אי אפשר בלי דיינים במקווה
"ההלכה היא לא פלסטלינה שניתן ללוש אותה לפי צרכי האדם והחברה, וטבילה בפני בית דין היא הלכה שאין עליה חולק. אישה אינה כשרה לדון כפי שאיננה כשרה להעיד, ולכן בית הדין צריך להיות של שלושה גברים - כפי שמקובל מאז ומעולם". הרב אליהו גליל עונה לג'ניפר
אתמול התפרסם מכתבה של ג'ניפר, שחשפה חוויה קשה שעברה
ברגעי השיא של הליך הגיור שלה. דייני בית הדין - שליחי עם ישראל, התורה והמדינה - נכנסו לחדר הטבילה בשעה שהייתה ערומה, וגרמו לה צער ובושה שקשה לשער.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
התמונה שתיארה ג'ניפר כואבת - ובמיוחד לאנשים דתיים שהיהדות קרובה לליבם. הדיינים חיללו את כבוד האדם, אך גם הזיקו לדמותה הציבורית של התורה. אין לי סיבה להניח שהם עשו זאת בכוונה. שלושה דיינים נידברו כאיש אחד להיכנס לחדר הטבילה כדי" לתפוס" את הגיורת ערומה?
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הרבנים נכנסו למקווה, אני הייתי ערומה/ ג'ניפר
- האנציקלופדיה הראשונה? תעלומת "אהבה בתענוגים"
- צפו: רק בת שמונה -וסיימה את הש"ס
אבל גם אם מקור הפגיעה בה רשלני, אין בכך כדי לרפא את הכאב שנגרם לג'ניפר, ואת הרושם השלילי שנותר אצל כל מי שקרא את דבריה.
"העובדה שיש מתגיירות שחשות פגועות מכך שהן נאלצות לטבול בפני גברים, לא מספיקה כדי להצדיק שינוי הלכתי כללי". התמונה - מתוך המיצג "מעשה באישה וחלוק" (ציור: הלה קרבלנוקוב פז, מתוך הסרט "ושרה מגיירת את הנשים" נורית יעקבס ינון - סרטי אלומה)
אלא שהטעויות שאירעו לפני עשור לא אמורות לשוב ולקרות היום. הנהלים חדים וברורים: טבילה של מתגיירת נעשית בחלוק אטום ורפוי, המכסה את כל הגוף. הדיינים לא נכנסים לחדר הטבילה עד שהבלנית קוראת להם - ורק אחרי שהמתגיירת שקועה במים עד לצווארה. הם יוצאים מיד לאחר שהיא טובלת ומברכת, כך שבשעה שהיא יוצאת מהמים, לא אמור להיות אף גבר בחדר. הנוכחות של הדיינים בשעת הטבילה היא קצרה וממוקדת.
זה לא מנהג, אלא הלכה
יש הטוענים שעצם הטבילה בפני גברים היא בעייתית, גם אם היא נעשית מתוך צניעות
מחוּללת
הרבנים נכנסו למקווה, אני הייתי ערומה
ג'ניפר
"נתבקשתי להפסיק לצווח, ולא הפסקתי עד שהגברים יצאו. הבלנית הלבישה לי את הכותונת, הכניסה לחדר את אותם הגברים, והטקס נמשך. טבלתי כשדמעות של עלבון זולגות על פניי. נתבקשתי לצעוד עם הכותונת שנדבקה לגופי מתוך מימי המקווה, ולומר מולם את התפילה. תם הטקס. הרגשתי מחוללת"
מוחלטת. לדעתם, עצם נוכחותם של גברים בשעת טבילה היא בלתי נסבלת: לא צנועה, מביכה ופוגענית. לכן הם מציעים לשנות את ההלכה המקובלת, ולהחליף את בית הדין הגברי בקוורום נשי, או להסתפק בעדותה של הבלנית.
אם טבילה בפני בית דין הייתה מנהג או חומרה, אפשר היה לבטל אותם בקלות בגלל הצער הסובייקטיבי של המתגיירת. אך כאן מדובר בהלכה של ממש:
"ואם הייתה אישה - נשים מושיבות אותה במים עד צווארה, והדיינין מבחוץ. ומודיעין אותה מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, והיא יושבת במים. ואחר כך טובלת בפניהם, והן מחזירין פניהן ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים" (הלכות איסורי ביאה, יד, ו).
הדיינים צריכים להיות נוכחים בשעת הטבילה, מפני שעל אף שהמתגייר מקבל מצוות לפני הטבילה - הליך הגיור שלו אינו מושלם עד שהוא שב ומקבל אותן עליו במהלך הטבילה. קבלת עול מצוות צריכה להיעשות בפני בית הדין, וזו הלכה שאין עליה חולק (לפחות עד שיהיה מי שיאמר שגם קבלת מצוות בפני בית דין גברי, היא מביכה ופוגענית).
אישה לא כשרה לדון - ולא כשרה להעיד
מאחר שההלכה המקובלת היא שאישה אינה כשרה לדון כפי שאינה כשרה להעיד,
מים קדושים
בחלוק פרחוני, מול שלושה רבנים
טלי פרקש
כדי לקבל את חותמת ההכשר הסופית לגיור, מתבקשות הנשים לטבול במקווה כשחלוק לגופן, לעיניי שלושה רבנים. נשים דתיות שהזדעזעו מהרעיון, יצרו תערוכה בהשתתפות רבנים וח"כים: "מתחת לנשים יהודיות יש קסְטה נמוכה יותר, וזה נשים גֵרוֹת"
בית דין הנוכח בעת קבלת המצוות, צריך להיות בית דין של שלושה גברים - כפי שמקובל מאז ומעולם.
יש שיאמרו מיד, כבלו גרינברג בשעתה, ש"כאשר יש רצון רבני – יש מוצא הלכתי". אבל זו טענה לא הוגנת ולא מדויקת. יש דו-שיח בין ההלכה ובין המציאות, אבל באורתודוקסיה יש לו גבולות. ההלכה היא לא פלסטלינה שניתן ללוש אותה לפי צרכי האדם והחברה.
וכך, על אף שניתן היה להסתמך על דעת המיעוט שרואה בטבילה שלא בפני בית דין טבילה טובה דיה להכשיר גיור בדיעבד - אי אפשר לעשות זאת מבלי ללכת בצורה עקבית אחר שיטת פוסקים אלה, דבר שמשמעו שלילת גיורים מעושים והימנעות מגיורי קטינים. האם זה עדיף?
לייצר מערכת של משוב דיינים
חשוב לזכור שתחושת המבוכה וההשפלה איננה משותפת לכל המתגיירות. דיברתי עם כמה נשים שהתגיירו לאחרונה, ועם כמה שהיו נוכחות בשעת הטבילה, ולא מצאתי אחת שדיברה על חוויה של השפלה או על פגיעה בפרטיות.
העובדה שיש מתגיירות שחשות פגועות מכך שהן נאלצות לטבול בפני גברים, לא מספיקה כדי להצדיק שינוי הלכתי כללי. גישה כזו המנסה לספק מענה חקיקתי לכל כאב של אדם פרטי, תהפוך את התורה לגבינה שווייצרית – מלאת נישות סובייקטיביות והתאמות אישיות הנגזרות לפי מידה. זה נחמד ואפילו נוח, אבל לא ככה עושים אורתודוקסיה, וככה לא עושים גם במערכת המשפט האזרחית. עם כל האמפתיה, אי אפשר לתפור את היהדות לפי קשייו של כל אדם.
וכאן חשוב להדגיש את הברור מאליו: הטרדה מינית היא לא חלק מהליך הגיור. כדי להקל על הגרים שהוטרדו מינית (או שהוטרדו בכל אופן אחר) להתלונן, וכדי להסיר מהם חשש מעיכוב הגיור כנקמה על התלונה - ראוי למנות נציב קבילות חיצוני, שאליו ניתן יהיה לפנות בצורה אנונימית.
אם רוצים לשפר עוד יותר את מערך הגיור, אפשר אפילו ליצור מערכת של משוב דיינים בדומה לזו שהחלה לפעול בבתי המשפט בישראל רק לפני ימים אחדים.
הרב אליהו גליל הוא רב קהילה בחו"ל, ראש כולל "תורה מציון" ובעל הבלוג "בלוגין שאובין".
לפנייה לכתב/ת 
הרב אליהו גליל
צילום רפרודוקציה: אליהו גליל
לא מנהג ולא חומרה
shutterstock
מומלצים
