הסיבה שגורמת לקשישים לפחד פחות בחיים

האם התנסות קשה בחיים אכן מחשלת? התפיסות המחקריות מצד אחד וגם הסטיגמות הרווחות לגבי ה"גיל השלישי", רואות בזקנים-קשישים-ותיקים, כאנשים המיועדים להישבר במצבים מסוימים.

עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו

בהכללה, ברור לכאורה שתופעות כדיכאון או חרדה הם ממאפייני הזקנה הכוללניים. תופעות אלו תלויות במהלכי חיים או בצמתים אליהם מגיע האדם המזדקן: פרישה ממקום עבודה, שינויים ביולוגיים, שינויים קוגניטיביים. שינויים (לדעת הזקן בצדק או שלא) ביחס החברה למעמדו בה, שינויים משפחתיים (אלמנות), שינויים כלכליים וסביבתיים וכניסה למצבי דחק (stress) קיצוני (כמלחמה למשל), כל אלו אמורות להחמיר את התופעות.

להזדקן בכבוד

למרות הלחימה: לא עזבו את הבית

מבצע "צוק איתן" הינו דוגמא בולטת למצב דחק משמעותי (בעיקר ביישובי עוטף עזה ובמה שמכונה "סביבת 40 ק"מ) והאלמנטים שהופיעו בו: מלחמה (כולל נפגעים ביישובים בם גרים המבוגרים), התקפות רקטות על הישובים, התקפות טילים ופצמ"רים על אזורי היישובים וחשש ממנהרות התקיפה של המחבלים, כל אלו, רק חיזקו את ההנחה שהדיכאון והחרדה יגברו בקרב אלו המכונים ה"גיל השלישי".

הצפי היה שניתקל בתופעות ובהשלכות שיתבטאו בבריחה המונית או יציאה מסיבית להתרעננות במקומות מבטחים, התקפים פסיכוסומאטיים, תופעה של חוסר או נדודי שינה, הסתגרות והתנכרות וחשש וחרדת מוות קיצוניים, בעיקר בקרב אוכלוסיית ה"גיל השלישי" וזאת יותר מבני הגילאים האחרים.

התמודדות נגד תופעות אלו, בקרב בני ה"גיל השלישי", כדי לדחות, לפתור או לרכך את מצב הדחק כוללת שילוב של משאבים חיצוניים, אותם יש לספק למבוגרים כאמונה, השכלה, תרבות, יחד עם משאבים פנימיים הקיימים אצל כל מבוגר, בפני עצמו, על פי רקעו, עדתו, תרבותו, מצבו הסוציואקונומי, האידיאולוגיה שלו וכו', כל זאת תוך שילוב הקניית עמידות (resilience) למבוגר, כזו שתהיה אישית, טכנית, תרבותית, סביבתית וכלכלית.

כל זה אמור לתת לזקן יכולת לעמוד בפני מצבי דחק וב"צוק איתן", ראוי לבחון נושאים אלו כדי לאושש או להפריך את "קשישותם" וחוסר עמידותם של דור המבוגרים.

ניסיון הקשישים מהעבר מחשל

במחקר שנערך בימים אלו, מוצא כותב המאמר, כבר בתחילת הדרך, שלכאורה לא נחוו מקרי חרדה ודיכאון והוכחה עמידות וחסינות של אוכלוסיית ה"גיל השלישי", במצבי הדחק באזורים שהוזכרו. הדוגמא הבולטת היא סירוב דיירי בית אבות סיעודי בקבוץ יד מרדכי, להתפנות מביתם-תופעה שאירעה באותו מקום ,שבע שנים לפני "צוק איתן" במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".

סיבות אפשריות, תוך התאמה כוללנית מאוד לקבוצות חברתיות שונות, שיכולות להסביר את התופעה ושמחזקות את החשיבה התאורטית-יישומית התומכת בשילוב בין הדורות בחברה הישראלית תוך הכוונת הצעירים ללמוד מניסיון המבוגרים ומיכולותיהם, כדי להתחזק ולחזק את החברה הישראלית הן לדוגמה:

שכבת הוותיקים-המייסדים: "זוהי מלחמה על הבית שהקמתי-לא אזוז מכאן"(אופייני לאנשי עוטף עזה).

שכבת העולים, בעיקר מחבר העמים: "הם ילמדו שכח יענה בכוח-לא נזוז מפה"(אשדוד)

שכבת ניצולי שואה באזור הדרומי כולו: "מה הם כבר יכולים לעשות לנו שלא עשו לנו קודם וגם בזה עמדנו".

מסקנות ולקחים ראשוניים שמוצפים בבדיקת הנושא מצביעים על חוזק וחוסן מנטלי אצל ה"גיל השלישי" יותר מצעירים מהם ויש ללמוד מכך לגבי האופן והדרך שבה החברה הישראלית מתייחסת לזקניה.

לדוגמה: חברי ה"גיל השלישי" עמדו ללא חשש באיומים והוכיחו עמידות וחסינות, שנית, משאבים חיצוניים ופנימיים שחוזקו בשלב מאוחר ע"י הקמת מרכזי חוסן מנעו את התפתחות מצבי הדחק, שלישית, במקרים בם לא ניתן מידע כבמקרה המנהרות התפתחו חשש, חרדה ומצב דחק אצל הזקנים, מעל לכל, לבסוף, בולטת העובדה שאוכלוסיית ה"גיל השלישי" הינה משאב חיוני בלתי מנוצל בהגנת העורף הישראלי.

לשלב את בני הגיל השלישי במאבק

אפשר להשתמש ב"גיל השלישי" למשימות הגנת העורף, רצוי ע"י מתן מידע על מכלול האיומים. כדאי להקים מרכזי חוסן קבועים במקומות המאוימים תוך שמירת נתח תפעולי ל"גיל השלישי".

צריך לשלב שילוב בין דורי בין הוותיקים לצעירים בתחום החינוך, המורשת וההיסטוריה של מדינת ישראל. עובדה זו תחזק את החברה הישראלית ונכון יהיה להגיד לזקנינו שיש מה ללמוד מהם לגבי חוסן נפשי.

הכותב הוא ראש ההתמחות לגרונטולוגיה יישומית לתואר ראשון במסגרת לימודי מנהל מערכות בריאות במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה (מל"א). המנכ"ל הראשון והמייסד של המשרד לאזרחים ותיקים בממשלה

המאמר מבוסס על הרצאתו בכנס הבינלאומי לנושא "מאבק בחרדה ובדיכאון" שייערך ב6 בנובמבר בסינמטק בת"א.