נטלי איבדה את תינוקה ברחם - והפכה לפונדקאית

מיקה התינוקת היא חלום שהתגשם. חלום של אישה שהרופאים אסרו עליה להיכנס להיריון נוסף בשל החשש לחייה, וחלום של אישה אחרת שביקשה לעשות תיקון לטרגדיה שחוותה כשאיבדה את התינוק שלה ברחם, והחליטה לשמש כפונדקאית. עכשיו מיקה נחה רגועה ושלווה בזרועות נטלי, שברחמה גדלה במשך תשעה חודשים, עד שיצאה לאוויר העולם, היישר אל ידיה הנרגשות של אמה, לילך.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

"שנה אחרי שנולדה לי ילדה, לפני שמונה שנים, נכנסתי להיריון ובשבוע 36 התינוק שלי מת ברחם. חבל הטבור נכרך סביב הצוואר שלו‭,"‬ מספרת נטלי, בת 33 מצפון הארץ. "לא היה לי הרבה זמן להתאבל, אבל לפני שלוש שנים בערך התחלתי לשאול שאלות: למה זה קרה? האם אוכל להביא עוד ילדים לעולם‭"?‬.

ואז, כמו בסיפור עתיק, נטלי חלמה חלום. "חלמתי שאני בהיריון ואני מוסרת את התינוקת לאישה שאני לא מכירה‭,"‬ היא מספרת. "ואז התחילו להגיע כל מיני סימנים. נכנסתי לאינטרנט וקפץ לי באנר על פונדקאות, ראיתי תוכנית בטלוויזיה ודיברו בה על פונדקאות. ואז שמעתי על חברה שלא מצליחה להיכנס להיריון וחברה אחרת שלא יכולה ללדת, והבנתי שאני חייבת לעשות את זה‭."‬

או ההיריון או אשתך

כדי להבין איך עושים את זה, נטלי התקשרה למרכז להורות באמצעות פונדקאות. היא עברה אבחון פסיכולוגי ובדיקות רפואיות ובשלב הבא נפגשה עם לילך ואייל (שמות בדויים).‬ "את הבת הבכורה שלנו ילדתי בשבוע ‭,28‬ בעקבות רעלת היריון קשה‭,"‬ מספרת לילך, ‭.38‬ "כעבור שנתיים הריתי שוב, עם תאומות, ושוב התפתחה רעלת, אבל הפעם כבר בשבוע 19 המדדים היו מאוד קשים ובתחילת שבוע 20 הרופאים החליטו על הפסקת היריון מיידית. לא הייתה אפשרות אחרת‭."‬

נטלי (משמאל) ולילך, עם מיקה התינוקת. "לא הייתה אפשרות אחרת"(צילום: אלעד גרשגורן)

אייל מודה שבתחילת ההיריון השני הרגיש מנותק. "פחדתי להיקשר‭,"‬ הוא אומר בפשטות. "לא רציתי להתחבר לתינוקות. עד שהעזתי, אחרי הסקירה הראשונה, אחרי שכבר ראיתי את התמונות שלהן והן היו כל כך מוחשיות - הגיעה הרעלת. תוך פחות מיומיים עמדנו מול דילמה איומה. כאילו אומרים לך תבחר: זה התאומות או אשתך. לא תוכל לקבל גם וגם‭."‬

אחרי הפסקת ההיריון ניסו בני הזוג להתאושש, "ואז התחלנו לחשוב מה הלאה, כי לוותר לא הייתה אופציה‭,"‬ אומרת לילך. הם החלו לברר את הפרטים לגבי פונדקאות, ובסופו של דבר, לאחר מפגש עם עדה אטיאס ומינה יולזרי, עובדות סוציאליות המתמחות בטיפול זוגי ומשפחתי ומנהלות "המרכז להורות באמצעות פונדקאות‭,"‬ החליטו לעבור את התהליך בישראל ונפגשו עם נטלי. "החיבור היה מיידי‭,"‬ מחייכת לילך. "מיד אחרי שקיבלנו את אישור הוועדה יצאנו לדרך‭."‬

"ברגע שנטלי הגיעה, זיהינו שיש לה יכולת נתינה עצומה והיה לנו ברור שהיא תהיה הפונדקאית המושלמת עבור לילך ואייל‭,"‬ אומרת אטיאס. "גם החששות שלהם פחתו לאחר שהכירו אותה. היה מדהים לראות איך זו הפכה לחוויה מעצימה עבור שני הצדדים‭."‬

לכימיה יש חשיבות רבה בבחירת פונדקאית, מסבירות אטיאס ויולזרי, אבל "מעבר להיסטוריה הרפואית, גם לאישיות של הפונדקאית ולמצבה האישי יש חשיבות רבה, ואחת הדרכים האפקטיביות ביותר לבחון את ההתאמה היא באמצעות אבחון פסיכוסוציאלי, שיכול להתבצע על ידי עובדת סוציאלית בלבד, ולכן לא כל מרכז שמלווה את תהליך הפונדקאות מורשה לבצע אותו‭,"‬ הן אומרות.

לילך עברה שאיבת ביציות ואלה הופרו מזרעו של בעלה, בעוד שנטלי החלה לקחת הורמונים כדי להכין את הגוף לקליטת העוברים, "ובאוקטובר לפני שנה עשינו את ההחזרה‭,"‬ היא מספרת. "האחות במרפאה אמרה לי: 'מקסימום נתראה עוד חודש' ואני אמרתי לה 'לא. זאת הפעם האחרונה'.‬ ידעתי שאקלט מיד. כל כך האמנתי בתהליך הזה, הרגשתי שאנחנו עושים משהו טוב ומכל הלב - אז אין סיבה שזה לא יצליח, וככה באמת היה‭."‬

שבועיים אחרי ההחזרה בישרה בדיקת הדם את הבשורה: נטלי בהיריון. "שמחתי כל כך‭,"‬ היא אומרת. "זאת המתנה הכי גדולה והכי יפה שאת יכולה להעניק, ואת שמחה גם בשביל הזוג וגם בשביל עצמך. זה מרגש לדעת שאת הולכת לעזור לזוג להביא ילד לעולם. גם לילך ואייל נורא התרגשו‭."‬

"חיכיתי כל היום במתח עד שהגיעו התוצאות וכשנטלי התקשרה אמרתי לה שאני רוצה לבכות, זה היה נורא מרגש‭,"‬ מחייכת לילך. "כל ההיריון היה מרגש, ולמרות שהתינוקת לא הייתה אצלי, הרגשנו כל הזמן יחידה אחת‭."‬

-היו גם רגעי דאגה?

"נטלי לא נתנה סיבות לדאוג. אמנם לא התראינו כל יום ולא דיברנו כל יום בטלפון, אבל סמכתי עליה במאה אחוז, בעיניים עצומות. החיבור שלנו הוא מעבר למה שניתן להסביר במילים‭."‬

-ובכל זאת, שתיכן עברתן חוויה קשה של אובדן היריון. לא חששתן?

"כמו בכל היריון, יש דברים שאין לך שליטה עליהם. בגלל הניסיון שלי חיכיתי לעבור את השבוע ה‭20-‬

ואחריו את שבוע 28 בשלום, ובגלל הסיפור של נטלי, אני חושבת שבתת מודע חששתי מעניין חבל הטבור. אני זוכרת שבלידה לא התכוונתי להסתכל, אבל כשהרימו את מיקה אליי קלטתי את התמונה של חבל הטבור שיצא ישר ומושלם‭."‬

"אצלי היה מתח עד שעברתי את שבוע ‭,"36‬ מאשרת נטלי, שכף ידה אחוזה בזו של לילך. "אבל אחר כך הייתי עוד יותר רגועה וברגע הלידה, בבת אחת, התנקיתי מהפחד שרדף אותי במשך שנים, שלא אוכל להביא ילדים לעולם. היום אני כבר לא מפחדת. המוות של התינוק שלי קרה בן לילה. יומיים לפני כן לא הרגשתי טוב והלכתי לרופא, הוא שלח אותי לבית חולים והם שיחררו אותי ואמרו שהכל בסדר - וביום ראשון בבוקר כבר הרגשתי שאין תנועות עובר. הלכתי לרופא והוא בדק ואמר 'אני מצטער, אין ‭‬דופק'. בתוך תוכי ידעתי שמשהו לא בסדר, אבל לא תיארתי לעצמי שזה נגמר‭."‬

-הרבה נשים שעוברות לידה שקטה מבקשות לעשות תיקון לעצמן ולהביא לעולם תינוק משלהן. לא עבור מישהי אחרת.

"נכון, אבל לא רציתי להביא תינוק נוסף בלי זוגיות וכרגע אני בלי בן זוג. ומעבר לזה, אחרי החלום וכל הסימנים שקיבלתי, הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה. היה לי גם חשוב להיפטר מהפחד שאני לא יכולה להביא ילדים לעולם. במהלך כל ההיריון הייתי מנותקת רגשית ברמות שלא חשבתי שאפשר. דאגתי שהכל יהיה בסדר מבחינה בריאותית אבל לא התחברתי לתינוקת. נכנסתי לזה מוכנה לגמרי נפשית והיום, כשאני מחזיקה את מיקה, זה כמו כשאני מחזיקה תינוקת של כל חברה אחרת. היא לא שלי גנטית. זה מרגש אותי, אני לא רובוט, אבל אני לא אוהבת אותה כמו שהייתי אוהבת את התינוקת שלי‭."‬

רק דבר אחד הדאיג את נטלי לפני שנכנסה לתהליך. "חששתי איך הבת שלי תגיב, אבל היא הייתה גדולה מהחיים‭,"‬ היא אומרת. "בהתחלה היא נורא פחדה, היא אמרה לי: אמא, אבל בהיריון יכולים לקרות כל מיני דברים‭."‬

-מה ענית?

"אמרתי לה: את צריכה לראות כמה תינוקות נולדים בלי שקורה שום דבר. כל ההיריון היא הייתה מדהימה, היא לא נתנה לי להתאמץ, כל דבר קטן היא הייתה אומרת 'אל תקומי, אמא, אני אביא לך'.‬ היא הייתה מאוד בוגרת גם קודם, אבל היא התבגרה בבת אחת‭."‬

-איך בכלל מספרים על החלטה כזו?

"אחרי שעשיתי את האבחון וראיתי שאני מתאימה לתהליך, שיתפתי אותה ואמרתי לה שיכול להיות שאמא תעזור לחברה להביא ילד לעולם כי היא לא יכולה להיכנס להיריון. אחר כך אמרתי לה שנצטרך להיות חזקות כי התינוק לא יישאר איתנו, והיא אמרה: אמא, אני לא רוצה שיהיה לנו עוד תינוק. טוב לי ככה‭."‬

הרגשה אלוהית

כשהגיעה נטלי לשבוע 39 החליטו הרופאים לבצע זירוז לידה, ולילך ליוותה אותה לבית החולים והייתה איתה לאורך כל הלידה. "הכינו לי כיסא כדי שאשב בצד, אבל לא יכולתי לשבת בצד‭,"‬ היא מספרת וההתרגשות של הרגעים האלה עדיין ניכרת בפניה. "בשלב הלחיצות החזקתי לנטלי את הרגל, וכשהמיילדת אמרה שהראש בחוץ, ביקשתי מנטלי שתאפשר לי להסתכל. לא יכולתי לוותר על זה. זה היה מדהים‭,"‬ מספרת לילך, ונטלי משלימה: "המיילדת הניחה את התינוקת עליי ואמרה שהיא רוצה לחתוך את חבל הטבור. אמרתי לה 'רגע, תני ללילך‭."‬

"זה היה ממש סמלי‭,"‬ מתארת לילך את הרגע שבו אחזה במספריים לחיתוך החבל, ופונה אל נטלי, "היא יצאה לאוויר העולם, הידיים שלך עטפו אותה ואני עשיתי את הניתוק הפיזי ממך. התמונה הזאת של הרגע הזה מסמלת את כל התהליך. זה היה מדהים‭."‬

"כן, הלידה בכלל הייתה מדהימה‭,"‬ מסכימה נטלי. "הייתי עם זירוז, 20 שעות צירים

שאת לא רואה את הקצה שלהם במוניטור מרוב שהם חזקים, והלידה לא התקדמה עד שהחליטו לפקוע את שק מי השפיר. מאותו רגע הכל התקדם מהר - קיבלתי אפידורל וילדתי. זו הייתה הרגשה אלוהית. זה היה יפה, עוצמתי, מרגש יותר. מסביבי שמעתי נשים צועקות ואצלנו היה שקט ורגוע. זה היה מדהים‭."‬

-מאז הלידה הקשר ביניכן התחזק. זה לא מובן מאליו.

"נכון‭,"‬ משיבה נטלי, שמקפידה לבקר את מיקה ולשאול לשלומה. "אנחנו שומרים על קשר הדוק. החברות שלנו רק התעצמה אחרי הלידה". ‬