שנה חדשה, שופטים חדשים: תקוות המבוטחים
חברות הביטוח מצליחות להוליך שולל שופטים רבים, בעזרת טענות שנשמעות לכאורה הגיוניות, אך אם קצת חושבים עליהן לעומק - מבינים שהן משוללות כל יסוד. האם בשנה הבאה עלינו לטובה, תתקיים בשופטנו תפילתו של שלמה המלך - "לב שומע לשפוט את עמך"?
א' נפטר במהלך קיום יחסים אינטימיים עם אשתו. חברת הביטוח סירבה לשלם לאלמנה וליתומים את תגמולי הביטוח.
את לא מתביישת, נזפו מסלקי התביעות של חברת הביטוח באשה, אם היית נזהרת יותר, בעלך היה היום בחיים ואנחנו לא היינו צריכים לשלם לך דבר.
ד' נפטר מאוטם במוח. אלמנתו ויתומיו פנו לחברת הביטוח.
מדוע לא אשפזתם את המנוח בבית החולים מבעוד מועד, הטיחו מסלקי התביעות בבני משפחת המנוח, מדוע המנוח לא הקפיד על הוראות רופאיו להפסיק לעשן, להפחית במשקל, להקפיד על דיאטה?
נשמע מופרך? לכל מי שעוסק בביטוח בוודאי. הרי אנו מבטחים את עצמנו גם מפני המחדלים והטעויות של עצמנו.
הטענה המופרכת על "אשם תורם"
למרבה הצער, לא מלמדים דיני ביטוח בפקולטה למשפטים. לפני כעשר שנים, החלו חלק מתאגידי הביטוח לטעון בבתי המשפט כי המוסר הציבורי מחייב להעניש מבוטחים שאשמתם תרמה למקרה הביטוח.
חלק משופטינו נפלו בפח הטענה והחלו להפחית כמעט מכל תביעה של מבוטח סכום נכבד עבור אשם תורם. רווח נקי לתאגידי הביטוח שגבו פרמיות גם עבור הסיכון שהמבוטח בטיפשותו יגרום למקרה הביטוח.
היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הבחין בעוול. באחד המשפטים שנוהלו בבית המשפט המחוזי בחיפה ניכו השופטים 35 אחוז אשם תורם מנהג משאית שנשדד על ידי רעולי פנים בשומרון. הנהג תרם באשמתו לשוד כאשר נכנס לאזור מסוכן עם משאיתו, קבעו השופטים.
המבוטח ערער לבית המשפט העליון. מני מזוז הפעיל את סמכותו כיועץ משפט לממשלה והודיע כי פסק הדין של שופטי המחוזי מוטעה. במקביל הורה למפקח על הביטוח להנחות את חברות הביטוח שלא להעלות יותר טענה של אשם תורם כלפי המבוטחים.
"דוקטרינת האשם התורם החוזי מנוגדת לדיני הביטוח", הסביר מזוז. "פוליסת הביטוח מגנה על המבוטח גם מפני רשלנותו שלו. התרשלות המבוטח היא בגדר סיכון צפוי ואף אינהרנטי לציפיות הסבירות של הצדדים בעת ההתקשרות. לפיכך, שחרור חברת הביטוח מחבותה במקרה של התרשלות המבוטח, מרוקן את התכלית שבבסיס פוליסת הביטוח. בנוסף טענת האשם התורם יוצרת אי וודאות ועלולה לתמרץ התדיינויות".
בכך, בזכותו של מני מזוז, בא סוף לתופעה המבישה של תספורות שווא בקנה מידה נרחב בתחום הביטוח.
חתמה בלי להבין את המשמעות
את דירתה של ח' פקדו בלילה אורחים לא קרואים. ח' פנתה לחברת הביטוח שלה וביקשה כי תשלם לה את תגמולי הביטוח עבור הרכוש שנגנב מדירתה. מצטערים, הודיעו לה מסלקי התביעות, אין לך אצלנו ביטוח.
במשפט שהתנהל לפני השופטת ענת ברון התברר כי סוכן הביטוח החתים את ח' על הצעת הביטוח כשבועיים לפני הפריצה והבטיח לה שיש כיסוי ביטוחי מהרגע שחתמה על הצעת הביטוח. נכון, הודו מסלקי התביעות, הוא הבטיח, אבל סוכן הביטוח הוא לא שלנו אלא של המבוטחת. לכן הבטחותיו אינן מחייבות אותנו.
נציג חברת הביטוח שלף את טופס הצעת הביטוח והראה לשופטת ברון כי ח' חתמה ליד פסקה באותיות קטנות בה רשום כי המבוטח ממנה את סוכן הביטוח להיות שליח שלה לצורך כריתת חוזה הביטוח.
אצל שופטים רבים, אפילו בבית המשפט העליון, המבוטח היה מפסיד במשפט. הם היו נתפסים לחתימה על פסקת מינוי הסוכן כשליח של המבוטח ומשלחים אותו לדרכו. אולם השופטת ברון הבחינה מיד כי אין כל הגיון בכך שהמבוטחת תמנה את הסוכן כשלוחה. "המבוטחת חתמה במקום שסימן לה סוכן הביטוח מבלי שהייתה ערה למשמעות חתימתה. לא הייתה כל כוונה, לא מצידה ולא מצד סוכן הביטוח שבכך תופטר חברת הביטוח ממחויבות כלשהי בגין פעולותיו ומצגיו של הסוכן".
במשפט אחר, קבעה השופטת ברון כי אין זה צודק שתקופת ההתיישנות בביטוחי נכות תתחיל עוד לפני שנכותו של המבוטח התגבשה. זאת בניגוד לדעתם של שופטי בית המשפט העליון. בסופו של דבר הכנסת התערבה והבהירה בחוק חוזה הביטוח כי גישתה של השופטת ברון הוגנת יותר.
תאגידי הביטוח הפכו את מערכת המשפט לבית מטבחיים בו הם כותשים ללא בושה את מוכי הגורל. ענת ברון ומני מזוז התמנו בימים אלה לשופטים בבית המשפט העליון. עברם מעורר תקוות. מי ייתן ויתברר לנו כי בשנה הבאה עלינו לטובה זכינו בשני שופטים שיהפכו את מערכת המשפט למעוזם של מוכי הגורל שננטשו את ידי טייקוני הביטוח.
"שאל מה אתן לך", אמר אלוהים לשלמה המלך זמן קצר לאחר הכתרתו. אלוהים מופתע מתשובתו של המלך הצעיר. שלמה לא מבקש אריכות ימים. לא עושר. לא כבוד. לא כוח להכניע את אויביו. אפילו לא יכולת שכלית. שלמה מבקש רק דבר אחד: "לב שומע לשפוט את עמך", יכולת רגשית להקשיב לבעלי הדין. להבין לנפשם ולהבחין בין טוב לרע.
מי ייתן ואלוהים יעניק גם לשני שופטינו החדשים את שהוא העניק לשלמה.
לפנייה לכתב/ת 
