לאונרד כהן: "היהדות חיונית להישרדות שלי"
שירית גל פגשה את לאונרד כהן לשיחה והאזנה לאלבומו החדש, רגע לפני יום הולדתו ה-80. במפגש המרגש סיפר הזמר על הסיבה בגללה חזר לשיר את "הללויה", ועל העיסוק בבעיות אוניברסליות ביצירתו החדשה. "שנים מנסים לחלץ ממני אמירה פוליטית, אז ניסחתי אחת שאף אחד לא יכול לפענח". ואיך הוא מתכוון לחגוג? "סביר להניח שאדליק סיגריה"
האווירה היתה אלגנטית, מעט פורמלית ומאוד נרגשת כיאה למעמד. כשכהן נכנס לחדר, לבוש בחליפה האפורה המזוהה עימו, כשאת פניו מעטר זקן תיש לבנבן וכשהוא אוחז בידיו בכובע הפדורה אותו הוא כל כך אוהב, הוא נראה צעיר מגילו, קליל ורזה ומעל לכל מאוד צנוע ונפעם מהחגיגה שמסביבו. "ברוכים הבאים חברים", הוא פתח ובירך בקולו המוכר כל כך, "אני מודה לכולכם שבאתם, חלקכם מרחוק. זה לא דבר שאני לוקח כמובן מאליו".
לאחר הפוגה בת שלושים ושש דקות, בה הקשבנו לתשעת השירים החדשים והמופלאים שבאלבום "בעיות פופולריות", אלבום בלוזי, מלא בכלי נשיפה, סולו של כינורות והרגשת גוספל, שעל כולם מנצח קולו המחוספס והעמוק, המלטף והכאילו מספר של הזמר, התפנה כהן להסביר מעט על הליך היצירה.
האלבום שנכתב יחד עם המפיק הצרפתי-קנדי, פטריק לאונרד, נעשה תוך פרק זמן קצר יחסית ובאופן מפתיע. "אני חושב שאת האלבום מלווה אווירה כוללת של יאוש", אומר כהן. "אבל המילים המתארות את התוצאה מגיעות לרוב אחרי שהעבודה על התקליט הסתיימה. בזמן העשייה אתה לא חושב על הדברים האלה, אתה רק מנסה להרכיב משהו ומקווה שהוא יצא מכובד מספיק".
"מוזיקת הבלוז היא המוזיקה שלנו ולכן חזרנו אליה. אנחנו לא מנסים להמציא את הגלגל אז אנחנו לוקחים את הסגנונות המוזיקליים המוכרים לנו ועובדים איתם. הגדולה של פט (פטריק לאונרד - ש.ג.) היא שהוא יכול להכניס חדשנות לסגנונות ישנים".
כהן, שידוע כמי שיכול לכתוב שיר אחד במשך שנים, כיוון שהוא מתקן פעם אחר פעם מילים, מוחק וכותב מחדש, מאריך מאוד את סיום העבודה על כל אלבום. "אני לא יודע איך כותבים אחרים מרגישים אבל בי יש תחושה של הכרת תודה שאני יכול בכלל להביא משהו לסיום. אז מה שאני מוקיר בעצם זה את גמר העבודה. אני חושב שהיה זה אודן שאמר 'שיר הוא אף פעם לא גמור, הוא פשוט ננטש".
כהן, הוא אדם שמבין את הכוח והחשיבות של מילים ולכן הוא לוקח את הזמן לחשוב לפני שהוא עונה על השאלות שמופנות אליו, אבל תשובותיו הנפלאות מלאות באמת כואבת ובהומור יבש ולעיתים קרובות גם בהומור עצמי. כך למשל כשהוא מדבר על האלבום "בעיות פופולריות", הנוגע בבעיות אוניברסליות של מלחמות והרג. "כמובן שזה משקף את העולם בו אנו חיים. זה היה לא מכוון אבל אדם שואב את הדברים האלה מהאטמוספירה". כשהוא נשאל בהמשך האם התמה של הקונפליקט המלווה לא מעט מהשירים בעצם אומרת שהאלבום הוא אלבום פוליטי המגיב על שקורה בעולם בתקופה סוערת זו, ענה כהן: "לא אחת מנסים להוציא ממני אמירות פוליטיות אז ניסיתי במהלך השנים להגדיר עמדה פוליטית שאף אחד לא יכול לפענח. האלבום הבא שבדרך - עליו אני ופט עובדים והוא כבר חצי גמור - יהיה חייב לשאת את השם "פתרונות לא פופולריים", הוא מוסיף וסוחט פרץ צחוק קולני מכולם.
בשירים ובכתיבה של כהן עולה שוב ושוב יהדותו. הוא משתמש המון במטפורות ובדימויים מתוך ההיסטוריה של העם היהודי, מהתנ"ך, מהשואה. כך לדוגמא בשיר מספר שמונה, "Born In Chains" בו הוא משתמש בסיפור יציאת מצרים. "במובן מסוים כולנו נולדים כבולים בשלשלאות. לכולנו רגעים של חירות אבל גם של עבדות. גדלתי במשפחה יהודית די קונסרבטיבית כך שהיהדות היא לא משהו שהרגשתי אי פעם רחוק ממנו, היא גם לא משהו שפרסמתי או הרגשתי שאני חייב להציג. היהדות חיונית להישרדות שלי. אלו הם הערכים שהמשפחה שלי הקנתה לי, הערכים של התורה, אלו הערכים שמיצבו את עולמי ואני לעולם לא מתרחק מהם".
דבר נוסף שכהן כנראה לא יכול להתרחק ממנו באמת הוא השיר 'הללויה'. השיר מתוך האלבום "Various Positions" שיצא ב-1984, זכה לגרסאות כיסוי רבות שהידועה בהן היא זו של ג'ף באקלי - הופיע כחלק מפסקול של אינספור סרטים ואף זכה לא אחת לביצועים בתוכניות ריאליטי שונות ביניהן The Voice הישראלית. כהן, שנמנע לאורך שנים מלשיר אותו בהופעות, חזר אליו בסיבוב ההופעות האחרון, ואמר בראיון ב-2009: "אני חושב שהשיר הוא שיר טוב אבל אני גם חושב שיותר מדי אנשים שרו אותו". לשאלתנו מדוע חזר לשיר דווקא עכשיו הוא ענה: "המילה 'הללויה' עצמה היא מילה שנהדר לשיר אותה. היא כל כך חזקה ועשירה ואנשים שרים אותה אלפי שנים. אני מרגיש שהיא נושאת אנרגיה נכונה, אנרגיה שעוזרת במיוחד כשעומדים מול הקטסטרופות שאנחנו חווים מסביב. לשיר אותה זה דבר מאוד מרענן בעיני, דבר שנותן אישור למסלול החיים שלנו, לדרך שאנו עושים".
כשכהן מדבר, הוא מהפנט - והסובבים אותו שותים דבריו בצמא. גוון הקול שלו, הדרך בה הוא נושא את דבריו, עיניו המוטות כלפי מטה שמשקפות תהומות שבהם רב הנסתר על הגלוי, הכל מביא לכך שדבריו נשמעים פיוטיים, ממש כמו שיר, גם כשהוא מתבדח ואומר שהופעה על במה נותנת לו משמעות לחיים כי זה מה שהוא יודע לעשות: "זה ושטיפת כלים".
התייחסות רבה היתה גם לחגיגות יום ההולדת שלו. כהן שהצהיר שבגיל שמונים יחזור לעשן, נשאל האם הוא באמת מתכוון לעשות זאת. "האם למישהו יש סיגריה? כל כך מעט מקומות בהם אפשר לעשן היום. עישנתי במשך חמישים שנה והפסקתי לעשן לפני כעשר-חמש עשרה שנים. אבל מאוד אהבתי לעשן ואני חושב על כך הרבה. למעשה, אני חושב על זה ממש כרגע".
"חלק מהמציאות הנהדרת של המשפחה שלי הוא שאנחנו לא חוגגים ימי הולדת, חגים או שאר מועדים" הוא אומר, "אז אף אחד לא מרגיש אשם אם הוא שוכח יומולדת או יום נישואים של מישהו אחר. אני חושב שיום ההולדת שלי יעבור בשקט ממש כמו כל יום אחר. פרט אולי לכך שאעשן אחת קטנה".
הזמר שמסתייג מקרנבל יום ההולדת, גם לא מוכן שיסתכלו עליו כעל משהו נישא או נשגב או שידברו איתו על הסטטוס האגדי שלו. "אני? מוסד? אולי מוסד לחולי נפש", הוא משיב ברצינות תהומית וענווה אופיינית וגורם שוב להתפרצות צחוק בלתי נשלטת.
ולמרות הכל, למרות המילים הקשות שנשמעות לפעמים כמו נבואה אפוקליפטית קודרת והאווירה מלאת הכאב שמלווה את היצירה שלו במשך כל כך הרבה שנים, כהן בחר לחתום את "בעיות פופולריות" עם השיר "You Got Me Singing". בשיר אומר כהן כי הוא שר למרות שהחדשות רעות, הוא שר על אף שהמצב נראה קודר. למרות הכל, הוא אומר, גרמנו לו לשיר.
אופטימיות זהירה, מר כהן?
"אני אופטימי בארון", הוא מסיים ואנחנו נשארים עם החוכמה, ההומור, הייאוש, הכישרון והיופי העצום של אחד שהיום חוגג יום הולדת שמונים.
לפנייה לכתב/ת 
