חייבים להוציא את הדיינים מהמקווה!
כיצד ניתן לטעון שאישה בחלוק רטוב הנמצאת בתוך המים, ושלושה גברים מעליה - זה מעמד צנוע? צניעות היא מושג שלקוח מהמציאות, לא מאיזה עולם תיאורטי. הפתרון קיים, ממש מתחת לפנס, בהלכה המפורשת. הנוהג היה שנשים הטבילו נשים, וזו הדעה המרכזית שנפסקה להלכה - עד שהגענו לישראל
ההלכה איננה פלסטלינה, אבל גם לא גוש בטון. תהליכי פסיקת הלכה קשורים בקשר הדוק למציאות ולמאפייניה המשתנים. לפיכך, בבואנו לדון בשאלת טבילת נשים לגיור כיום, לא ניתן להתעלם מן התפיסה הרווחת בעולם ששלושה רבנים שנכנסים למקווה שבו טובלת אישה, גם אם היא מכוסה כולה - הוא מעמד לא סביר, לא הולם ומביך.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
המעמד מביך לא רק את המתגיירות (או את חלקן), הוא מביך את הדיינים ואת הפוסקים שאמורים לתווך את ההלכה לציבור. אלה שאמורים לחוש "כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ג'ניפר איננה הבעיה, למרות שהמקרה שלה מטריד, מזעזע, חמור ומעורר תחושות קשות. הבעיה היא שגם אם הרבנים לא היו נכנסים בשעה שג'ניפר אינה מוכנה לטבילה בנוכחותם, וגם לו היו מקפידים על כל הכללים - עדיין המעמד אינו ראוי.
אם פספסתם את הפולמוס בערוץ היהדות :
- הרבנים נכנסו למקווה, אני הייתי ערומה/ ג'ניפר
- אי אפשר בלי דיינים במקווה/ הרב אליהו גליל
- המצלמות במקווה: "תעשי מקלחת ממש ארוכה"
אם ההלכה הייתה חד-משמעית, ולא ניתן היה לדון בהחלפת בית הדין בנשים - לא הייתי קובלת. אולם לפני שבע שנים פרסמתי את המאמר "והאישה מטבלת את האישה" (פורסם ב"אקדמות", כרך כא) המנתח את הסוגיה לעומקה. אביא כאן את תמצית הדברים החיונית לענייננו, ולולא שהעניין היה בנפשי - לא הייתי מפציעה עם מאמר אינטרנטי, די לי בכתיבה ההלכתית המוקפדת.
לכל הדעות - הנשים הן שליחות בית דין לטבילה
הגיור הוא תהליך שיש בו שני פנים: האחד - בתהליך האישי של המתגייר; החיפוש, הגילוי וההחלטה על שינוי אורח החיים. השני הוא הפן הציבורי של החלפת תעודת הזהות, ושל כניסה לחיק העם היהודי. על כן, מלכתחילה יש בגיור מתח בין שני הפנים: האינטימי והחיצוני. להלכה נקבע, כי בית הדין צריך להיות חלק מהליך הגיור. והדבר פשוט, שכן עם ישראל צריך לחתום על "תעודת הזהות" החדשה, ולהכריז על קבלת המתגייר לחיק העם היהודי.
דא עקא, שאין רמז לשאלה באיזה חלק מכל ההליך של הגיור נדרשת נוכחותו של בית הדין. לגבי נוכחות כזו בעת הטבילה, ישנה
מנגד, ישנה ברייתא המעצימה את הפן השני, ולפיה בית הדין צריך להיות נוכח בטבילה. עם זאת, אפילו לפי הברייתא הזו לא ברור אם הדיינים אמורים לראות את הטבילה, או לוודא שהמתגייר מקבל מצוות בשעת הטבילה וכי הטבילה היא טבילה לשם קבלת מצוות.
כמו כן, הברייתא הזו שהיא המקור לנוכחות בית הדין בטבילה, מתייחסת באופן מיוחד לטבילה של נשים לגיור, וקובעת כי ההליך יהיה שונה בין גברים לנשים. בעוד שבגיור של איש "תלמידי החכמים עומדים על גביו", הרי שלגבי אישה נאמר שנשים מושיבות אותה במים, ואילו "תלמידי החכמים עומדים לה מבחוץ".
להבנתי, "מבחוץ" זה הוא מחוץ לאיזור הטבילה. שהרי "על גביו" הוא מחוץ למים. אולם, אם לא די בהבנה האינטואיטיבית הפשוטה הזו, הרי שניתן לעיין במסכת גרים שבה נאמר במפורש ש"האישה מטבלת את האישה". השיטה המובאת להלכה בשולחן ערוך (והיא שונה מדעת הרמב"ם, שלא נפסקה להלכה, ושמשום מה הובאה דווקא היא במאמרו של הרב אליהו גליל כראיה לטענתו) - היא שבית הדין צריך ידיעה בלבד על הטבילה. ועל כן, אין שום קושי באימוץ הנוהל של שליחות בית דין.
כך או כך, טבילה בפני שליחות בית דין, כמוה כטבילה בפני בית דין, ועל כן אפילו לדעה השנייה לא ניתן לומר שאין שם בית דין כלל.
גם הרב קנייבסקי תומך
לא זו אף זו, גם ר' חיים קנייבסקי כתב בפירושו למסכת גרים שלדעתו אם הולכים לפי השולחן ערוך, הרי שיש לפרש שנשים מטבילות נשים,
ובית הדין אינו נוכח בטבילה של אישה כלל. ואלה דבריו:
"והאישה מטבלת את האישה - משמע שהאנשים לא יראוה כשהיא טובלת. וכן משמע ביבמות (מז, ב) דקאמר 'שני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ' משמע שאין רואים טבילתה, רק הנשים" (פירוש למסכת גרים).
ראוי לציין שהרב וולדנברג (בעל השו"ת "ציץ אליעזר"), אחד מגדולי הפוסקים בדור האחרון, סבר שיש להנהיג בארץ כנוהג כללי ואחיד, שנשים תטבלנה נשים. וכך טען בפומבי בכנס הדיינים השני (תשרי, תשי"ד):
"נדמה לי שיש לנו מקום של עצה ותושייה מבחינת ההלכה... וכבר יצאה יסוד של הוראה על כך מפי רבה של ירושם לשעבר הרב ר' שמואל סלאנט ז"ל... וכן מצינו בזה מעשה רב בספר משפטי עוזיאל שהנהיג הלכה למעשה בעיר סאלוניקי שתעמוד הגיורת בלוויית שלוש נשים ישראליות לפני בית דין, ובית דין יודיעו לה מצוות קלות וחמורות ועונשו כדין וכהלכה, ואחרי קבלתה עול מצוות יצוו עליה שתך תיכף עם הנשים שאתה בבית דין לטבול בפניהם בתור שליחות בית דין ולשם קבלת היהדות וכל מצוותיה. וכן יאמרו לה הנשים בשעת טבילתה עיין שם בנימוקיו וטעמיו ופעם בדברי אתו בעל פה על כך הסכים לי שמן הראוי להנהיג כך גם כאן בארץ, ולכן הכרחי הדבר שיונהג בזה נוהג כללי ואחיד" (ותודה לד"ר נתנאל פישר שהביא לי את הפרוטוקול הנ"ל מגנזך המדינה, תיכף לאחר פרסום המאמר שלי).
רבותיי, זה לא צנוע!
לא זה המקום לפרוס את כל הטענות ההלכתיות, אבל לימוד מעמיק של ההלכה בנושא מעלה סימני שאלה רבים על הנוהל שנקבע בארץ. בנוסף, ניתן להראות משו"תים שונים, שבארצות רבות כך היה מקובל, שנשים הטבילו נשים. וכך יוצא שמה שמקובל היום בישראל, הוא שינוי ממה שהיה נהוג בישראל מדורי דורות.
מי שיעיין בגנזך המדינה ימצא שם לא מעט תעודות גיור שנשלחו ארצה מחוץ לארץ, ובהן עדות לאופי ההטבלה לגיור. והן מעידות מה היה הנוהל. בידיי כמה כאלו, ולפיהן נשים הטבילו נשים ותעודות הגיור הללו התקבלו בארץ בלא ניד עפעף. אין מדובר בדעת מיעוט, אלא בדעה המרכזית שנפסקה להלכה. בעיניי, החומרה הגדולה ביותר היא שנשים תטבלנה נשים, ודווקא המצב שבו גברים רואים את הטבילה הוא מפוקפק ובעייתי.
נעשה עוול לסוגיית הצניעות ולהבנתה. התהייה אם המתגיירות חשות (או שלא) בנוח, בעיניי, איננה חלק מן הדיון. השאלה היא אם המעמד צנוע. לדעתי, המעמד איננו צנוע בהגדרה!
כיצד ניתן לטעון שאישה בחלוק רטוב, הנמצאת בתוך המים, ושלושה גברים מעליה - הוא מעמד שעומד בסטנדרט של צניעות? צניעות היא מושג שלקוח מן המציאות, לא מאיזה עולם תיאורטי, וצניעות כפי שאומרת הגמרא - למדים מחתול. אם התפיסה הפשוטה היא שיש כאן בעיה, אז יש כאן בעיה. ובעיה זו מצריכה פתרון. והפתרון קיים, ממש מתחת לפנס. בהלכה המפורשת ולא כפי שהתפרשה.
ובנימת חיוב, אני מודה לה' שמתנהל בנושא דיון הלכתי של ממש, גם אם הוא נעשה בטונים גבוהים. הנושא ההלכתי הזה לא היה קיים עד לפני שבע שנים, וזכיתי להניח אותו על שולחנם של הפוסקים - ולקבוע אותו כנושא לדיון.
לפנייה לכתב/ת 
