זה אפשרי: איך להתגרש בלי לפגוע בילדים
פירוק הנישואים של ההורים עלול להיות תהליך מייסר וטראומטי למשפחה כולה, ובמיוחד לילדים. גם בגיל צעיר, הם נבונים ומצליחים לחוש מה עובר עליכם, והאחריות על האופן שבו הם יצאו מהחוויה הזאת מוטלת עליכם. איך עושים זאת? כתבה נוספת בסדרה שמעניקה לכם כלים לחיים טובים יותר
תחשבו על הילדים. קודם כל, תחשבו עליהם. אל תישארו יחד בכל מחיר, אל תעשו את זה רק "בשביל הילדים". אל תעמידו פנים, ואל תשקרו לעצמכם. אתם לא חייבים לתחזק מערכת יחסים שגוועה, שכבר אין בה אהבה וגם לא קרבה ואכפתיות. ובוודאי שאין שום סיבה להמשיך ולייצר מריבות, תסכולים, צעקות, הטחת האשמות, בכי ודם רע.
אם ניסיתם טיפול זוגי, גישור, שיחות ומה לא וזה לא עבד, אז אולי, למרות כל הרצון הטוב, באמת אין טעם להישאר ביחד.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
מהכתבות הקודמות בסדרה:
זה אפשרי: כך תצליחו השנה בכל מה שתרצו
סוד הביטחון העצמי: כך תמצאו עבודה חדשה
עד כמה אתה משחק אותה כדי להיות "גבר אמיתי"?
אבל הדרך שבה תסיימו את היחסים ביניכם במתכונתם הנוכחית - בן או בת הזוג הרי לא ייעלמו מחייכם, הם ימשיכו להיות האבא או האמא של ילדיכם המשותפים - חשובה, שלא לומר קריטית, לעתיד הילדים שלכם.
הילדים הם הרי כל עולמכם. הדבר היקר לכם ביותר. אם אתם נאלצים להיפרד, עליכם לעשות הכל כדי לשמור עליהם ועל הקשר שלכם איתם, לתמוך בהם בזמן שבו חייהם מתערערים ומתרסקים, ללמוד איך להקשיב להם, לזהות מה הם צריכים מכם, להיות בשבילם.
פרידה של הורים עלולה להפוך לתהליך פוצע, מייסר וטראומטי מתמשך. לגרום לקרע בתא המשפחתי. הן הילדים והן ההורים מנסים להתרגל למציאות שונה, מורכבת ומרובת אתגרים. כדי להחלים מהפצע, לשקם את חייהם, לסייע להם להכיר במציאות החדשה וליצור עבורם תשתית לצמיחה בסביבה אוהבת, מוגנת ובטוחה, עליכם ההורים, לקחת אחריות על עצמכם ועליהם, ילדיכם המשותפים.
יש חמש תקופות מובחנות בחייהם של ילדים שנקלעים לפרידת הוריהם. התקופה הראשונה היא זו שבה הקשר מתפורר, מתמוטט או כבה. השנייה היא זו שבה הוחלט על פרידה, זמנית, לניסיון, או סופית ומוחלטת. השלישית היא אולי הקשה מכל, מיד לאחר הפרידה, כששני ההורים מפרידים כוחות ומתגוררים בשני בתים או בשתי דירות.
ברביעית, אחד מההורים, לעתים שניהם, מתאהבים ובונים קשר זוגי חדש. והתקופה החמישית היא זו שבה הילדים מגיעים לגיל ההתבגרות, על כל התחושות והרגשות הנלווים לכך.
בכל אחת ואחת מהתקופות הללו אתם יכולים לבחור מי להיות. האם תהיו שם כועסים, פגועים, נעלבים ונקמנים? או מתחשבים, חומלים, אדיבים ונדיבים? האם תוכלו להתעלות מעל היצרים, מעל הכאבים, מעל התיעוב והסלידה ולשמש דוגמה הורית נאותה עבור ילדיכם? כי הם מביטים בכם, וחווים אתכם, ומרגישים מי אתם.
לא תוכלו להעמיד פנים, לשקר או להמציא. הם יודעים מי אתם. הם מבינים מה עובר עליכם, גם בגיל צעיר מאוד. הם נבונים, רגישים ורכים. אז אל תשתמשו בהם ככלי ניגוח ואל תשחקו ברגשותיהם. פשוט אל.
בואו נגיד זאת ביושר, פירוק של בית הוא חוויה איומה ונוראה עבור ילדים. רבים מהם לא יתאוששו ממנה לעולם. זה יתבטא בחוסר יכולת לנהל יחסים אינטימיים, בדילוג ממערכת זו לאחרת, בבחירה שלא להינשא או בגירושים מוקדמים או מאוחרים. זה יכול גם להופיע כדיכאון, כאשמה שהם עלולים לקחת על עצמם, כשקיעה והסתגרות בחדרם, התרחקות מחבריהם וגם מכם.
אז איך נלמד לזהות קריאה לעזרה? איך נעזור לילד שלנו לצאת לחיים עם דימוי עצמי גבוה? איך ניטע בו אמון במערכות יחסים? איך נהיה ישרים, כנים ואמינים, משענת ומקום בטוח? איך, במילים אחרות, נסייע לילדינו להפוך למבוגרים מאושרים?
הכל תלוי בכם. בבחירה שלכם. ביכולת שלכם להתבגר, להיפתח, להביט בהם. כל הזמן להביט בהם, ולא להרפות מהם או לזנוח אותם לרגע.
אתם תשקמו, קרוב לוודאי, את חייכם. אבל עוד לפני כן מוטל עליכם - גם אם התגרשתם, בגדתם, הכאבתם או מיררתם זה לזו את החיים - להמשיך ולהיות ההורים שלהם. קחו זה את זו לשיחה, לכו לטיפול, התנסו באימון ונקו את השולחן. לפני הכל בשבילם, אבל גם בשבילכם.
אין כל סיבה להמשיך ולהיאחז בעבר ולשמר את הסבל. הגיע הזמן להביט קדימה, אל העתיד. הילדים שלכם, אני מבטיח לכם, עוד יודו לכם על כך.
הכותב הוא מאמן למנהיגות
ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
