קשיש הוריש מיליונים לשכנים - הצוואה נפסלה
על ערש דווי החליט ניצול שואה בן 75 לנשל את משפחתו מהונו הרב, והוריש אותו לשכניו. לאחר כעשור פסק בית המשפט שהצוואה לא הייתה תקינה
ימים ספורים לפני מותו שינה קשיש מהצפון את צוואתו, והורה לנשל לחלוטין את משפחתו מהנכסים ומיליוני השקלים שבהם החזיק, ובמקום זאת להשאיר אותם לשכנים שלו. לאחר מותו התנגדה המשפחה לקיום הצוואה, ובית המשפט לענייני משפחה בנצרת נדרש לניתוח של הנסיבות, של תקינות ההליך שבמסגרתו שונתה הצוואה ואפילו של הפסיכולוגיה של המנוח. לבסוף נפסק על ביטול הצוואה
והעברת הירושה למשפחה.
מיד לאחר מותו הגישו השכנים לבית המשפט בקשה לקיים את הצוואה, ובני המשפחה מיהרו להגיש התנגדות. לטענת המשפחה, השכנים ניצלו את בריאותו המעורערת של המנוח כדי לזכות בהון הרב שהותיר אחריו. לדבריהם, אין ספק שהמנוח חתם על הצוואה כשהיה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשים.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- מרוויחה כמו הגרוש? לא תקבלי ממנו מזונות
- פרידה זולה: מתי אפשר להשתחרר מהכתובה
- התלמיד יפוצה 11 שנים אחרי הקטטה בביה"ס
- חשש לחיסול: נשלח לכלא ולא לעבודות שירות
ההליך המשפטי הסתיים רק לאחרונה, אבל החל לפני כעשור – עם מותו של הקשיש, ניצול שואה – באוקטובר 2004.
בתחילת אותה שנה הוא ערך צוואה שלפיה הותיר את כל עזבונו, הכולל משק חקלאי ויותר מ-7 מיליון שקל, לבני משפחתו ומשפחת רעייתו המנוחה. בספטמבר אותה שנה הוא אובחן כחולה סופני בסרטן, וכחודש לאחר מכן, בעודו מאושפז בבית החולים, שינה הקשיש את דעתו וערך שלוש צוואות חדשות: הוא נישל את בני משפחתו והוריש את כל הונו לשכניו. ימים ספורים לאחר מכן הוא נפטר.
תופעה
כרוניקה של ניצול קשיש: עלילות מזייפי צוואות
עו"ד דריה כנף
יתכן שרחל השאירה מאות מיליונים לאדם שבקושי הכירה? ואיך קרה שרוחמה הורישה את רכושה רק לאחד מ-9 ילדיה? להלן כללי עשה ואל תעשה לחתימה על צוואה "כשרה"
המבקשים, לעומת זאת, הציגו תמונה הפוכה לגמרי: הם הכחישו שהיו מעורבים בעריכת הצוואה והתעקשו שהמנוח היה כשיר לערוך ולחתום על מה שביטא את רצונותיו וכוונותיו האמיתיות.
בפסק הדין הדגישה השופטת רונית גורביץ שיקוליה לכאן ולכאן. מחד, קבעה, לא ניתן להסיק מהרשומות הרפואיות שהוצגו בפניה שהמנוח היה לא כשיר שכלית בעת ניסוח הצוואה, ולכן לא ניתן לפסול את הצוואה בהסתמך על מצבו הרפואי.
היא ציינה כי מכלול הראיות מלמד שבחייו היה המנוח אדם סגור, סגפן ואפילו קמצן, אולם עם גילוי המחלה, בישורת האחרונה לחייו, החל לגלות לפתע נדבנות ופזרנות: הוא תרם לגופים שונים וצירף לצוואותיו את שכניו. לשיטת השופטת גורביץ, השינוי הקיצוני בהתנהגותו מעיד על כך שכנראה היה שרוי במצוקה וחשב שיצליח להשיג סיוע באמצעות כספו. במצב כזה ובהצטרף ראיות נוספות, סברה השופטת, אפשר להניח שהמנוח לא קיבל את ההחלטות מתוך רצון חופשי ואמיתי.
כמו כן, היא הביעה תמיהה על שהקרבה ויחסי החברות בין המנוח למבקשים החלו רק בחודשיים האחרונים לחייו, כשמצבו הבריאותי הוחמר ונודע להם על הכספים הרבים שצבר. השופטת הוסיפה שהתנהגות השכנים כלפי המנוח באותה תקופה חרגה מיחסים נורמטיביים בין שכנים, בייחוד לנוכח העובדה שבמשך עשרות שנים לא היה ביניהם לבין המנוח כל קשר.
השופטת גורביץ קבעה שהמבקשים נטלו חלק פעיל בכל הליך גיבוש הצוואה, ולמעשה ניתן לומר שהיא נתפרה למידותיהם. מעורבות שכזו מעוררת חשש להשפעה בלתי הוגנת, אלא שגם חשש זה אינו מספיק כדי לפסול את הצוואות.
לבסוף מצאה השופטת כי הליך החתימה על הצוואות היה פגום: טקס החתימה היה קצר ולא רציני, והעדים שנכחו במקום לא מילאו את תפקידם כראוי, בין היתר כי לא קראו את הצוואה ולא וידאו כי המנוח יודע על מה הוא חותם.
לפיכך נקבע שהצטברות הנסיבות והראיות יחד היא שמאפשרת את ביטול הצוואות המאוחרות. השופטת הורתה על קיום הצוואה ממאי 2004, שנחתמה בתקופה שבה המנוח היה צלול ואיתן בדעתו. השכנים חויבו בהוצאות של 75 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המבקשים: עו"ד עזרא קסירר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יצחק ריינפלד, עו"ד חביבה פוגל-גרמן, עו"ד יוסף ליבנה, עו"ד צבי הרשקוביץ, עוה"ד סלומון-ליפשיץ
- עו"ד ללי פרלמן גלעדי ממשרד פרלמן גלעדי עוסקת בדיני משפחה
- הכותבת לא ייצגה בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
