כלכלת משחקי המחשב: כסף שעשוי מפלסטיק

שוק חופשי לחלוטין או שוק מנוהל? האם אתם תומכים בפתיחת שוק מוצרי החלב לתחרות מחו"ל או שאתם חושבים שהממשלה צריכה להתערב? אחת מהפניות הכי מפתיעות שקיבלתי כיועץ היתה הבקשה לבחון מה גורם לאינפלציה באפליקציית משחק ישראלית בינלאומית. מכאן צללתי לאחד התחומים הכי מגניבים בכלכלה: כלכלה של משחקי מחשב.

• לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס
  

>> גם אתם יכולים להשקיע בקלות - הערוץ שלכם לעולם שוק ההון

על לונה פארק של מוצרים

אני מדבר כאן על משחקי מחשב מאוד מיוחדים. אלה משחקים שבהם משתתפים מאות ולפעמים אפילו עשרות אלפי שחקנים. לכל שחקן יש דמות קטנה במחשב שאותה הוא מפעיל. השחקן יכול לקנות לעצמו בית בתוך העולם הווירטואלי של המשחק ולרהט את הבית שלו בכל מיני רהיטים.

בחלק מהמשחקים הוא יכול לייצר לעצמו מוצרים ולבנות אותם מ"חומרים" שונים. חומרים במרכאות, מפני שאלה גם פריטים וירטואליים קטנים שרואים אותם על צג המחשב. הוא יכול לאסוף ואפילו לפתוח מפעל או חנות ולמכור לאחרים. והנה, יש לנו בסיס שלם לכלכלה. יש לנו ממשלה או מדינה, ובמקרה שלנו זו החברה שמפעילה את המשחק. ויש לנו המוני שחקנים שקונים ומוכרים אחד מהשני וגם מהמדינה.

עכשיו נשאלת השאלה, אותה הצגתי בטור הקודם: איזה סוג כלכלה כדאי לבנות במשחק כזה.

והנה, שתי התשובות הראשונות שקופצות לראש הן התשובות הסטנדרטיות: שוק חופשי מוחלט והתשובה ההפוכה - שוק מנוהל לגמרי שבו אסור להפעיל עסקים פרטיים.

את השוק הממשלתי מכירים בארץ רק העולים המבוגרים מברית המועצות. שם בעבר היו שייכות כל החנויות, כמעט, למדינה שגם הפעילה אותם. ועכשיו, מה היתרון והחסרון של כל בחירה כזו?

ובכן, אם שחקנים משחקים בתוך שוק חופשי, הם יכולים לקנות ולמכור אחד לשני. הם יכולים להרוויח ולהפסיד כסף וזה כיף גדול. גם אנשים שבחיי היום יום שלהם לא מתקרבים למסחר, יכולים להפוך במשחק לסוחרים עשירים ומוצלחים. נשמע טוב, לא?

ובכן, החסרון כאן הוא גם היתרון. אם שחקן במשחק קנה בכל הכסף הוירטואלי שלו סחורה מסויימת, אבל הערך שלה נפל לגמרי במשחק, הוא מפסיד את כל הכסף שלו. אילו זה היה קורה לו במציאות הוא היה מאוד מתוסכל ואיכשהו ממשיך קדימה או אחורה. אבל במשחק....ובכן, הוא נוטש בתסכול את המשחק ויוצא לחפש משחקים אחרים. יצרן המשחק, "הממשלה" במקרה הזה, מפסיד לקוח ומפסיד כסף.

שוק סובייטי וירטואלי

אם כך, אולי כדאי לעבור לשוק הסובייטי הוירטואלי. בשוק הזה השחקן יכול לקנות בית, רק "מהממשלה", כלומר מהנהלת המשחק. הוא צריך לשלם דולר או שניים אמיתיים לחברה שיצרה את המשחק, ואז הוא מקבל מטבעות וירטואליים ואיתם הוא קונה בחנות מיוחדת בתוך משחק המחשב את הבית וכך הוא גם מרהט אותו. יש לא מעט אפליקציות משחק מסוג זה לסמארטפון שלנו.

יש למשל משחק ילדים שבו הבן או הבת שלך צריכים לגדל את החתול הוירטואלי תום. הם יכולים לשחק עם החתול, להאכיל אותו במאכלים מסויימים בחינם, להרדים אותו ואף לקחת אותו לעשות צרכים. אבל כשהילדים רוצים לקנות לו ארגז חול צבעוני, אבא או אימא צריכים לשלם דולר או שניים לחברה שמפעילה את האפליקציה. המודל הזה נקרא מודל פרימיום ונדבר עליו באחד הטורים הבאים. אז מה הבעיה אם חובה לקנות מהיצרן המפעיל? ובכן, אין כאן את הכיף של קנייה ומכירה. החלק הזה שמדליק לא מעט שחקנים מתפספס פה.

רובוטים שמתחזים למוכרים

אנגרי בירדס - סוג של משחק פרימיום

וזה בדיוק מה שעושים מפעילי משחקים וירטואליים. אלא שהם עושים את זה בסתר, באמצעות רובוטים וירטואליים. הנה, נניח שאני שחקן וייצרתי בכל הכסף שלי חולצות (במשחק כמובן) עם לוגו של חתול סיאמי. החולצות האלה היו להיט, אבל עכשיו המחיר שלהן מתחיל לרדת. יש סכנה שאני ויצרנים אחרים נפסיד את כל כספינו ונצא מהמשחק מתוסכלים.

כאן נכנסים שחקנים מאוד מיוחדים. אלה שחקנים מתחזים שמופעלים על ידי פלטפורמת המשחק. הם קונים ממך חולצות ודואגים לכך שלא תגיע לפשיטת רגל. כל זה קורה מתחת לאף שלך ואתה לא מרגיש. בעצם, הם מייצבים את המחירים במשחק. ויש גם כמובן מצב הפוך, כאשר אתה כמעט נושר מהמשחק כי אין לך כסף לקנות חרב דרקונים הכרחית, תמיד תפתח חנות (או רשת חנויות) שתמכור המוני חרבות כאלה. כמובן שמחירי החרבות במשחק ירדו וגם "עניים" יוכלו לשחק בהתלהבות ולעלות לשלב הבא במשחק.

על האיש שאכל סנדוויץ' והשתעמם כל היום

מפתיע? לא ממש. בואו נחשוב על שני סיפורים. הנה הסיפור הראשון: יוסי קם בבוקר. הוא הלך לעבודה. הוא אכל צהריים. הוא עבד. הוא חזר הביתה. הוא ראה טלוויזיה והלך לישון. איך הסיפור? משעמם למדי.

אתם יודעים למה? כי הכל הולך בו חלק. זה יום מוצלח ומתוקתק בחיים של אדם רגיל. בסיפור השני יוסי לא קם בזמן, כי השעון המעורר התקלקל (הנה, כבר מתח קל), הוא מפספס את האוטובוס ועוצר טרמפ (מעניין מה יקרה לו), באמצע כביש ארבע מתפוצץ הצמיג ויוסי והנהגת עומדים בצד ומחליפים גלגל (מה יקרה בינהם עכשיו).

מבינים את ההבדל? אמרנו כבר שכדי שכלכלה אמיתית תפעל לטובתנו היא צריכה להידמות לסיפור הראשון, אבל כלכלת משחק צריכה להיות מסובכת. אם כלכלת משחק תאפשר לקנות תפוח בכל מקום באותו מחיר, זה יהיה פחות מעניין מנסיון לקפוץ לשלב אחר, כדי להשיג תפוח קסמים בזול יותר ואולי למכור אותו. בדרך תקלע לידי נסיכה שתציע לך את אותו תפוח ביוקר.

כסף

מה יותר מעניין: לקנות פוסטר תמורת חמישה מטבעות רשמיים בדיוק, או לשלם בכיסא ורוד? כיסא ורוד אי אפשר לפרוט. ואולי אפילו לא ברור כמה עודף צריך לתת. לא ברור גם באיזה סחורה צריכים לתת את העודף וכמה ממנה לתת כעודף. והנה, תראו כמה אינטראקציות מעניינות יכולות להיות כאן. ממש כמו בסיפור השני על יוסי.

דבר נוסף שאפשר ללמוד כאן הוא שאנחנו מדברים על כלכלה בתוך כלכלה. יש את כלכלת המשחק הפנימית. זאת שבתוכה שחקנים קונים דברים. אבל הכלכלה הזאת פועלת בתוך כלכלה אמיתית. זו הכלכלה שבה פועלות החברות שמייצרות את המשחק. וגם הן מתחרות זו בזו. וכאן יש שיטות מעניינות שבעזרתן יצרני משחק מסויימים יכולי לגרור שחקנים ממשחקים אחרים, ממש כמו שמדינות מסויימות מפתות מיליונרים לבוא ולהשקיע אצלן באמצעות מסים מופחתים. נמשיך בשבוע הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס, מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. ניתן ליצור קשר , ולהאזין לתכנית הרדיו שלו "קצה הקרחון ". התוכנית משודרת בימי רביעי, ב-12.05, ברשת א' של קול ישראל