סכסוכי שכנים: מתי כדאי לפנות מיד לשופט
בציבור אין מספיק מודעות לחוק המאפשר לאדם לפנות לבית המשפט ולהתלונן על הטרדות ואיומים, בין היתר מצד שכנו, גם אם אלו מרומזים ואינם מהווים עבירה פלילית. עו"ד עפר שחל, העוסק בדיני בתים משותפים, סבור כי הגברת המודעות לחוק עשוי להיות המפתח למניעת הרצח הבא (דעה)
לסכסוכי שכנים יש מאפיין מרכזי ובולט: הם מחריפים ומדרדרים מהר מאוד. זו כרוניקה ידועה מראש של אסון, כאשר הסכסוך מתחיל בקטן, כביכול על "שטויות" כמו ריב על חניה או דמי ועד, ואז כמו במדרון חלקלק, מגיעים לא אחת גם לקורבנות בנפש, אם לא מטפלים בעניין בנחישות וכבר מהרגע הראשון.
מאמרים נוספים בנושא במדור הנדל"ן :
- סוכת שלום? לא בכל בניין מגורים משותף
- מה עושים אם חסמו לכם את החניה בבניין
- לא משחקים באש: כך השכן לא יתבע אתכם
החיכוך והקירבה הפיזית היומיומית בין שכנים והרגישות של כל אחד לביתו-מבצרו, גורמת להחרפת הסכסוך ומהר מאוד, בקלות בלתי נסבלת, מגיעים גילויי האלימות: רק השבוע נרצח תושב הרצליה על ידי שכנו בעקבות חילופי דברים ביניהם. לפני שבוע נרצח תושב סילוואן עקב סכסוך שכנים שנבע ממכירת נכס ליהודים. בחודש שעבר היה זה תושב בת ים שנרצח על ידי שכנו בעקבות סכסוך על בלוני גז. לפני שנה נרצח דייר בבית משותף ברמת גן על רקע דומה, וישנם מקרים נוספים.
ברוב הכמעט מוחלט של המקרים לא מדובר בעבריינים אלא דווקא באנשים נורמטיבים ורוב המקרים הללו יכולים היו להימנע אולי, לו ידע השכן המאויים ויתר דיירי הבית ונציגות הבית, שיש כלים משפטיים לטפל בשכן בעייתי ומאיים.
החוק למניעת הטרדה מאיימת הוא אחד מהם, והוא מתאים מאוד למקרים של סכסוכי שכנים. הסיבה לכך פשוטה: המשטרה מתקשה לטפל ביעילות בסכסוכי שכנים. אלו לא בסדר עדיפות גבוה וזה ברור ומובן - המשטרה עמוסה בטיפול בעבריינים וסכסוך בין שכנים נחשב כמעט כזוטות עבורה. חריג לכך הוא השיטור הקהילתי אבל כוח האדם של המשטרה הקהילתית אינו מספיק. לכן החוק הנ"ל מאפשר לטפל בקשת רחבה מאוד של מקרים שחוק העונשין "גדול" עליהם.
"הטרדה מאיימת" הוגדרה כ"הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות בהן יש בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, או בחירותו של האדם, או כי הוא עלול לפגוע בגופו". "הטרדה מאיימת" יכולה שתתבצע "בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועות אדם או מעשיו, בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת, בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו, ביצירת קשר עמו בע"פ, בכתב או בכל אמצעי אחר, בפגיעה ברכוש אדם, בשמו הטוב או בחופש התנועה שלו".
אם אדם ביצע הטרדה, או נקט איומים כלפי המוטרד בעבר, ובנוסף לכך לאור הנסיבות ישנו בסיס סביר להניח כי אותו אדם יטריד או יאיים שוב ויפגע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו או בגופו של אותו אדם, הרי שאז בית משפט רשאי לתת צו למניעת הטרדה מאיימת. הרשאים על פי החוק לבקש את מתן צו זו הם הנפגע עצמו או אדם מטעמו של הנפגע, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי או פקיד סעד שהתמנה על פי חוק הנוער. גם ועד בית רשאי להביא ענין זה למשטרה או לבית המשפט, מטעמו של הנפגע.
בית המשפט רשאי לתת צו נגד המטריד להתרחק פיזית מהנפגע, להימנע מכל קשר עמו, להפקיד את נישקו, לתת ערובה וכו'. צו למניעת הטרדה מאיימת אינו עונש והוא ניתן בהליך שאין בו הרשעה או זיכוי. הצו זמני – ניתן עד חצי שנה – ואפשר להאריכו לפי הנסיבות. הצו הוא חשוב, אפילו אם לכאורה נראה כי אינו אלא אזהרה גרידא, שכן אם הצו מופר ניתן יהיה לנקוט נגד המפר בצעדים נחושים יותר, עד כדי מאסר.
אחד מפסקי הדין בנושא מתאר התנהגות נמשכת של "התקרבות גופנית מבלי לומר מילה". במקרה אחר דובר על יצירת קשר חוזרת ונשנית, שנועדה להפחדה והתגרות. החוק מכסה כל סוג של פרובוקציה. והוא פשוט: הגשת בקשה קצרה לבית משפט השלום, מלווה בתצהיר, ודיון מהיר שבסופו הכרעה.
הכותב הוא עו"ד העוסק בתחום דיני בתים משותפים ומחבר הספר "המדריך השלם לבית המשותף"
לפנייה לכתב/ת 
