חברים של נועה אייל: "חיכינו לרגע הזה הרבה זמן"
עבור חבריה של נועה אייל, שהשתתפו בחיפושים אחר גופתה, פענוח הרצח מציף תחושות מהעבר. "יש הרגשה מסוימת של סיפוק אבל אנחנו עוד לא במקום שאנחנו יכולים לנשום לרווחה"
הסרת צו איסור הפרסום בפרשת נועה אייל החזיר את חבריה 16 שנה לאחור והציף את התחושות הקשות מחדש. "חיכינו לרגע הזה הרבה זמן, אני ושאר החברים", אמרה ל-ynet חברתה של נועה אייל מתקופת בית הספר, נורית טרטמברג, "מאז ששמענו שהחקירה התקדמה כולנו נרגשים ומחכים שהפרשה תסתיים ושהצדק ייעשה". טרטמברג ודורון יושע, חבר נוסף מהתיכון, השתתפו בחיפושים אחר נועה בשעות שלאחר היעלמותה והיו בקבוצה שמצאה את גופתה. לדבריה, פרסום הפרשה מחדש הציף את כל התחושות.
היא נזכרה ברגע מציאת הגופה: "זה זעזוע, הכול מתערער, אתה לא מצפה לראות דבר כזה, זה הנורא מכול. הרגע הזה היה קשה מאוד לכולנו. נועה הייתה ילדה מאוד אהובה וחברותית, אין אחד שלא ידע מי היא. היא הייתה אהובה על כולם וזה זיעזע את כולנו".
יושע הוסיף וסיפר: "גם כשעמדתי שם והסתכלתי, וראיתי את מה שראיתי, משהו בי אמר 'זאת לא נועה'. לא רציתי להאמין, ובמהלך החיפושים הייתה לי התקווה שעוד רגע היא תתקשר ותצוץ מאיפשהו ושכל זה ייגמר. הרגע הזה נצרב חזק בזיכרון שלי. זה מקום שאני חוזר אליו הרבה והיו שאלות פתוחות שלא נסגרו". על 16 שנה בחוסר ודאות אמר: "אלה שאלות שמלוות אותך כל הזמן, שאלות פתוחות שבכל מיני צמתים בחיים נפתחות שוב ועולות. כל דבר יכול להזכיר לך".
טרטמברג, שהכירה את נועה מכיתה י', סיפרה: "נועה הייתה אדם מיוחד. אני זוכרת אותה יושבת בדרך כלל בשורות האחרונות של הכיתה, עסוקה בהכנת מערכים לצופים, שם הייתה פעילה וזה שאב אותה. היה לה כתב יד מאוד ציורי ויפה. היא הייתה בחורה שמחה, מלאת חיים, אנרגטית. החיוך לא ירד לה מהפנים. היא הקרינה שמחה לכל מי שסביבה. הזיכרון הכי חזק שלי ממנה הוא המראה שלה. שיער אש להבה, כתום. נזם באף ועגיל בגבה, נמשים בכל הפנים וחיוך מאוזן לאוזן שאף פעם לא יורד. עיניים צוחקות, מעיל קסטרו שחור ארוך וחולצות גזורות".
יושע הוסיף: "היינו כמו כל קבוצה של חבר'ה ירושלמים. היינו מבלים יחד, יורדים לעיר, היא מאוד אהבה להיות עם חברים ואנשים. תמיד הייתה חייכנית".
יושע ביקש להודות למשטרה על "שלא הסירה את התיק הזה מהשולחן והשקיעה בזה למיטב ידיעתי את המקסימום. זה שלא מצאו אותו 16 שנה זה לא אומר שלא עבדו קשה. זה המון זמן אבל זה מוכיח שגם אחרי 16 שנה עוד יתפסו אותך אם תעשה דבר כזה. זו הרגשה מסוימת של סיפוק אבל ממש לא סגירת מעגל, אנחנו עוד לא במקום שאנחנו יכולים לנשום לרווחה".
לפנייה לכתב/ת 
