פירוק לגורמים: הניתוח, המספרים והציונים של הניצחון הגדול על בוסניה
ה-0:3 מרשים לא רק כי הוא מקרב אותנו ליורו אלא גם כי לראשונה מזה עשור וחצי היתה תחושה שאנחנו שם גם ברמת המשחק. מההצגה של נאתכו, דרך השיתוק של פיאניץ' ועד שיא המסירות ההיסטורי. אורי קופר מנתח ערב נדיר
בקמפיין ארוך טווח, אבל קצר משחקים, כמו מוקדמות היורו או המונדיאל, נהוג לומר שקודם כל הנקודות בטבלה חשובות. מבחן התוצאה, נוהגים לכנות זאת, ובצדק. אבל בניצחון הגדול של נבחרת ישראל על בוסניה אתמול יש משהו שהוא הרבה מעבר לאותו מבחן שמוכרע רק בכמות שערים. המשחק הזה היה משהו מיוחד כי בפעם הראשונה מזה עשור וחצי ראינו את הנבחרת משחקת כדורגל אמיתי.
הניצחון הגדול של הנבחרת - סיקור מיוחד
זה לא קרה 15 שנה. לא בניצחונות על נבחרות חלשות יותר מבוסניה, גם לא בתוצאות תיקו נגד יריבות חזקות ממנה. הנבחרת לא רק עוררה בנו תקוות עלייה לטורניר גדול, שזו כמובן המטרה, אלא נתנה לנו אפשרות להנות ממש מכדורגל ישראלי. היא שיחקה מהיר. פתאום שחקנים לא נשכבו על הדשא והחזיקו את הרגל בחצי-הצגה אחרי כל עבירה. היא שיחקה מרגל לרגל, בלי הגבהות מטופשות שהולכות לשום מקום. היא שיחקה את הכדורגל הטוב ביותר שהציג דור הכחול-לבן הזה עד היום.
שחקני הנבחרת דייקו בלא פחות מ-92 אחוזים מהמסירות שלהם. מדובר בשיא ישראלי. אף פעם, או לפחות מאז נכנסה מדידה של סטטיסטיקה מתקדמת לכדורגל הבינלאומי, הנבחרת לא היתה מדויקת כל כך. גם אף קבוצה ישראלית באירופה לא עשתה זאת מעולם. אייל משומר ועומרי בן-הרוש, שני המגינים, ניסו להגביה יחד רק פעם אחת במשחק (של משומר, שלא הגיעה ליעד). כן, הנבחרת שיחקה כדורגל, כבר אמרנו.
אלי גוטמן ציטט הבוקר בראיון באולפן ynet שיר. "I did it my way", אמר המאמן, "עשיתי את זה בדרך שלי". ולגוטמן מגיעות היום המחמאות על הדרך הזו. גוטמן דיבר על "אוטומיזציה", על היכולת לעבוד באופן אוטומטי כשאותו הרכב משחק יחד, ומתרגל יחד באימונים, לאורך זמן. השיא הזה, שיא המסירות, הכדורגל היפה, מגיע לא מעט מאותו משחק חצי-אוטומטי. כששחקנים רגילים לשחק אחד עם השני הם יודעים לפתוח קווי מסירה טוב יותר אחד לשני. הם יודעים איך החבר לקבוצה אוהב לקבל את הכדור.
לקראת סיום המשחק, הקהל (הרועש – כמה כיף לומר את זה על משחק נבחרת) קרא בקולו של גוטמן. מדובר באירוע נדיר. קשה לזכור מתי מאמן נבחרת זכה לתמיכה קולנית מהיציעים, ובטח אחרי שלא מעט העבירו ביקורת על ההחלטות שלו. הנבחרת של גוטמן הציגה משחק טקטי מרשים. ראו שהיא הגיעה מוכנה. הנה הנקודות המקצועיות הבולטות ששווה להתעכב עליהן.
הכניסה למרכז של ורמוט. בשבוע האחרון דובר רבות על ההבדלים בין שחקני האגף של הנבחרת. ליאור רפאלוב היה
הפייבוריט של רוב האוהדים והפרשנים, והקהל אולי בגלל שהמשחק היה בחיפה, עודד את רפאלוב לא מעט. לגוטמן, בכל מקרה, היתה סיבה לשחק דווקא עם ורמוט והיא קשורה, כמו שהסברנו בשבוע שעבר, ליכולת של קשר הפועל ת"א להיכנס למרכז וליצור עומס איכותי באיזור בו נמצא החלק הכי חזק של הבוסנים.
השער של ורמוט הגיע מהמיקום שלו. זה התחיל בהתקפה מסודרת אצל טל בן-חיים בצד שמאל. ערן זהבי הלך לכיוון בן-חיים ו-ורמוט עצמו עבר לעמדה מרכזית, ממש מאחורי עומר דמארי. זה מה שגוטמן רצה להשיג. זה מה שגוטמן רצה לראות. והוא קיבל.
החיסול של פיאניץ'. כמעט לכל קבוצה, או נבחרת, יש מנוע. ממש עוד מעט ניגע בזה של נבחרת ישראל, אבל נתחיל דווקא מהצד השני. המשחק של בוסניה עובר תמיד דרך שניים – מיראלם פיאניץ' והאריס מדוניאנין. הנבחרת ביצעה לחץ נכון, בדיוק במקומות המתאימים, שהוציא את הסדר מההתקפות הבוסניות.
ישראל חטפה עשרה כדורים בחצי המגרש של בוסניה. זה המון. ולא מעט מהחטיפות האלה הפכו להתקפות מסוכנות. פיאניץ' עצמו חוסל לגמרי. הכוכב של רומא, שיצא בדקה ה-61 בגלל פציעה, נגע בכדור 24 פעמים בלבד בשעת המשחק שלו. מדובר במספר מזערי. לצורך השוואה, במשחק הקודם של פיאניץ', במדי רומא מול טורינו, הוא נגע בכדור לא פחות מ-115 פעמים. הקרדיט מגיע ללא מעט שחקנים ופה חשוב להזכיר גם את זהבי, שעשה עבודת לחץ טובה וגם את שרן ייני.
ההצגה של נאתכו. השורה הקודמת אמורה לכלול גם את ביברס נאתכו, אבל לקשר צסק"א מוסקבה, המצטיין במשחק, מגיעה הרחבה משל עצמו. הקהל של הנבחרת מבין כדורגל. לא סתם נאתכו היה השחקן שזכה להכי הרבה עידוד אתמול. כשמדברים על כך שמדובר במשחק הגדול ביותר מאז אוסטריה אז אפשר לציין גם את נאתכו, שנתן את המשחק הכי טוב של פליימייקר בנבחרת מאז אייל ברקוביץ'.
נאתכו עשה הכל, בשני הצדדים. שישה תיקולים בהגנה, שמונה מסירות שסידרו מצב טוב בהתקפה, ובעיקר, בפעם הראשונה זה הרבה זמן, היתה הרגשה שיש על מי לסמוך. גוטמן עשה הפעם משהו קצת שונה עם נאתכו. כשהנבחרת שיחקה כדורגל מסודר נאתכו היה צמוד לבלמים, כשייני ההגנתי יותר שיחק לפניו. אופיר מרציאנו (מדהים איזה ביטחון יש לו), בניגוד למשחק בקפריסין, לא לקח בעיטות שוער. הכל הלך לנאתכו, התחיל ממנו.
השינוי של זהבי. כמו במקרה נאתכו, גם אצל זהבי שאלנו הרבה פעמים מתי נראה ממנו בנבחרת את מה שרואים ממנו במכבי ת"א. זה קרה. והאמת, זה התחיל כבר במשחקים הקודמים בקמפיין. נכון, מול קפריסין ואנדורה זהבי לא היה מדויק, אבל גוטמן, כפי שאפשר לראות כאן, הפיק לקחים מהקמפיין הקודם והפעם זהבי משחק הרבה יותר קרוב לשער. מלך השערים של הליגה בעט לשער שש פעמים אתמול, לא מעט, ובשלושת המשחקים עד עכשיו עומד מספר הבעיטות שלו על 14 – גבוה משמעותית מהמספר שרשם בכל משחקי מוקדמות המונדיאל יחד.
מספרים וציונים
אופיר מרציאנו. לראשונה מזה שישה משחקים רצופים, כולל ידידות, הנבחרת לא סופגת בבית. ציון :7.
אייל משומר. חמישה משחקים רשמיים בהרכב עד היום, אפס הפסדים לנבחרת. ציון: 6.
טל בן-חיים. מנהיגות מאחור, אבל גם ביצע חצי מעבירות הנבחרת ואיבד כדור קריטי. ציון 6.
איתן טיבי. 100 אחוזי הצלחה בכדורי גובה. עוד משחק מרשים. ציון: 7.
עומרי בן-הרוש. שבעה תאקלים, יותר מכל שחקן אחר בנבחרת. ציון: 7.
שרן ייני. שלוש פעמים ניצב באחד-על-אחד וניצח בכל המקרים. ציון: 6.
ביברס נאתכו. 8 מסירות "מפתח" שמסדרות מצב, עשה זאת רק פעם אחת העונה בצסק"א. ציון: 9.
גילי ורמוט. שער ראשון בנבחרת במשחק רשמי. ציון: 7.
ערן זהבי. כבר שבע בעיטות למסגרת בקמפיין, רק גארת' בייל עם יותר ממנו בבית הישראלי. ציון: 8.
טל בן-חיים. 6 דריבלים מוצלחים למשחק בקמפיין, יותר מכל אחד אחר בנבחרת בהפרש גדול. ציון: 7.
עומר דמארי. מלך השערים של המוקדמות בינתיים (יחד עם וולבק מאנגליה) עם חמישה בשלושה משחקים. ציון: 7.
אוהבים כדורגל? עיקבו אחרי אורי קופר בטוויטר והצטרפו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי"
לפנייה לכתב/ת 
