הסכם בעל פה עלה לאיש עסקים 200 אלף ד'

שני חברי ילדות השקיעו בפרויקט נדל"ן במיאמי ושילמו כ-800 אלף שקל שקיבלו מהבנק. כשהפרויקט כשל הגיע ויכוח על ההחזר וסוף לחברות

עו"ד ינון פרידפורסם: 10.11.14 , 19:17

פסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב מדגיש בפעם המי יודע כמה את החשיבות שבחתימת הסכמים בכתב, גם כשמדובר בחברים קרובים. השופט רונן אילן חייב איש עסקים לשלם 400 אלף שקל לחבר ילדות בגלל עסקת נדל"ן כושלת שבה היו מעורבים בארה"ב, והביאה לסיומה את מערכת היחסים ארוכת השנים. שורש הסכסוך נסוב על העובדה שהסכם השותפות ביניהם נעשה בעל פה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הפרשה החלה כשב-2005 הוצע לתובע לרכוש חלקת נדל"ן בפרויקט חדש בפלורידה תמורת 210 אלף דולר, במקביל להבטחה שמכירתה בעתיד תניב רווח יפה ומהיר. הוא פנה לחברו – לימים הנתבע - והציע לו להיכנס כשותף שווה לעסקה. החבר נענה אולם הסכם בין השניים לא נחתם.

פרויקט כושל

תרמית הנדל"ן: השופטת סירבה לפסול עצמה

מערכת PsakDin

משקיע שאיבד חצי מיליון שקל בפרויקט ברומניה תבע את מנהלי היזמית TGI. הנתבעים התנגדו לשופטת רחל ערקובי בטענה שיש לה דעה קדומה

תרמית הנדל"ן: השופטת סירבה לפסול עצמה

בהתאם להסכם הלא כתוב ביניהם, ובעזרת קשריו של הנתבע בבנק לאומי, נטל התובע הלוואה בגובה מלוא סכום העסקה.

אלא שהפרויקט כשל. במשך כשלוש שנים נשא גם הנתבע בתשלומים חלקיים לכיסוי ההלוואה, אולם בשלב מסוים הפסיק. תחילה בטענה שאין לו כסף ולאחר מכן בטענה שאינו חייב דבר כיוון שמעולם לא הסכים להשתתף בהפסדים.

בתביעה שהגיש דרש החבר להשיב לו את מחצית הכספים ששילם לבנק, לרבות ריביות והוצאות אחרות שהתווספו עם השנים. הוא טען שלא חתם על הסכם כתוב משום שכחברו הטוב, סמך עליו ונתן בו אמון מלא. לדבריו, הם סיכמו על שותפות מלאה בפרויקט – ברווחים ובהפסדים.

הנתבע טען שהטענות כלפיו שקריות ומיתממות. לטענתו, ההסכמה הייתה כי יסייע לתובע להשיג אשראי בנקאי, ולאחר מכן יעזור בכיסוי ההלוואה רק אם העסקה תניב רווחים בתוך שלושה חודשים. בכל מקרה אחר, טען, הוסכם שהתובע יישא לבדו בהפסדים. לדבריו, הוא סייע לתובע לשלם חלק מהריביות על ההלוואה כמחווה של רצון טוב בלבד.

גרסת הנתבע חסרת היגיון

השופט רונן אילן קבע שהנתבע היה שותף מלא של התובע בפרויקט הכושל, גם אם לנוכח חברותם הם לא חתמו על הסכם בכתב. הוא הסתמך על תמלולי שיחות שניהלו התובע ואשתו עם הנתבע, המעידים כי הנתבע העביר כספים רבים לכיסוי ההלוואה וכינה אותם בעצמו "חוב". לפי השופט, לא מדובר בהצעה לעזרה חברית או חד-פעמית.

עוד עלה מהראיות כי הנתבע נסע בעצמו למיאמי וניסה ליצור קשר עם יזמי הפרויקט כדי לברר את מצבו. נסיעה תמוהה זו התרחשה "לאחר הפיצוץ" בין החברים ולאחר ש"השותפות" פקעה. מעבר לכך נקבע שגרסת הנתבע לתוכן ההסכם חסרת היגיון ולא עומדת במבחן השכל הישר. לא ייתכן שהוא נכנס לעסקה כשותף שווה אבל עם אפס סיכון. השופט תמה: הייתכן שמצד אחד לא ישקיע בעסקה מאום ומצד שני ירוויח ממנה ללא כל התחייבות או סיכון?

לאור כל אלה החליט השופט לקבל את גרסת התובע: שניהם שמדובר בהשקעה טובה שתניב פירות, אבל כשהתברר שהכסף הושם "על קרן הצבי", הנתבע האשים את התובע בכישלון ובשלב מסוים החליט להתנער לחלוטין מהתחייבותו בחוסר תום לב.

לבסוף חייה השופט את הנתבע לשלם את מחצית ההלוואה שנטל התובע – כ-400 אלף שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל.