בסימן שאלה
האם גודס וגרשון ישרדו כמאמן וסגנו, מה יחשב לעונה מוצלחת, מי השחקן הכי חשוב בקבוצה, מה היתרונות ונקודות התורפה, ומי תהיה אלופת אירופה? יומיים לפני משחק הפתיחה של מכבי ת"א ביורוליג מול לימוז', פרשני "ידיעות אחרונות" ו-ynet ספורט - אריה מליניאק, רפאל נאה ועידו אשד - מנתחים
מי השחקן הכי חשוב במכבי ת"א?
מליניאק: השחקן הכי חשוב במכבי ת"א הוא, כרגיל, זה שאיננו. דייויד בלו. השם שלו יעלה ויצוף בעיקר אחרי הפסדים, כשקבוצות יריבות יסגרו את הרחבה והדיוק בקליעה מחוץ לקשת יירד לאחוזים של גבינה רזה. השחקן הכי משמעותי העונה יהיה דווין סמית'. לאחר שפתר את בעיות הבריאות, הוא חייב להעלות את רמת המשחק. הקליעה צריכה להתייצב, והוא חייב להיות יותר נוכח. מנהיג זו מילה מפוצצת, אבל בעונה הרביעית במכבי, מצפים ממנו שיראה מנהיגות בדקות ההכרעה. יש לו הכל, צריך רק להביא את זה למשחק בכל ערב.
נאה: עוד לפני שריקת הפתיחה של משחק ההכנה הראשון היה ברור כי ג'רמי פארגו יתפוס פיקוד בקבוצה ויהיה מעל כולם, וזה בדיוק מה שקורה בינתיים. פארגו הגיע עם הרבה התלהבות, רעב ורצון להצליח בקדנציה השנייה שלו בצהוב. כרגע הוא היחיד בקבוצה שלוקח על עצמו את המשחק במאני־טיים. מצד שני, כשהכדור בידיו זה מפריע במידה מסוימת למרקיז היינס וליוגב אוחיון, שעד כה התקשו להיכנס למסגרת. פארגו יהיה חייב לקבל עזרה משניהם.
אשד: מכבי ת"א של השנים האחרונות, שאותה מנסה גיא גודס לשחזר, התבססה על צמד גארדים שעליו נבנתה התקפת הקבוצה, וגם הותאמו לו שיטות ההגנה המתאימות. מפרקינס ופארגו דרך אוחיון ולנגפורד ועד היקמן ורייס בעונה האחרונה, הגארדים היו הברומטר שקבע את הצלחת הקבוצה באירופה. פארגו חזר ומראה שהוא ממלא את תפקיד הגארד המוביל, ולכן המפתח יהיה בידיו של היינס, שיצטרך להשלים קו אחורי מהיר ואגרסיבי. בלעדיו, למכבי לא יהיו מספיק כלי נשק להתמודד ביורוליג.
אחרי זכייה בגביע אירופה, מה ייחשב הצלחה העונה?
נאה: אחרי זכייה בטרבל ישנה בעיה גדולה לשמור על הקיים, בטח עם הקבוצה הנוכחית שנופלת, לפחות כפי שנראה כרגע, מזו של העונה שעברה. נכון, מכבי כבר הצליחה לזכות פעמיים ברציפות בכתר האירופי, ב־2004 וב־2005, אבל אז זו הייתה קבוצת פלאים עם שאראס, וויצ'יץ' ופארקר. עלייה לפיינל־פור ב־2015 תהיה הצלחה, בתנאי שיתלוו אליה אליפות וגביע מקומיים.
אשד: לזכייה ביורוליג יש בעיקר משמעות טקסית וסמלית, אבל היא אינה נותנת כל יתרון למכבי בעונה החדשה. קו האיזון הכלכלי והמקצועי נמצא
מליניאק: העלייה מהבית המוקדם מובטחת. האינטרס של היורוליג הוא שהקבוצות הגדולות יגיעו רחוק, וכך בנויה השיטה (ארבע משש עולות לטופ־16) שתקטין את אלמנט ההפתעה בשלבים המוקדמים. גם העלייה להצלבה כמעט מובטחת, השאלה מאיזה מקום. נס מילאנו זה לא משהו שמומלץ לבנות עליו באופן קבוע, לכן פיינל־פור בפעם השנייה ברציפות, אחרי החלפה של דייויד בלאט ושלושה שחקני מפתח – רייס, היקמן ובלו – יהיה הישג גדול.
האם גיא גודס יסיים את העונה כמאמן מכבי עם פיני גרשון כסגנו?
אשד: גודס יסיים את העונה במכבי ת"א. ההנהלה יודעת במי בחרה, גיא הוא מאמן נוח עבורה, מקשיב, משתף פעולה, מאוזן מנטלית ומחובר למועדון שנים רבות. למועדון ברור שזו לא תהיה שנת אליפות יורוליג, והציפיות לא יהיו בשמיים בכל מקרה. הישארותו של גרשון בעמדת עוזר המאמן תלויה רק בו ובהתנהלותו. אם יהיה לויאלי למאמן ולמערכת יוכל לתרום רבות מניסיונו. אבל אם יגזים בהשתלטותו על העמדה המרכזית מול השחקנים ויגרום לגודס להרגיש מאוים, ההנהלה תלך עם גיא, ותשחרר את פיני לאלתר.
נאה: אם להתייחס לכל הדברים שנאמרו במהלך הפגרה ע"י ראשי מכבי ת"א, גודס וגרשון עצמו, הרי שלא יחול שינוי. בינתיים גרשון שומר על פרופיל נמוך וכלפי חוץ לא גונב את ההצגה למי שלמעשה הוא הבוס שלו. אבל קשה לי להבטיח שלא יחול שינוי, הרי כבר קרו דברים בקבוצות בעבר ובסופו של דבר הכל קשור לתוצאות. מספיקים שני הפסדים כדי לשנות את כל התמונה.
מליניאק: המינוי של גרשון לעוזר מאמן, וזאת עוד לפני שנזרק הכדור הראשון, גרם נזק למוניטין של גודס. אין סיכוי שפיני יחליף אותו במהלך העונה, לא רק בגלל ההבטחה לגודס, אלא בעיקר כי פיני עצמו ייצא רע ממהלך כזה. בהתחלה נראה כאילו פיני נזהר שלא ייראה שהוא מתערב יותר מדי. זו טעות, כי הנזק כבר נגרם, ומסיבת העיתונאים רק הגדילה אותו. פיני צריך להתרכז רק בהצלחה של הקבוצה, כי ממילא ייחסו לו גם הצלחות וגם כישלונות.
מה היתרון הכי גדול של מכבי?
נאה: היתרון יכול להיות בעמדת המאמנים. בגמר האירופי האחרון במילאנו ההבדל הגדול בין מכבי ת"א לריאל היה על הקווים, כשבלאט עשה בית ספר ללאסו. שיתוף הפעולה בין גודס לפיני, שלוש פעמים אלוף אירופה, יכול לעשות את ההבדל.
מליניאק: הספסל. היכולת להעלות משם שחקנים כמו סופו, אוחיון או לנדסברג, שיכולים לשחק בחמישייה של כל קבוצה שמשחקת נגדם, היא פקטור
אשד: ההמשכיות. עם כל הביקורת על בחירות הזרים שלה, מכבי היא עוגן של יציבות בים הארעיות של הקבוצות הישראליות, וגם מול האירופיות יכולתה לשמור על הסגל ראויה לציון. גודס, סופו, אוחיון, פניני, סמית', טיוס, לנדסברג, אלטיט, וגם ג'ייק כהן וזלמנסון. תוסיפו להם את פארגו, שהוא בן שחזר הביתה. זו המשכיות מרשימה שמייצרת יתרון על יריבות שרק מתחילות להתחבר, והשאלה היא איך מכבי תנצל את זה. זה עשוי לעזור בעיקר בבית המוקדם ביורוליג, שעלול להיות מוקש לא קטן בדרך למעלה.
ומה נקודות התורפה שלה?
מליניאק: פארגו. הכל עובר בידיים שלו, לטוב ולרע. כשטוני פארקר טוב, הקבוצה שלו טובה. כשפארגו טוב, לפעמים השחקנים סביבו נעלמים. זו לא אשמתו הבלעדית, אבל באחריותו לדאוג שהם יהיו טובים יותר. פארגו יהיה בכל ערב מטרה לחיסול, וזה עלול להכניס אותו לעימותים על חשבון הקבוצתיות. אל תתפלאו אם מכבי תשחק טוב יותר כשהוא על הספסל.
אשד: הניהול המבוזר. יותר מדי אנשים עושים החלטות מקצועיות, אין אחד שמוביל באופן ברור. חלק מההחלטות מתקבלות ע"י דני פדרמן, חלק ע"י ניקולה וויצ'יץ', הגווארדיה הוותיקה בעיקר מטילה וטו על מה שלא נראה לה, והמאמן משתף פעולה, לפעמים בלית ברירה. התוצאה היא בעיקר סגל לא מאוזן, כפי שיש למכבי השנה, עם בור גדול מתחת לסל, שלא ייפתר גם עם חזרתו הצפויה של סופו. העובדה שצריך לפשר בין הרבה דעות גורמת לכך שלא מוחתמים כוכבי על בכסף גדול, ומכבי הולכת כרגיל על סגל ארוך ובינוני. והבעיה היא שהקוסם שרקח גביע יורוליג מהסלט הזה מאמן היום את לברון ג'יימס.
נאה: היכולת הגרועה באזור הצבע. כבר שנים מכבי פגיעה מתחת לסל, אבל העונה בינתיים זו פשוט התרסקות. כל עוד סופו לא יחזור לפעילות מלאה (אם יחזור), לא יחול שיפור דרסטי ביכולת של אלכס מאריץ' ואלכס טיוס לא יתעורר מתרדמת הקיץ שלו – הבעיה הזו לא תיפתר. באירופה גם אין יותר מדי סנטרים איכותיים ופנויים.
והימור לסיום: מי תזכה ביורוליג?
אשד: אם להיות ריאלי, אז ריאל מדריד.
נאה: מכיוון שהגמר יתקיים במדריד, הרי שריאל הלוזרית היא המועמדת שלי לזכייה סוף־סוף בכתר, לראשונה מאז 1995.
מליניאק: ריאל מדריד. ספרד לא הגיעה אפילו לגמר המונדובאסקט וריאל הפסידה למכבי ת"א, אבל עם דור שחקנים כל כך איכותי, יש גבול לכל תעלול.
לפנייה לכתב/ת 
