האם התפתחות הטיפול ב-HIV - גרמה לשאננות?

יותר משלושים שנה עברו מאז שהעולם התוודע למחלת האיידס. מאז שרופא צעיר מקליפורניה גילה בקרב חמישה חולים צעירים את מה שיתואר חודשים ספורים לאחר מכן בתור מחלת הכשל החיסוני הנרכש, ובשמה המוכר יותר איידס.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

קשה להישאר אדישים לכברת הדרך המרשימה שעבר מאז הטיפול התרופתי נגדה: ממחלה קטלנית וחשוכת מרפא שהביאה למותם של החולים בה בייסורים קשים תוך שנים ספורות מרגע ההידבקות, למחלה נוחה לטיפול, שניתן להגיע עמה לתוחלת חיים של אדם בריא תוך שמירה על איכות חיים טובה מאוד.

למעשה, מאז המצאת האנטיביוטיקה בשנות העשרים של המאה הקודמת, אין בהיסטוריה של הרפואה מחלה שהטיפול התרופתי בה שינה באופן כה חד ודרמטי את מהלכה.

עוד על HIV

לשתות מאותה כוס של נשא HIV זה מידבק?

נתונים מדאיגים: 495 נשאי HIV חדשים בישראל

באישור רבנים: חוברת לדתי למניעת הדבקה ב-HIV

3 המהפכות ששינו את מצב נשאי ה- HIV

שלוש מהפכות עוקבות הביאו לשינוי המשמעותי במצבם של הנשאים וחולים:

הופעת התרופה הראשונה לטיפול בנשאי HIV ובחולי איידס בשנת 1987 אשר הוכיחה כי ניתן לדכא את הנגיף.

פיתוח הטיפול מעכב הנגיפים, בשנת 1996, המשלב כמה תרופות וידוע בכינויו "הקוקטייל"

כניסתן בשנים האחרונות של תרופות חדשות, יעילות יותר ומועטות תופעות לוואי המפחיתות את רמת ה-HIV בדם לכמויות מזעריות. חלקן כדוגמת "סטריבילד", "אביפלרה" ו"אטריפלה" מציעות טיפול בכדור אחד ליום המכיל לפחות שלוש תרופות שונות, במקום עשרות הכדורים שהיו מנת חלקם היומית של המטופלים במשך שנים ארוכות.

מצבם הבריאותי של הנשאים השתנה ללא הכר. רוב הנשאים שנדבקים כיום במחלה ונוטלים את התרופות שלהם באופן שיטתי וקבוע, לא יסבלו קרוב לוודאי מהמחלות הקשות שנגרמות בעקבות דיכוי חיסוני.

כבר נדיר להיתקל בעולם המערבי בחולי איידס הלוקים בזיהומים, דלקות וגידולים קשים, שכן כל עוד הנשאים מקפידים לקחת את הטיפול שנקבע להם הם מונעים ממצבם להידרדר.

גם המראה החיצוני של המטופלים השתנה לטובה עם כניסת דור התרופות החדש במקומן של התרופות הישנות שהיו גורמות לנדידת שומנים שמשנה את מבנה הגוף.

מיעוט תופעות לוואי

בעוד שכיום פעמים רבות לא ניתן להבחין באדם המתמודד עם מחלת האיידס, לא כך היו הדברים בעבר. שנים רבות שנשאים וחולי איידס טופלו בתרופות שהובילו לתופעת לוואי חמורה בשם ליפודיסטרופיה, ניוון שומני הגורם לאיבוד שומן בפנים, בגפיים ובעכוז והצטברותו בעורף ובבטן.

העיוות הגופני שגרמה תופעת לוואי זו הפכה לסימן היכר אצל חולי האיידס ו"תרמה" לתדמית השלילית שדבקה בהם על ידי הציבור הרחב.

יתר על כן, התרופות הישנות גרמו לתופעות לוואי קשות, דוגמת פגיעה במערכת העיכול, שהכבידו על המטופלים והסבו נזק לבריאותם, בעוד שהטיפולים התרופתיים החדשים בטוחים יותר ומועטים בתופעות לוואי, דבר המקל באופן משמעותי על החולים בהתמדה בטיפול התרופתי.

לכן אין ספק שהמהפך הטיפולי במלחמה נגד האיידס הוא יותר ממבורך. מי האמין עד לפני שנים לא רבות כי נשאים של נגיף ה-HIV , אותו נגיף שהביא למותם של עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם, יוכלו לחיות חיים טובים ושלמים וליהנות מטיפולים נוחים שהופכים את מחלתם ל"שקופה" במידת מה.

ויחד עם זאת, לא הכול ורוד. למרבה האירוניה, להתקדמות המטאורית בטיפול במחלה יש גם תוצאה מפתיעה אליה עדה לאחרונה הקהילה הרפואית:הקלת ראש בהתייחסות למחלת האיידס ובסכנת ההידבקות.

"תחושה שהמחלה פחות מסוכנת"

איידס נתפס כיום בקרב הדור הצעיר בתור מחלה הרבה פחות מסוכנת מכפי שנתפס בעבר, והדבר לא מפליא: הצעירים של היום לא ראו את החולים שגססו בייסורים ומתו ממגוון מחלות זיהומיות וגידוליות.

הם שומעים בתקשורת שכיום איידס היא מחלה כרונית וברת טיפול ואם הם מכירים אישית אדם שנושא את הנגיף, הם רואים מישהו שנראה להם בריא ממש כמותם, לוקח כדור או שניים ביום ומרגיש טוב מאוד. כתוצאה מכך הם מקלים ראש במשמעות של להיות נשא HIV, כאילו מדובר במטרד שולי ותו לא.

חשוב להבהיר, למרות ההתקדמות הטיפולית בנשאים ובחולים, עדיין מדובר במחלה קשה ומסוכנת שממש לא כדאי להידבק בה. אזהרה זו אולי נשמעת מובנה מאליה אך ההוכחות בשטח מעידות אחרת: בשנים האחרונות נרשמה בישראל מגמת עלייה מדאיגה במספר הנשאים החדשים שמתגלים בכל שנה.

למרות יעילותם של הטיפולים התרופתיים החדשים בהגנה על המערכת החיסונית, הם אינם יכולים להעלים כליל את התחלואה הנלווית למחלה: בגופם של הנשאים מתחוללים תהליכים המגבירים את הסיכון למחלות לב וכלי דם, למחלות של הכליות והכבד להתפתחות גידולים מסוימים ולעתים נדירות אפילו למחלות של המוח דוגמת דמנציה.

בנוסף, למרות שהטיפולים החדשים בטוחים יותר מהטיפולים הישנים, הם עדיין עלולים לגרום לתופעות לוואי מסוימות. יתר על כן, עולם הרפואה עדיין לא יודע את כל ההשפעות לטווח הארוך שיש לנגיף ה-HIV ולטיפול בו על גוף האדם.

לכך יש להוסיף את ההתמודדות המנטלית עם המחלה: רבים מהנשאים משקיעים מאמצים רבים בשמירת סוד מחלתם. הדבר מביא לפגיעה בקשרים המשפחתיים, ביכולתם ליצור אינטימיות, להקים משפחה ולנהל חיי חברה מספקים, מה שעלול להוביל לפגיעה באיכות חייהם.

לנסות ולהימנע מהדבקה

ולמרות כל זאת, רבים מרשים לעצמם להקל ראש ולהמעיט בצעדי הימנעות מהמחלה. בתפקידי נתקלתי במקרים חריגים באנשים שזה עתה הסתברו כי נדבקו בנגיף ונראה כאילו הדבר לא מטריד את שלוותם. "יופי, עכשיו כבר לא אצטרך לדאוג, אוכל להסיר את הקונדום ולחיות את חיי כרגיל", אמר לי באחרונה מצטרף חדש לקהילת האיידס.

דברים אלו היו לי קשים לשמיעה. מצד אחד, מוטל עלינו הרופאים לדאוג לנשאים ולחולים ולעשות ככל הניתן על מנת לשפר את בריאותם ורווחתם ואנו שמחים על כל טיפול חדש נגד המחלה. מנגד, אנחנו מחויבים למנוע את התפשטות המחלה ולגרום לאלו שטרם נדבקו בה לשמור על עצמם מפניה.

בסופו של דבר, המסר הוא פשוט :טוב שלנשאים ולחולים יש כיום אפשרויות טיפוליות מצוינות וקלות לנטילה שמבטיחות להם אריכות חיים ואיכות חיים, אבל הכי טוב זה להיות בריא.