצל ספקית המים "מי אביבים".

מערכת העיקול

עיריית אילת עיקלה חשבון. שופט: זה לשון הרע

עו"ד נריה און

עורך דין מוכר בעיר קיבל 4 קנסות על שוטטות של כלבו והעירייה טענה שאיחר בתשלום שלהם. בית המשפט קבע: זה משפיל ופוגע בשמו הטוב

עיריית אילת עיקלה חשבון. שופט: זה לשון הרע

כשנה לאחר מכן הוא קיבל דרישת תשלום, וכשניסה לברר מדוע השינוי לא בוצע הוסבר לו שהיה עליו להציג את צילומי הדרכון של השוכרים. להפתעתו, כשבועיים לאחר מכן הטילה מי אביבים עיקול של 1,396 שקל על חשבון הבנק העסקי שלו. העיקול לא הוסר אף ששמות המחזיקים בדירה שונו כעבור חמישה ימים.

בתביעה לפיצוי של 15 אלף שקל שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב טען עורך הדין שמי אביבים פעלה "הן כמאשימה, הן כשופטת והן כמוציאה לפועל" כשהטילה את העיקול ללא אזהרה, ולמרות הודעתו על חילוף המחזיקים.

מי אביבים טענה מנגד שהתובע היה המחזיק הרשום בנכס עד למועד הצגת דרכוני השוכרים בעירייה, ועליו לשלם את חיובי המים עד ליום זה. היא הוסיפה שהיא לא חלק מעיריית תל אביב ואין לה כל יכולת לעקוב אחר חילופי הדיירים אם לא מודיעים לה על כך בטופס מתאים, בצירוף תעודה מזהה של המחזיקים.

לא מידתי

הרשמת הבכירה נעמה פרס קבעה כי עיקר האחריות לנזק מוטל על התובע, עורך דין במקצועו, שלא בדק במשך שנה שלמה אם חילוף המחזיקים בוצע בפועל. היא ציינה שהנתבעת הוכיחה ששלחה כמה התראות לפני נקיטת הליכים גם לכתובת מגוריו, בנוסף לכתובת המושכר. יחד עם זאת, בית המשפט לא קבע שהנתבעת שלחה לתובע התראה בדואר רשום (להבדיל מדואר רגיל) בטרם נקיטת העיקול נגדו, על אף חובתה לעשות כן.

בהתייחסה לסמכות הרשות להטיל עיקולים קבעה הרשמת: "ראוי כי בטרם ייעשה שימוש במכשיר כה דרסטי, הרשות תבדוק שבעתיים אם יש מקום להשתמש במכשיר זה, בנסיבות העניין". היא הוסיפה שלא ברור מדוע מיהרה הנתבעת, שמקושרת למחשבי העירייה, להטיל עיקול על חשבון התובע מבלי לברר את נתוני המקרה ואף מבלי לנסות לשוחח עמו טלפונית.

הרשמת פרס העירה שהנזקים שהעיקול עלול היה לגרום במקרה זה גדולים מהרבה מהתועלת שבגבייה: מדובר בעורך דין שעיקול חשבונו העסקי היה עלול להזיק למשלח ידו ולהציגו כמי שאינו משלם את חובותיו – מה שעלול להיחשב גם כפרסום לשון הרע.

הרשמת אמדה את נזקי התובע ב- 4,200 שקל, ומשקבעה שהתובע אחראי ל-70% מנזקיו והנתבעת ל-30% הנותרים, חייב אותה לפצות אותו ב-1,260 שקל מבלי לשאת בהוצאות נוספות.