אין מרפא לפסיכומטרי

לכאורה זה סיפור קטן ולא ממש חשוב אבל כמי שמכיר את המעורבים בו אישית הוא לא מפסיק לקומם אותי. הסיפור של א' ו י'. מאז היסודי היו השניים חברים טובים. מהסוג שנצמד אחד לשני. משהגיעו לבגרות חלקו שניהם גם את אותו חלום: ללבוש חלוק לבן, להצמיד סטטוסקופ לחזה, ולסייע לחולים למגר את כאביהם.

עוד בערוץ הדעות של ynet

נשים עושות שלום / סביונה רוטלוי

ערבים, צאו בגלוי נגד דאעש / בושרה חלאילה

אותו חלום, אותו חלוק לבן, אותה שליחות. הם סיימו את בחינות הבגרות באותה רמת הצלחה פחות או יותר. לאחר השירות הצבאי ביקשו שניהם להגשים את החלום הלבן. שניהם לקחו קורס (ששילמו בעדו אלפי שקלים), ניגשו לבחינה, קיבלו ציון גבוה למדי אבל כזה שלא הספיק לרף הקבלה המטורף שקיים לפקולטאות לרפואה בארץ.

כאן לראשונה נפרדו דרכיהם. א' שבא ממשפחה ממעמד ביניים נמוך לא יכול היה להמתין לעוד בחינה, להתכונן בזמן שהוא לא עובד ולנסות לשפר את הציון הפסיכומטרי. בצער רב הוא ויתר על החלום, החל ללמוד תואר אחר כשבמקביל החל לעבוד. כיום הוא עובד בחברה מסחרית, מרוויח די טוב אבל בלילות ממשיך לחלום על סטטוסקופ שמשתלשל מצווארו. אולי משום כך הוא נראה לי לפעמים קצת עצוב.

מזלו של י' שפר עליו יותר. הוא נולד למשפחה אמידה למדי. משפחה שיכולה הייתה לממן לו עוד שתי בחינות, עוד קורס עזרה מואץ כהכנה ובעיקר לאפשר לו לא לעבוד במשך כל אותה תקופה ארוכה שבה השקיע את כל זמנו בהכנה לבחינות. למרבה השמחה, ההשקעה הוכיחה את עצמה. בכל מבחן עלה הציון בעשרות (!) נקודות ואחרי המבחן השלישי הושגה התוצאה המקווה: י' התקבל ללימודי רפואה. כיום הוא באמצע השנה החמישית וכן, יש לו כבר סטטוסקופ משלו.

כאמור, זה סיפור קטן אבל לא ממש חריג. להיפך. הוא משקף בגוף ראשון יחיד את חוסר הצדק שגלום במבחן הפסיכומטרי בעיקר בשל תעשיית ההכנות שנבנתה סביבו. בסופו של יום, בניגוד לכוונת יוזמיו ב 1982, הבחינה הפסיכומטרית כבר מזמן אינה בודקת יכולות וכישורים רלבנטיים להצלחה אקדמית אלא בעיקר את עומק כיסם של ההורים המממנים. לכן הבשורה שיוצאת בימים אלה ממשרד החינוך על הפחתת חשיבות המבחן היא בשורה שחייבת לשמח את כל מי שמאמין בשוויון הזדמנויות ואת כל מי שמבין כי השכלה גבוהה היא מפתח מרכזי ביציאה מכלוב העוני והתלות אל חיי חירות ועצמאות.

יתרה מכך, ההשוואה בין מבחני הבגרות לבין הבחינה הפסיכומטרית מגלה למה היה צריך לבטלה כבר מזמן. לעומת הפסיכומטרי שלמשרד החינוך אין באמת יכולת השפעה עליו או על ההכנה לקראתו, ההכנה לבגרויות היא כולה באחריות משרד החינוך. הוא יכול להשקיע יותר משאבים במקומות שלדעתו זקוקים יותר לעזרה, להוסיף שעות הוראה במקומות הדרושים, להתערב בנוסח הבחינות ולהתאימן לחסמים תרבותיים ולקשיים אחרים. רק משום כך חשוב לתת לבגרות משקל עודף בתקווה שמשרד החינוך אכן יעמוד במשימה זו.

ייתכן שא', שכבר לא יהיה רופא, היה גדל להיות רופא מעולה. אין לדעת אם כחברה לא הפסדנו פעם נוספת. בואו נקווה שעם ביטול הפסיכומטרי המדורג יהיה זה ההפסד האחרון. של כולנו.

עו"ד יובל אלבשן, הדקאן לפיתוח חברתי בקריה האקדמית אונו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il