נהג שדרס למוות הורשע בגלל "מחדלי חקירה"

המחוזי בחיפה קיבל ערעור שהגיש נהג שהורשע ברשלנות אחרי שפגע בקשיש בן 78. נקבע שהרשעתו התבססה על הערכות והשערות שלא הוכחו

עו"ד אביעד רייפרפורסם: 02.12.14 , 22:43

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור שהגיש נהג שהורשע בדריסתו למוות של הולך רגל בן 78 בגלל נהיגה רשלנית. השופט רון שפירא זיכה אותו וקבע שמחדלי חקירה גרמו לבית משפט השלום להסתמך על הערכות והשערות שלא הוכחו ברמה מדעית-עובדתית.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בספטמבר 2009 נהג ולדימיר פוצ'קוב ברכבו בקריית ים והופתע על ידי הולך הרגל, שחצה את הכביש באזור ללא מעבר חצייה. כשהבחין בו כבר היה מאוחר מדי, והקשיש נפגע באורח קשה. שבועיים וחצי לאחר מכן הוא מת בבית החולים.

קורבן

בן 4 נהרג בתאונה - הוריו נאלצו לתבוע פיצוי

עו"ד ורד פרי

זמן קצר אחרי שהחלים מסרטן נהרג פעוט מרהט מפגיעת משאית. המשטרה לא הצליחה לבסס אישום וההורים הגישו תביעה אזרחית. מה נקבע?

בן 4 נהרג בתאונה - הוריו נאלצו לתבוע פיצוי

בית משפט השלום לתעבורה התבסס בעיקר על אומדן משוער של מהירות נסיעתו של פוצ'קוב - 45 קמ"ש. נקבע שפוצ'קוב התרשל בכך שלא הבחין בהולך הרגל ולא בלם בזמן. הוא הורשע בגרימת מוות בנהיגה רשלנית ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות, שבעה חודשי מאסר על תנאי, רישיונו נשלל לחמש שנים והוא חויב לפצות את משפחת המנוח ב-10,000 שקל.

בערעור שהגיש למחוזי בחיפה הוא ביקש לזכותו מהאישום או לכל הפחות להפחית מעונשו. לטענתו, מהירות הנסיעה שנקבעה סותרת את ממצאי בוחן התנועה, המעידה שמהירותו הייתה נמוכה מ-35 קמ"ש. נתון זה, טען, סותר את הקביעה שהיה יכול למנוע את התאונה לו היה נוסע לאט יותר.

הוא הוסיף כי חלק מהממצאים לכאורה סתרו את עדויות המומחים, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין מות המנוח, שהיה מבוגר וסבל ממחלות שונות.

לבסוף טען המערער כי התנהלות המדינה הייתה רצופת מחדלים שפגעו בהגנתו. כך למשל, אף שהמנוח היה בהכרה מלאה במשך כמה ימים לאחר התאונה, לא טרחה המדינה לגבות ממנו עדות. כמו כן לא בוצעה בו נתיחה לאחר המוות, למרות הסכמת המשפחה.

מנגד טענה המדינה, כי אין מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום שבחן את כל הראיות באופן יסודי ומקיף ואף הלך לקראת המערער. היא הוסיפה שהנהג, המתגורר באזור התאונה, היה מודע לכך שאנשים נוהגים לחצות שם את הכביש. לסיכום טענה המדינה כי מדובר בעונש קל יחסית בהתחשב בכך שחיי אדם ניטלו בעקבות התאונה.

סגן הנשיא ואב בית הדין, השופט רון שפירא, קבע כי בית המשפט אכן בא לטובתו של המערער בקביעת נתונים מסוימים. עם זאת, נראה כי עקב מחדלי חקירה שפגעו בהגנתו, השלום הסתמך על נתונים שהם בגדר הערכות והשערות ולא הוכחו עד הסוף ברמה מדעית-עובדתית.

השופט שפירא פסק שלא הוכח מעבר לספק סביר ששינוי כלשהו בהתנהגות המערער או בנהיגתו יכול היה למנוע את התאונה, ועל כן לא ניתן לבסס הרשעה בעבירה פלילית חמורה שמשמעותה כי המערער גרם במו ידיו למותו של אדם.

משכך לא היה צורך לדון ביתר הטענות של המערער, והוא זוכה מחמת הספק בהסכמת שופטי ההרכב הנוספים אברהם אליקים ובטינה טאובר.