מדינת ישראל - תל"ג של רגשות ושירה?

בטורים האחרונים הצגתי את תפישת הקורפורטיזם של הכלכלן הגרמני-אוסטרי אותמאר שפאן. שפאן מתנגד לקפיטליזם של זמנו, ומסתמך על ההוגה הגרמני מתקופת הרומנטיקה האירופאית - אדם מולר. המדינה של שפאן היא מדינה אורגנית. מעין גוף חברתי-רגשי-מיסטי-כלכלי גדול. אלא שהאבחנה הזו לא מתחילה במאה העשרים וגם לא מסתיימת בסופה של המאה הזאת. 

בטור הזה נתחיל באריסטו, נעבור ליד תומאס הובס, נזכיר את אדם סמית, אדם מולר ונסיים ברמז ראשון על תורת רשתות מהמאה העשרים ואחת. 

• לטורים קודמים של אושי שהם-קראוס
  

אריסטו, הפילוסוף היווני הגדול, חושב שהעולם שלנו (או היקום או "הכל") הוא סוג של שלם אחד, מעין גוף אחד ענק. כדי להמחיש זאת, אפשר אולי להגיד שהעולם של אריסטו דומה קצת לעוגה אפויה. העוגה יכולה לתפוח או ליפול בתנור, אבל מה שחשוב במיוחד הוא שכשדוגמים פרוסה, אי אפשר לבודד את טעם הלימון שהזלפתי, או את הקמח. הם כולם שזורים זה בזה.

אם נקפוץ עכשיו קדימה עד למאה ה-17 באנגליה, ניפגש בניוטון שמציג את העולם כמעין משטח ניטראלי. העולם של ניוטון דומה יותר למרחב גדול שבו סדורים כל החפצים (כוכבי לכת, עטים ובני אדם) וכוחות פיזיקליים מפעילים אותם. אם העולם של אריסטו "חי" במרכאות גדולות, העולם של ניוטון הוא עולם "מת". שוב במרכאות ממש גדולות. הוא דומה יותר למכונה גדולה.

אבל איך זה רלוונטי לכלכלה? ובכן, כל תפישה כזו יוצרת כלכלה אחרת, והתפישה של אריסטו תוביל, אחרי הרבה פיתולים, לעולם הרשתות של ימינו ולכלכלה העתידית שלו.

שני סוגי מדינות

מצד שני, אנחנו נתקלים בהוגה דעות אנגלי בשם תומס הובס שפעל במאה ה-17. הוא רואה במדינה דבר שונה לגמרי - היא גוף שמזכיר יותר את המדינה שהציג אחר כך ניוטון. המדינה של הובס מורכבת מהמוני בני אדם נפרדים. לכל אדם יש אינטרסים פרטיים וכל אחד רוצה לקדם אותם בצורה המוצלחת ביותר. בני האדם האלה חיים בתנאי מלחמה מתמדת. הם גונבים אחד מהשני ורוצחים אחד את השני.

בסוף, ככה הובס כותב, הם מבינים שבמצב כזה של אי סדר מוחלט הם לא יצליחו לממש את האינטרסים שלהם (במקום לחיות באושר ובעושר הם מתים במלחמות ונשדדים על ידי חבריהם) והם מייצרים הסכם שנקרא אצל הובס בשם "אמנה חברתית". ההסכם הזה יוצר מדינה. למדינה הזו יש מלך ויש בה שלטון לא ממש חופשי. אבל, מה שחשוב עבורנו הוא שהמדינה הזאת היא מדינה של אינדיבידואלים שסיכמו לחיות ביחד בתנאים שהתאימו להם.

ואיך עוברים מכאן לכלכלה?

מבחינה כלכלית, היא פועלת במעיין פיזיקה של אנשים: כוחות של היצע וביקוש ושיווי משקל ביניהם מזיזים את העולם הכלכלי. כל הכוחות האלה גורמים לבני האדם לפעול בצורה שאינה מנוהלת מלמעלה. כמו שבפיזיקה של ניוטון לא צריך את אלוהים (זה מצחיק כי הוא עצמו היה דתי אדוק), ככה אצל אדם סמית לא צריך מלך. הכוחות והאובייקטים פועלים זה על זה.

ואריסטו? - ובכן, אפשר להגיד שאת אריסטו ממשיך הפילוסוף הגרמני אדם מולר (ADAM MUELLER). מולר שחי במאה ה-17 לא אוהב את הכלכלה החילונית של אדם סמית. הוא לא אוהב את המדינה המתה. הוא לא אוהב מדינה שבה מיליוני אינדיבידואלים אנוכיים פועלים זה מול זה. בלי אלוהים, בלי מסורת ובלי משפחה.

ולכן הוא חוזר לבסיס של אריסטו ולחברה של ימי הביניים. המדינה, הגוף הגדול, היא לא רק גוף של אנשים, אלא היא אוסף כל המחשבות, האמונות, הרעיונות והמוסר שלהם. אלוהים הוא זה שעומד ומשקיף על הקהילה. יש כאן מעין משפחה גדולה רוחנית. אי אפשר להפריד את הכלכלי מהמוסרי ומן הדתי. ולכן, אין מקום לתחרות פרועה בין יחידים ואין הפרדה בין האישיות לבין המקצוע.

עושר אינו עושר קפיטליסטי שכולל את כל ההון החומרי. העושר של מדינה כולל את הספרות שלה, החלומות של האנשים, הפילוסופיה, החוק והמוסר של האומה. דבר הוא בעל ערך לא כאובייקט מכירה מאדם לאדם, אלא הוא קיים רק כשירות עבור הקהילה. מכונית לא יקרה יותר משיר מכונן.

ועכשיו? - המאה העשרים היתה מאה של כלכלה סמיתיאנית ניוטונית. היא נותחה על ידי כלכלנים ככלכלה של אינדיבידואלים אנוכיים שמייצרים שיווי משקל. המוסר מופרד מהכלכלה, והון הוא כסף או רכוש. תמ"ג ותל"ג - אוסף כל המוצרים שמייצרת החברה לא כלל מוסר ואומנות, פילוסופיה וחלומות.

אבל הדברים משתנים. המאה הבאה, כך אומרים כלכלנים מסוג אחר, הולכת להיות מאה של כלכלה ביולוגית. כלכלה של רשתות. כלכלה של גוף גדול. נדבר על כך בטורים הבאים.

ובהמשך לסדרת הטורים על ביטקוין, אני מזכיר שוב, כנס הביטקוין הבינלאומי בישראל, בכפר המכביה ב-19-20.10.14.

ד"ר אושי שהם קראוס, מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ליצור קשר , ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "קצה הקרחון" . התוכנית משודרת בימי רביעי, ב-12.05, ברשת א' של קול ישראל