שבויים מעידים: בדאעש מפחדים מארדואן
32 נהגי משאיות דלק טורקים נשבו בחודש יוני על ידי פעילי דאעש ושוחררו במפתיע אחרי שלושה שבועות. בראיון לאחר שחרורם הם מספרים כי הלוחמים נזהרו שלא לפגוע בהם ושחררו אותם מבלי ששולמו דמי כופר. "נתנו להישאר במזגן בקבינה, לצלות בשר ואפילו לעשן סיגריות". רק שאנקרה לא תכעס
אוזגור סימסק נמנם בצד הדרך במשאיתו בזמן הפסקה שלקח מדרכו בת אלף הקילומטרים לתחנת הכוח קאירה בעיראק, כששמע דפיקות על דלת רכבו. "לוחמי דאעש השתלטו במהלך הלילה", צעק לעברו מנהל העבודה בתחנת הכוח, "רוקן את המשאיות שלך ותתחיל לרוץ!".
עוד חדשות בעולם :
למה להתחתן באולם כשאפשר על הר? צפו
ב-40 שנה: חצי מאוכלוסיות חיות הבר נמחקו
נופש בתאילנד? חובה לענוד צמיד זיהוי
סימסק מיהר לפרוק את מכלית הדלק שלו, אך זה היה מאוחר מדי. טנדר חבוט שנושא את הדגל השחור-לבן של דאעש הגיח לפתע. מאבטחי מתקן קאירה, שרק רגעים קודם לכן התבדחו עם נהגי המשאיות, נעמדו פתאום מולם עם מסכות שחורות וכלי נשק, ולקחו את כל 32 הנהגים הטורקים בשבי.
אפיזודת החטיפה של הנהגים הטורקים משקפת תמונת מצב של קבוצת חמושים שנזהרה באופן בלתי רגיל לא לעצבן את הממשלה הטורקית, ועשויה לשפוך אור על שחרורם המסתורי של 49 בני ערובה מהקונסוליה הטורקית במוסול שבעיראק לפני שבוע.
"דאעש התייחס לבני הערובה האלה בדרך זו משום שלא רצה להתגרות באנקרה", אומר ג'ורג' רידינגס, מחברה לונדונית העוסקת במודיעין. "אם אנקרה תחליט שהיא פושטת על ערוצי הגיוס והמימון ורשתות מכירת הנפט של דאעש העוברים דרך טורקיה, תהיה זו מכה קשה ליכולת של הארגון להחזיק בשטחים בסוריה ובעיראק".
הממונים לא שמחו לשמוע על דבר החטיפה
אך לא משנה מה עמדת אנקרה, פעולות ארגון דאעש מעידות כי הוא נוקט פרגמטיזם בכל הקשור בטורקיה. לא ברור אם דאעש רצה לחטוף את נהגי המשאיות הטורקים מלכתחילה. וובי דמיר, אחד הנהגים היחידים שדיבר ערבית, סיפר כי האווירה בבית הבטוח שבו הוחזקו באותו הבוקר הייתה רוויה בבלבול ובפניקה.
לדבריו, הוא שמע בטעות שיחה בין מנהיג החוטפים, עיראקי בשם אבו עבדוללה, לבין האחראים עליו. קולו של אבו עבדוללה נאלם לאחר שסיפר להם כי חטף חבורה של טורקים. "נשמע כאילו הם לא היו שמחים על מעשיו", אמר דמיר.
לתקופה מסוימת, שתי קבוצות הנהגים הופרדו זו מזו - חלק שהו בבית הבטוח, וחלק בתחנת הכוח - אך ארבעה ימים לאחר החטיפה הובאו נהגי המשאיות וכלי הרכב שלהם, תחת אבטחה, לשדה תעופה בין מוסול לקאירה. שם הם חנו במפרץ חצי סגור מוקף בחומות בטון בגובה של ארבעה מטרים. מקום המפגש היה חם, מאובק ומלא בעקרבים, אולם למרות התנאים הלא נוחים, טוענים הטורקים כי התייחסו אליהם טוב.
השומרים היו רגועים ואף נתנו לנהגים את המפתחות למשאיות שלהם. לעתים הורשו הנהגים להיכנס לקבינה הממוזגת ולצפות בטלוויזיה לוויינית ואפילו להשתמש במצברים כדי להטעין את המכשירים הניידים שלהם, שאותם החביאו משוביהם.
צלו בשר על גזייה ועישנו סיגריות
משלוחי מזון היו דבר שבשגרה וכללו לחם, מלפפונים, אבטיחים ובשר, שאותו בישלו הנהגים עם גזייה וכמה עצים. לפעמים השומרים של דאעש הביאו כל כך הרבה אוכל שהנהגים יכלו לצפות בשאריות העוף והעגבניות שלהם נרקבים בחום הכבד, שהגיע גם ל-50 מעלות צלזיוס.
אף שהלוחמים אסרו על הנהגים להשמיע מוזיקה "מלאת חטאים" מהקבינות שלהם, השובים נתנו להם להיות לבד בתוך רכביהם. הם אפילו הורשו לעשן סיגריות - פעולה שדאעש הוציאה מחוץ לחוק. תמונות שצולמו מהכלא הארעי שלהם הראו קבוצה של נהגים צופים יחד בטלוויזיה, ישובים על שטיחים ומזרנים שהונחו על הרצפה. כולם חייכו למצלמה.
סרדר באירק, נהג טורקי נוסף, תיאר את החוויות שעבר ממושבו בדירה בעיר סיזרה, הסמוכה לגבול הסורי. אחרי רגעי השבי המפחידים, שבהם הפכו שומרים חביבים ל"מפלצות תוך חמש דקות", לקח פחות משבוע עד שהרגיש כאילו היה אורח ולא חטוף.
עדיין לא ברור מדוע החזיק דאעש בנהגים הטורקים זמן רב כל כך לפני ששחרר אותם. לפי מחמט קיזיל, מנכ"ל החברה שבבעלותה חלק גדול מהמכליות, השיחות על כופר לא התקדמו לשום מקום.
שיחות המו"מ על השחרור היו פארסה
קיזיל אמר כי בהתחלה ביקש אבו עבדוללה חמישה מיליון דולרים דמי כופר, שלהם הסכים. לאחר מכן דרש 10 מיליון דולרים, גם סכום שקיזיל הסכים לשלם. אולם לאחר מכן קיזיל סירב לקבל את שיחותיו. הנהגים תיארו את שיחות המו"מ פארסה ואמרו כי אבו עבדוללה בקושי השאיר את טלפונו פתוח.
"זו הייתה טקטיקה כדי להרוויח זמן", אמר באירק. הנהגים שוחררו ב-4 ביולי אחרי לילה בבסיס דאעש ליד נמל התעופה. באירק סיפר כי החוויה הייתה מפחידה. הוא היה עד לילדים בני 8 או 9 מחזיקים כלי נשק ואף פגש ארבעה מחבלים מתאבדים עם חגורות נפץ מוכנים ללכת ולהתפוצץ בבסיסים עיראקיים.
באותו הבוקר נפרד מהם אחד מהשובים לשלום, התנצל בפניהם על כך ששבה אותם ואף הבהיר כי לא שולם שום כופר בעבורם. לאחר מכן הם הועלו לטנדרים והוסעו למדבר, ושם הורדו בשולי כביש והלכו ברגל לעיר מחמוּר שליד אירביל.
משם הטיס אותם מטוס טורקי הביתה.
חזרתם השקטה הביתה הייתה הפוכה לקבלת הפנים המכובדת והמתוקשרת שנערכה ל-49 עובדי הקונסוליה הטורקית שנשבו בידי דאעש לפני כעשרה ימים. אולם בשני המקרים, הסיבה לשחרור קשורה בשמירה על סטטוס קוו בין דאעש לטורקיה. "הטורקים הם אחים שלנו", משחזר סימסק את אחד מהלוחמים אומר לו, רגע לפני ששוחרר.
אף שסימסק מעיד כי הוא שמח שאנשי הקונסוליה שוחררו, הוא נותר כועס משום שהמשאיות שלו ושל חבריו נשארו בידי דאעש. "אני יודע שאנשי הקונסוליה יפוצו על הרכוש שאיבדו", הוא אומר. "רק אנחנו היחידים שבסופו של דבר הפסידו".
לפנייה לכתב/ת 
