מתקן השהייה של דרום תל אביב

פסיקת בג"ץ בעניין סגירת מתקן חולות מעלה תהיות רבות לנוכח חסרונם של מספר שיקולים הכרחיים. אין אפילו מראית עין של איזון בין המשקל הניתן לסבלם של תושבי דרום תל אביב, אל מול הדאגה לשלומם של מסתננים לא-חוקיים.

לקריאת החלטת בג"ץ - לחצו כאן

הדבר בולט במיוחד לנוכח העובדה שמתוך פסק דין של יותר מ-200 עמודים, הקדישו השופטים פסקה אחת בלבד לדחיית עתירתם הנגדית של המרכז למדיניות הגירה ותושבי דרום תל אביב. העתירה שלנו דרשה למנוע הגעה של מסתננים נוספים לשכונות דרום תל אביב, דרישה סבירה ביותר לקראת ביטולם הצפוי של מתקני השהייה ויציאתם של אלפי מסתננים נוספים לרחובות. סבלן המתמשך של נשים מבוגרות בנווה שאנן פשוט אינו בר-השוואה בעיני השופטים לפגיעה בחופש התנועה של זרים שהסתננו לישראל לאחר מעבר דרך כמה מדינות.

עוד בערוץ הדעות של ynet

חולות של תקווה / ענת בן-דור ואסנת כהן ליפשיץ

גם התייחסות רצינית לעובדות בלטה בחסרונה בפסיקת בג"ץ, כמו למשל העובדה שזרם ההסתננות נעצר כמעט לחלוטין מיד עם הפעלת מתקן השהייה בסהרונים, חודשים לפני שסיימו לבנות את הגדר. או העובדה שאין בעולם דוגמה אחת לגדר גבול שהצליחה לעצור מסתנני עבודה, ובלעדי החוק נשארת ישראל חסרת כל אמצעים להגן על גבולה ועל אזרחיה. אפילו העובדה שיותר מ-5,000 מסתננים חזרו למדינות מוצאם מאז הקמת מתקן חולות לא שכנעה את השופטים כי למסתננים אכן יש "אופק יציאה". באופן אבסורדי, השופטים קבעו כי משום שהחוק כה מוצלח, כבר אין בו צורך. הדבר דומה לחולה הלוקח אנטיביוטיקה שמחליט להפסיק את הטיפול באמצע רק משום שהחום התחיל לרדת.

זה ודאי לא היה מחזה של דוד מול גוליית. בצד של העותרים עמדה סוללה של שבעה עורכי דין במשרה מלאה משתי קליניקות משפטיות ומחמש עמותות. מדובר בכוח אש משפטי עצום שלא היה מבייש אוליגרכים. מס השפתיים לשלומם של תושבי דרום תל אביב והצורך בפיזור המסתננים היו מילים ריקות, משום שאותם ארגונים דאגו לפעול לביטול כל חוק או תקנה שנועדו למנוע את תופעת ההסתננות, אפילו את "נוהל גדרה חדרה" שמטרתו המוצהרת הייתה למנוע את הגעתם של המסתננים לתל אביב מלכתחילה.

בפסיקת בג"ץ אין אפילו דאגה למסתננים עצמם. צמצום זרם ההסתננות הביא לייבוש נתיבי ההברחה ולהפסקה כמעט מוחלטת של תופעת העינויים בסיני ואובדן חיי האדם בדרך לישראל. ביטול החוק יביא לעלייה מחודשת בהיקף ההסתננות, לשביעות רצונם של המבריחים בסיני.

ההסתננות גם משרתת את המשטר האריתריאי, כאשר שליש מהתל"ג של המדינה מגיע מכסף ששולחים חזרה מסתננים, וחלקו אף נכנס לכיסם הפרטי של בכירי המשטר שם. מדיניות הדיכוי של המשטר כל כך מבוססת על הכנסה זו, שניתן אף לומר שהייצוא העיקרי של אריתריאה כיום הוא מסתננים. ביטול החוק חוסם כל אפשרות להביא לשינוי במדיניות זו. יתרה מזאת, לא מתקבל על הדעת שמצבם של המסתננים טוב יותר כאשר הם ישנים בחדרי המדרגות ובגינות של הקשישות בדרום תל אביב מאשר במתקני השהייה.

הדבר החשוב ביותר שנעדר מפסק הדין הוא הכבוד הבסיסי לדמוקרטיה הישראלית. בג"ץ רמס את החלטת הרשות המחוקקת בפעם השנייה. לנוכח כל החסרונות הללו, נראה כי אין ברירה ועל הממשלה והכנסת לקחת את המושכות ולקדם פעם נוספת חקיקה שתאפשר לשמור על גבולותיה של מדינת ישראל ועל תושבי מדינת ישראל, כולל אלו החיים כעת במתקן השהייה הענקי שנקרא דרום תל אביב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il