בטטות דת: לחשוב זה מעייף
שבוע אחר שבוע אני קוראת את תגובותיכם, מתחננים לא לעורר ישנים מרבצם פן תתרגש עלינו איזו תחיית מתים דתית. שהרי מה כבר מבקש יהודי אחרי הטשולנט? מנוחת הגוף והנפש. עלבונות לא ירתיעוני, דברי תורה אולי כן. צריך לעזור ליהדות להתנער מאבק ומקלישאות. חז"ל עשו זאת, עכשיו תורנו
מכירים את הביטוי "בטטת כורסה"?
הוא מתאר את בחירתנו לטחון את המוח והנשמה, ולהשחית את בריאותנו ברביצה מול הטלוויזיה, במקום לחפש לעצמנו חיים אמיתיים, חיים שיש בהם משמעות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
זמני כניסת ויציאת השבת - ועוד על פרשת חייי שרה
רבים וטובים נדרשו לשאלה, מדוע בוחרת החברה המערבית להתאבד בצורה איטית ומביכה שכזו, ועל אף התשובות שניתנו, אנו ממשיכים למכור את חירותנו בדעה צלולה, בתמורה לנזיד העדשים הטלוויזיוני. למה? אין לנו באמת מושג, הרי אנחנו עסוקים בצפייה בטלוויזיה.
בטטת-דת
כנראה שבכל תחומי החיים יש אפשרות לנהוג כבטטות - וגם בחיי הדת. במה יתרון בטטת-הדת על אחיותיה הגמישות והפעילות? בשקט, כמובן.
בטטת-דת מחנכת את עצמה לא להיות מוטרדת משאלות מוסריות, ועל כן אין לה צורך לחשב בכל רגע את דרכה מחדש, וממילא היא משחררת את עצמה גם מהצורך לפעול.
מאמציה של בטטת-דת הם להניח שהכל בסדר, וגם כשלא – יש מי שיודע והוא יקבע, ידריך וידאג שדרכינו בעולם הזה ובעולם הבא יהיו רצופות שושנים ושקט. בהרף שאלת אס-אם-אס, בהקשבה מפוהקת לדרשת הרב בבית הכנסת, או בקריאת דפי פרשת השבוע, יודעת בטטת-דת במה ראוי לה להאמין, ובעיקר - שמה שהיה הוא שיהיה; אין צורך לחשוב, אין צורך לזוז, ובוודאי שאין צורך להירתם למאבקים מוסריים.
פמיניזם? זכויות אדם? דאגה לפליטים ולמיעוטים? מאן דכר שמיה... למה לצאת מהבית, להתלבט ולשנות הרגלים? תנו לבטטת-דת גימטראות וחידודי תורה, ובא לנפשה גואל.
חברותיי וחבריי בבית המדרש של הטוקבקים – זה התור שלנו
שבוע אחר שבוע אני קוראת בקפידה את תגובותיכם כאן, ב"בית המדרש של הטוקבקים"; שבוע אחר שבוע אני שומעת אתכם מתחננים
לא לעורר ישנים מרבצם, פן תתרגש עלינו איזו תחיית מתים דתית. "ספרי לנו שאברהם היה צדיק, ששרה פעלה ללא רבב, שמשה היה חף מטעויות, והרוע שייך במלואו להגר, ישמעאל, עמלק ושות'". שהרי מה כבר מבקש יהודי בשבת אחרי הטשולנט? מנוחת הגוף והנפש.
מוסר הוא עניין מעייף. אם נאמין שאבותינו היו מוסריים להפליא, נוכל להאמין שהמוסר עובר אצלנו בגֶנים, ונוכל להמשיך לישון.
אבל חבריי וחברותיי, אתם לא עומדים במשימה. אני לא קוראת את דבריכם בשביל הפאן, אלא בשביל ללמוד תורה. עלבונות לא ירתיעוני, אבל דברי תורה אולי כן. במקום להטיח עלבונות ריקים, אתם מוזמנים לנמק את התנגדויותיכם. למה אתם מזלזלים בעמדות שאתם מייצגים? זה כנראה הטשולנט והתשוקה האנושית להמשיך ולגור באותו בית (גם כשיש בו נזילות וטחב).
אבל לא כל מה שאנושי הוא מוסרי. צריך לעזור ליהדות שלנו להתנער מאבק ומקלישאות, וללכת למחוזות בעלי ערך. חז"ל עשו זאת בגבורה, עכשיו תורנו.
ואגב תחיית המתים
בפרשת השבוע, "חיי שרה", נפטרים שרה ואברהם ונקברים במערת המכפלה. מלבד אברהם ושרה, מספרת התורה על קבורתם של יצחק ורבקה ויעקב ולאה באותה מערה. מאוחר יותר יצרפו חז"ל את אדם וחווה לחבורת הזוגות הקבורים במערה זו. וכיוון ש"צדיקים גם במיתתם קרויים חיים", התמלאה מערת המכפלה בדרשות השוזרות דמיון והומור יהודי על החיים שלאחר המוות, ועל הפרשיות הסודיות המתרקמות שם בין ארבעת הזוגות (בבא מציעא פה, ב. מתורגם מארמית):
"אליהו הנביא היה מצוי בישיבה של רבי יהודה הנשיא. פעם אחת, בראש חודש, המתינו לו (החכמים לאליהו) והוא לא בא. לבסוף, כשהגיע אליהו, שאל אותו רבי יהודה הנשיא: מדוע אדוני התעכב? אמר לו אליהו: היה עלי להקים את אברהם שייטול את ידיו ויתפלל ואשכיב אותו. וכך עם יצחק וכך עם יעקב.
ומדוע לא הקים אליהו את שלושת האבות יחד? הוא חשש ששלושת האבות ירבו יחד בתפילותיהם, ויגרמו למשיח לבוא טרם זמנו".
ההיסטוריה המשונה של העם היהודי
באגדה זו מתקיימים החיים היהודיים בשני מרחבים: במערת המכפלה ובישיבתו של אחד מגדולי החכמים היהודיים, עורך המשנה,
רבי יהודה הנשיא. בישיבה מתקיימים חיים רגילים, לכאורה, ובמערה מתקיימים חיים מסתוריים של צדיקים מתים-חיים.
שני מרחבי הקיום סמויים מעיניהם האנשים "הרגילים": נשים, ילדים, פועלים או גויים. שני המרחבים מנותקים זה מזה, ורק אליהו הנביא יכול לטייל בין העולמות ולדווח לחובשי בית המדרש על החיים הסודיים של מערת המכפלה.
אליהו הנביא לא רק צופה בחיי מערת המכפלה, הוא המפעיל שלהם. הוא מעיר את המתים ומאפשר להם לפעול בשטח המפורז שבין העולם הזה לעולם הבא. ברצותו של אליהו – יתעוררו האבות, וברצותו – יוסיפו לישון.
מי פוחד מהמשיח?
דווקא אליהו הנביא חושש מהופעה מוקדמת מדי של המשיח. ראש חודש הוא מועד טוב לבוא המשיח, ועל כן ביום זה הוא לא מאפשר לאבות האומה לאחד תפילותיהם ולזרז בכוחם זה את הגאולה. ומה פירוש מוקדם מדי? עניין זה נתון, כנראה, במחלוקת - שהרי האבות המתים-חיים לא חושבים שזה יהיה מוקדם מדי, ואולי גם אלוהים שייענה לתפילותיהם לא חושב שזה מוקדם מדי, אבל אליהו כן.
רבי יהודה הנשיא לא מנסה להביא את המשיח
לכאורה, היה אמור רבי יהודה הנשיא להפציר באליהו לאחד את השכמת האבות גם בראש חודש. עברנו את חורבן בית המקדש השני, כשלנו במרד בר-כוכבא, אולי די? אולי הגיע הזמן לבוא המשיח?
נדמה שרבי יהודה הנשיא מאס במשיחים, בגאולות ובמקדשים. טוב ודי לו בבית המדרש. יתכבד אליהו הנביא וילמד תורה עם החכמים, ולא יעורר ניסים וגאולות.
שתי מערות היו לעם היהודי
במערה אחת נמצאים חיים-מתים שיכלו לחולל מהפכות היסטוריות, אך נאלצו להסתפק בנטילת ידיים ובתפילה נטולת כוח של ממש. במערה השנייה ישבו החכמים ולמדו תורה, וגם הם ותורתם רחקה מכל מחשבה משיחית ופעולה של ממש בהיסטוריה.
דווקא בשל כישלונות המרידות ומחירי הזוועה שהן גבו, נזהרו החכמים ממשאלות הלב המשיחיות. ברצינות המהולה בהומור הם הרחיקו מהעם היהודי את חלומות המשיח, קבעו "טרם זמנו", והלכו לבית המדרש ללמוד פרטי פרטים של הלכה שהייתה למגן הרוחני נגד שאיפות העצמאות.
עד ש...
באה התנועה הציונית, נאבקה בגלותיות התלמודית - ויכלה לה. ימים נקפו, ורבים מיושבי בית המדרש שוכחים ומשכיחים את תורתו
הפייסנית של התלמוד, האוסרת להרגיז עלינו את אומות העולם.
ציונות מעשית בידם האחת, ומשחיות דתית-קנאית בידם השנייה, מסתובבים ברחבי הארץ יהודים רבים, נפיצים ומנפצים, כיפה על ראשם - אך תבונת התלמוד מהם והלאה. את מערת המכפלה הם הופכים מאתר חלומות לאתר כאילו-היסטורי, ואת בית המדרש הם הופכים למרכז להאצת פעמי המשיח.
והחברה הישראלית שאיננה בקיאה בתולדות המשיחיות היהודית, נבוכה וחסרת אונים מול הדיונים המבהילים על העלייה להר הבית, והגדרת מערת המכפלה כ"אתר מורשת לאומית".
כן, חברות וחברים, תרבות איננה מאובן, וגם לא אוסף נתונים שאינם ניתנים לשינוי. אם רוצים שהחלום המשיחי יתמיד להיות רק חלום, והחיים ימשיכו להיות חיים, צריך לקחת אחריות על הפרשנות והכיוון של התרבות שלנו.
ובמסגרת התחרות "בטטת-הדת המצטיינת"
השבוע התפרסמו נתונים חמורים על מצב בריאותן של הנשים החרדיות. בין השאר, פורסם כי תמותת נשים חרדיות מסרטן השד כפולה בהשוואה לכלל האוכלוסייה! (למרות שאחוז התחלואה נמוך מהממוצע). מוסדות "בטטת-דת" מעניקים בזאת צל"ש לקופת חולים "מאוחדת", המתעקשת לכנות את סרטן השד "סרטן הנשים", ובכך למנוע מהציבור החרדי אינפורמציה מצילת חיים.
סבתא ונכד לוקחים אחריות על התרבות
זכיתי לקבל לידיי ספר נדיר. אעז ואומר שלא היה כדוגמתו בתולדות עמנו. "סבתא ונכד (חגית ואור) לומדים יחד". למיטב ידיעתי, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית שסבתא מלמדת ולומדת עם נכדהּ גמרא, ואף מפרסמת זאת בספר.
ד"ר חגית די-נור היא מרצה לתלמוד (והייתה המפקחת הארצית על לימודי תושב"ע בחינוך הממלכתי). לקראת בר המצווה של נכדה, אור שחדה, הם למדו יחד 13 אגדות תלמודיות, הפכו את התוצר לספר, והעניקו אותו מתנה לבאי בר המצווה. הכי לא בר-מיצווש שיש. סבתא מלמדת את נכדה תלמוד! מי היה מאמין שנגיע לרגע הזה, ואשרינו שהגענו.
ד"ר חגית די-נור מציעה את תורתה לרבים שלא למטרות רווח, ומתוך תחושת שליחות. אילולא הייתה חילונית כל כך, היא עוד הייתה זוכה לתואר "צדקת". כבר כמה שנים שהיא מקיימת בביתה בהרצליה את "הטיש של חגית" - קבוצות לומדות תורה. ועכשיו הספר הזה – תלמוד חילוני לנוער.
הספר יצא לצרכים משפחתיים ובהוצאה פרטית, אך הוא חורג לגמרי מגבולות האירוע וראוי לכל מתבגר. חפשו את חגית די-נור בפייסבוק, ואל תרפו עד שתשיגו לעצמכם עותק.
שבת שלום!
