תביעת עוגמת נפש: סיפור גדול בגלל מזרן קטן
הרבה לקוחות ממהרים לתבוע פיצוי על עוגמת נפש, כי "זה לא הכסף שחשוב לי, זה העיקרון". אבל ברוב המקרים כדאי לקחת נשימה ארוכה לפני שרצים לבית המשפט. זה מה שקרה לזוג שרצה להעביר את בנם הפעוט לחדר חדש
יש לכם תלונה על חברה? כיתבו לנו
הבעיה היא שלפעמים השירות שרותי מקבלת אינו משביע רצון. במקרים כאלה היא פונה אליי שאסייע לה משפטית: אם זה לבטל רישום לקורס, להחזיר מוצר פגום לחנות וכיו"ב.
אבל לפעמים רותי לא מסתפקת בתוצאה הטובה ורוצה להמשיך בתביעה, כי "ככה לא מתנהגים" ו"בואי נלמד אותו לקח".
לא אשכח את הפעם שבה היא רכשה מערכת ישיבה יוקרתית. למרבה הצער, כשהמערכת הגיעה לביתה גילתה רותי שהצבעים שלה שונים מאלה שהוצגו בקטלוג, וביקשה לבטל את העסקה עקב חוסר התאמה.
למרבה הפלא החברה סירבה לבקשתה, ולכן הייתי צריכה להתערב ולפנות אליהם בכתב, רק שבינתיים הגיע יום שישי בבוקר, היום שבו משפחתה המורחבת של רותי מתארחת אצלה בדרך כלל.
כשרותי הבינה את כל זה כבר לא היה שם עם מי לדבר בחברה, ולכן היא החליטה, ממש ברגע האחרון, לבטל את ארוחת השבת המסורתית, מה שכמובן גרם לה לעוגמת נפש ולמבוכה.
תתבעי אותם!
ואחרי עוגמת נפש שנגרמה למארחת כל כך מוקפדת היה ברור שאקבל ביום ראשון טלפון. "אני רוצה לתבוע אותם" היא אמרה, "אני רוצה לקבל מהם פיצוי על עוגמת הנפש שלי, על כך שלא הרגשתי טוב אחרי השיחה עם אחותי, על כך שלא היה לי איפה לקרוא עיתון בשבת. אני רוצה פיצוי!".
חשוב להבין שמבחינה סובייקטיבית הכול נכון. רותי היא לא שקרנית ולא גוזמאית, והיא באמת הרגישה את כל התחושות האלו.
אבל חשוב גם לזכור שבתוך יום או יומיים נוספים מערכת הישיבה נאספה על ידי החברה, ורותי זוכתה במלוא הסכום ששילמה עליה.
כלומר שבסיכומו של דבר הסוגיה הצרכנית נפתרה, ואפילו מהר, יחסית לגודל העסקה.
ועכשיו נשאלת השאלה - האם כדאי היה לרותי להגיש תביעה כספית נגד החברה רק בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה?
כלומר, אחרי שמנקים את כל הרגשות הסוערים, האם בכלל כדאי לרותי להיכנס להליך משפטי, לשלם אגרות, שליחויות ושכר טרחה, להופיע לדיונים ולהביא הוכחות? האם מה שנחווה על ידי רותי כ"המתנה ארוכה", או "עוגמת נפש", אכן ייחשב ככזה גם בעיניי בית המשפט ויזכה אותה בפיצוי ממשי ומספק?
מתקטננים? לא בבית ספרנו
והתשובה היא: ממש לא בטוח.
וכך בדיוק הסברתי לרותי: לא על כל "אי נוחות" קטנה צריך לרוץ ולתבוע. בסופו של יום רותי תשקיע אנרגיות, זמן, כסף והרבה רגש ועצבים, ואולי, רק אולי, ייפסקו לה כמה מאות שקלים. האם זה שווה לך? שאלתי אותה. כמובן שרותי ויתרה על ההרפתקה, והלכה להתנחם בספה החדשה והיותר מוצלחת שרכשה לעצמה.
והנה, רק בימים האחרונים דן בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב במקרה דומה.
שם היה מדובר באדם (אני מנחשת שזהו הסבא, על אף שהדבר לא כתוב), שרכש עבור זוג הורים מזרן לתינוק שלהם, משילב.
הדבר היה בערב פסח, וכאשר ההורים פתחו את האריזה הם גילו שהמזרן קרוע ומלוכלך, ויש עליו סימני עקבות כפות רגליו של בעל חיים.
הסב וההורים, ששלושתם יחד תבעו את שילב, טענו שמגיע להם פיצוי עקב השחתת זמנו של הסב, שנאלץ להתרוצץ ולרכוש מזרן אחר ולכן איבד ימי עבודה.
בנוסף, כך נכתב תביעה, נגרמה להורים עוגמת נפש ניכרת ופגיעה בשמחת החג, מאחר שהם תכננו להעביר את בנם בליל הסדר לחדרו החדש (שעליו עמלו חודש שלם), אבל בשל האירוע הוא נאלץ לישון עמם בחדרם.
שילב מנגד טענה כי סכום הפיצוי הנדרש הינו אבסורדי ומוגזם, במיוחד בשעה שהנתבעת התנהלה באופן ראוי ואף למעלה מהנדרש.
"אש בשדה קוצים"
בפסק הדין חזר בית המשפט על ההלכה שלפיה פיצוי בגין עוגמת נפש יהא כפוף לשיקול דעתו, וציטט את ההגדרה המילונית של "עוגמת נפש": "יגון עמוק ותהומי, המתקשר במקורות לחורבן ולמוות..." (נותן פרופורציות, נכון?).
בנוסף הזכיר בית המשפט הנכבד כי "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה".
ולבסוף קבע כי למרות שנגרמה לתובעים אכזבה, ועל אף שנאלצו לישון עם התינוק בחדרם עד לרכישת מזרן חדש, הרי שבכל זאת אין מקום לפצותם בגין עוגמת נפש, במיוחד בשעה שהתנהלות הנתבעת הייתה ללא רבב.
השופטת חייבה את שילב לפצות את ההורים ב-200 שקל, ולתובע עצמו פסקה 100 שקל בלבד.
נקבע שהתובע לא הוכיח אובדן ימי עבודה, ושהיה יכול להקטין את נזקו אם, למשל, היה מתקשר לשילב ומבקש שיאספו מבית ההורים את המזרן או מסכים לקבל מזרן חלופי. לאור התנהלותו זו, גם לא נפסקו לטובתו הוצאות משפט.
טיפים לתובעים
כשאני קוראת את פסק הדין הטרי אני מברכת שוב על התעקשותי, אז, מול רותי. כי במקרים שבהם התנהלות העסק הייתה ראויה, וכספו של הלקוח הושב, תביעה שתוגש לאחר מכן עלולה להיתפס כקנטרנית וככזו שנועדה לעשות עושר שלא במשפט.
לטעמי כדאי להשאיר את המכשיר הזה, של תביעה כספית, למקרים שבהם העוסק התנהל בניגוד לדין, משך את הלקוח הלוך וחזור, התעלם מפניות בכתב, הטריד או גרם חלילה לנזקים של ממש.
זכרו - תביעות מעמיסות על בתי המשפט (וגורמות ל"פקקים" בניהול תביעות אחרות, מוצדקות יותר), עולות כסף וזמן, ולא בהכרח מביאות לתוצאה ראויה ו"צודקת".
במקרים שהעוסק "עצבן" אתכם, ואתם רוצים ללמד אותו לקח, ניתן לפנות לאמצעי תקשורת כמו ynet, למועצה הישראלית לצרכנות, לממונה על הגנת הצרכן וכיו"ב. בימינו יש הרבה דרכים להעמיד עוסק על טעותו.
במידה שבכל זאת תחליטו להגיש כנגד מאן דהוא תביעה בגין עוגמת נפש, נא רשמו לפניכם את הכללים הבאים:
1. כאמור, "עוגמת נפש" היא עניין של הערכה בלבד, המסור לשיקול דעת השופט. אין הבטחות לגבי סכום הזכייה ואל תאמינו למי שמבטיח לכם פיצוי של "אלפי שקלים".
2. בהתאם, אל תבקשו סכום מופרז: אנשים חושבים שאם הם "יזרקו" סכום, למשל 20 אלף שקל, בית המשפט יסגור איתם "באמצע" ויפסוק להם 10,000 שקל. זה ממש לא עובד כך. להיפך: אם תנפחו את סכום התביעה, אתם עלולים לחטוף הוצאות משפט בהתאם.
3. מתפקידכם להוכיח שנגרמה לכם עוגמת נפש ממשית: סבל נפשי, צער, אכזבה, בושה. אלו נחשבים כבני פיצוי, ואתם אחראים להוכיחם.
4. פרטו בדיוק את סדר האירועים, צרפו הוכחות כגון צילומים ותמלולי שיחה, הביאו עדים.
5. ציינו כיצד ובאילו אמצעים ניסיתם להקטין את הנזק שנגרם לכם.
בהצלחה
עו"ד דריה כנף עוסקת בדיני עבודה וחוזים וכתבה את הספר "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"
לעמוד הפייסבוק של עו"ד דריה כנף - לחצו כאן
צילום: דלית שחם
לפנייה לכתב/ת 
