הצד של הצרכן: זה מה שמעצבן בחנויות אופנה
לא רק מוכרים מנג'סים או אדישים, או כאלה שחושדים בכל לקוח כגנב, אלא גם וילונות שלא מצליחים להסתיר את תא המדידה, מעט מדי תאי מדידה, פריטים שנהרסים תוך שימוש קצר ומחירים גבוהים מדי. תשובה למוכרת שהתלוננה על הלקוח הישראלי
שושנה כתבה לנו: "שלום ליאור בקשר ללקוח הישראלי, 'שכחת' לציין את המקרים בהם אנחנו הקונים - נכנסים לחנות והמוכרת לא טורחת לענות לברכת שלום שלנו, מדברת בנייד ברוב המקרים, לועסת מסטיק כך ששומעים את לעיסותיה למרחקים וכמובן שאין מצב שהיא תשיב לנו ברכת שלום בצאתנו מהחנות. במקרים אחרים, המוכרת 'נדבקת' אלינו ומציעה לנו דברים שאין ברצוננו לקנות ומנסה לשכנע, עד שנמאס לנו ואנחנו יוצאים מהחנות. נכון שהלקוח הישראלי חושב ש'קנה' את החנות על המוכרות שלה, אך אי אפשר 'להפיל' את כל האשמה עליו".
על אף הקונפליקט המתמיד בין מוכרים לקונים שהציגה המוכרת ליאור ומציגה גם הקונה שושנה, קנייה בחנות בגדים יכולה להיות סיוט, לא רק באשמת המוכר. מוכרים יכולים להיות אדיבים, מסייעים, מאתרים דגמים בסניפים אחרים ויוצאים מגדרם, ובכל זאת חוויית הקנייה יכולה להפוך לכאב ראש, בגלל רעות חולות של התחום הזה. הנה רשימה של כמה מהמוקשים הצרכניים בחנויות הבגדים. המוכרים, תאי המדידה, עיצוב החנות והמחירים - יש לא מעט דברים מרגיזים בקניית בגדים.
מוכרים מנג'סים
לא, זה לא "נורא יפה עלי" ולא, זה בכלל לא מחמיא לי. לא, אני לא צריכה שתעזרי לי עם עוד צבע, אם לא אמצא מידה - אפנה אלייך, תודה רבה. לא, אני לא רוצה לשמוע על מבצעים, כי יש פה שלטים בגודל מדינה שמכריזים עליהם. אין לי כרטיס מועדון, גם אם זה משתלם בקנייה הבאה, אני אוותר.
המוכרים המציקים עושים זאת כי הם מקבלים בונוסים פרסונליים. זו הסיבה שהמוכרים הכי נעימים נמצאים ברשתות הבינלאומיות: הם מקבלים בונוס קבוצתי ולכן הם נמצאים (כמעט) בכל מקום בחנות, זמינים לשאלות, אך לא מנסים למכור בכל מחיר.
כל קונה חשוד כגנב
המוכרים הנודניקים הם בהחלט מטרד, אבל המוכרים שעוקבים אחרי לקוחות הם הגרועים מכל. הם צצים בכל מעבר שהחשוד, כלומר הצרכן המזדמן, מפשפש בו ואם יסובב את גבו יראה אותם בוהים בו בעניין. מוכר, אתה חושד שגנב נכנס לחנות? עקוב אחריו במצלמות האבטחה. תפוס אותו ביציאה מהחנות וקרא למשטרה, אל תעקוב אחרי קונים, כי בסופו של דבר תעקוב אחריהם החוצה, בלי שיוציאו אגורה במשמרת שלך.
תורים בחדרי ההלבשה, מעט מדי חדרי הלבשה
אין סיוט יותר סיוטי מתורים שמשתפלים מול תאי המדידה ועושים חשק למות ובמהירות. עד שבחרת בגדים, עד שהחלטת לאזור אומץ ולראות איך הם נראים עלייך מול המראה ותחת אור ניאוני מחריד – התור המעיק הזה גורם לך לעמוד כמו טמבל, בגדים נושרים מידייך, הממתינים האחרים מלכסנים מבט אל עבר טעמך בבגדים שאינו לטעמם, ואלה שעומדים לפנייך בתור, משתקעים בתא המדידה במשך דקות ארוכות ומייגעות.
וילונות שלא נסגרים עד הסוף
סוף סוף נכנסת לתא ההלבשה אחרי שהמתנת בתור, בהית בתקרה, בסמארטפון ובממתינים האחרים. אנחת רווחה, אבל רגע, איך אפשר לסגור את זה? מהדקים לצד אחד, זה חושף מהצד השני. מסיטים לצד השני, נחשפת בצד הראשון. תכננתם חנות שלמה, רשת ארצית ועל זה שהווילון שבחרתם לא מכסה את כל פתח התא - לא יכולתם לחשוב?
אין מראות בתאים
בקושי הצלחת לסגור את הווילון ואבוי: גילית שאין מראה בתא. ברשת הזאת החליטו להכריח אותך לצאת החוצה מהתא ולהשפיל את עצמך מול קונים אחרים, יפים ממך, בעודך לובש בגד שמאוד לא מתאים לך. למה? למה אין מראה בתא?
מראות מרזות, משמינות
המראה מחוץ לתא (או בתוכו, ברשתות שמכבדות את לקוחותיהן) לא בדיוק עושה עמך חסד. היא משמינה אותך, או גרוע מזה: מרזה אותך ורק בבית מתגלה האמת הנוראה.
אור חושפני ומבהיל
ברוב החנויות, המראה מוצפת באור זרחני, בוהק מדי, חושף מדי, שמגלה את כל סודותייך ולועג להם.
מוזיקה רועשת
ברקע כל המאורעות האלה, סאונד צורמני: מוזיקה שאתה לא בהכרח מחבב וככל שהחנות יותר "צעירה", ככה היא יותר מקלקלת את השמיעה של לקוחותיה. לחנויות יש פלייליסט בדיוק כמו לגלגל"צ, רק שאין שום אפשרות ללקוח להעביר תחנה או להנמיך את הווליום. שבוי בין הצלילים.
עיצוב בלתי נגיש
מדדת ושבת למדפים. אי שם למעלה, נמצא הפריט שנראה לך מקסים, אבל לא נטלת אותו איתך לתא המדידה משום שהוא היה מונח גבוה מדי. האם תטרטר את המוכרת הקטנטונת, כך שתעלה על סולם ותסכן את עצמותיה, כדי להוריד את הפריט מהמדף, שתכנן המעצב של החנות, שהוא כנראה כדורסלן?
הגבלת מבצעים
סרת כמובן גם לאזור המבצעים. אולי יש מציאות? מסתבר שהמבצע המדהים הוא רק לסטנד אחד, שם בצד, של פריטים מהעונה שזה עתה הסתיימה ובכלל לא מדובר ב-70% הנחה אלא בעד 70%, כלומר 15% הנחה על רוב הפריטים, אבל אי אפשר לקנות בתווי קנייה, כי אין כפל מבצעים.
נוזפים שלא קיפלתי את הבגדים
כן, אני לא יודעת לקפל בגדים יפה כמוכם. תפסתם אותי. רוב הקונים בישראל לא יקדישו מזמנם היקר כדי לקפל בגדים עבור רשת, שלעיתים קרובות הם חשים שגובה מהם ביוקר. רוצים שלא נהרוס לכם את הקיפולים? אל תזמינו קונים לחנות, הכל יישאר מאוד מאוד מסודר אצלכם.
לא תמיד מתקנים בגדים
בקופה, אחרי שסירבת או התפתת להיות חבר מועדון, ביקשת תיקון קל. הג'ינס מעט ארוך או רופף, החולצה לא מספיק צמודה בכתפיים. בכל זאת אקנה אותה, אם רק תתקנו. אי אפשר? חבל. אתם עוסקים בבגדים, תיקונים זה שירות מתבקש.
פריטים פגומים
חנויות ורשתות, בקשה: גם אם מדובר בסוף עונה, אל תמכרו פריטים פגומים: שחוטים יוצאים מהם, שהרוכסן בעייתי, שאחד הכפתורים רופף. זה מאוד מכעיס שהצבע בנעליים נשחק אחרי שבוע והכי מכעיס: כשמאשימים אותנו בפגם.
בגדים שנהרסים אחרי כביסה
הצבע דוהה, הבד לא כשהיה, הוא מתמלא כדורונים, הוא מתכווץ והכי נפוץ: הוא מתקמט ללא הכר ודורש גיהוץ תמידי וסיזיפי. נכון של"זול" יש מחיר, אבל יש גם זול שלא מתקלקל בכביסה, אז קחו את זה בחשבון, אם אתם מפעילים רשתות שלא משקיעות במינימום איכות.
לא אני פגעתי בנעל
אם אחרי שבוע או חודש, הנעליים שקניתי אצלכם התפרקו - אנא תקנו אותם עבורי, או החליפו בזוג חדש. או תנו החזר כספי. רק אל תעבירו אותן בדיקה בלשית כדי למצוא את האשם לשיטתכם: הצרכן, שפגע בהן בכוונה.
תמחור גבוה בטירוף בתחילת עונה
ולסיום, אל תשכחו שגילינו את עולם האופנה האינטרנטי: האמריקני, הבריטי והכי חשוב: הסיני. אל תמכרו לנו ביוקר בגדים שאפשר למצוא באתרים סיניים ברבע מחיר.
לפנייה לכתב/ת 
