פרויקט בנייה התעכב - גדרה תשלם מיליון ש'

מחלוקת סביב בניית פרויקט מגורים ובית אבות הוביל לדחייה של שנים בעבודות. הקבלן טען להפסדים של 27 מיליון שקל, אבל קיבל הרבה פחות

עו"ד יעל בועזפורסם: 04.12.14 , 18:46

חברת נדל"ן תבעה את המועצה המקומית גדרה בטענה שעיכובים בקבלת היתרי בנייה לפרויקט מגורים גרמו לה הפסדים בשווי של עשרות מיליוני שקלים. בית המשפט המחוזי בלוד קיבל את התביעה באופן חלקי והורה למועצה לפצות את החברה בסכום של כמיליון שקל בלבד.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

חברת "שזר ייעוץ פיננסי ותכנון אסטרטגי" רכשה במרס 2003 מגרש בגדרה, שלפי התב"ע יועד לבניית בית אבות ודיור מוגן. כחודש לאחר מכן היא חתמה על חוזה עם "עמידר" שבו התחייבה לבנות 198 יחידות מגורים עד סוף 2004.

תביעה

תמ"א 38: הדיירים התחרטו, הקבלן תבע אותם

עו"ד דן מאיוס

אחרי שחתמו על הסכם לביצוע הפרויקט הגיעה שמועה לאוזני דיירי בניין באשדוד ולפיה הקבלן זומם להשתלט על הנכס. מה קבע בית המשפט?

תמ"א 38: הדיירים התחרטו, הקבלן תבע אותם

לאחר שקיבלה אישור לתוכנית הבינוי, שכללה לבסוף 223 יחידות, היא החלה בעבודות גידור וחפירה ואף שילמה למועצה המקומית גדרה 2.77 מיליון שקל עבור אגרות והיטלי פיתוח. אלא שבקשתה להיתר הבנייה עצמו נדחתה על ידי הוועדה המקומית, שסברה שהחברה מתעתדת להפעיל מקבץ דירות למגורים ולא בית אבות.

החברה ערערה על ההחלטה וועדת הערר המחוזית קבעה שיש להוציא את ההיתר המבוקש בכפוף לתנאים כגון הפחתת מספר יחידות דיור והתחייבות שהמבנה ישמש בית אבות. בהתאם הגישה החברה בקשה מתוקנת לקבלת ההיתר, אך שוב סורבה.

כאן החלה מסכת הליכים משפטיים, ורק ב-2006 נחתם הסכם פשרה בין החברה למועצה, ובאפריל אותה שנה ניתן לחברה היתר הבנייה המיוחל.

בצל השתלשלות העניינים הגישה החברה תביעה נגד הוועדה המקומית ומועצת גדרה בטענה שהעיכוב בבנייה והעובדה שהתאפשר לה לבסוף לבנות רק 168 יחידות דיור גרמו לה נזקים המגיעים ל-27.4 מיליון שקל. היא הוסיפה כי הנתבעות התעלמו מהחלטות שונות נגדן וסירבו להשיב להחזיר לה את אגרות הפיתוח ששילמה.

הנתבעות טענו מנגד כי העיכוב במתן ההיתר נגרם בגלל החלטת התובעת להקים מקבץ דיור ולא בית אבות. הן הוסיפו שהגבלת הבנייה ל-168 יחידות נעשתה בהסכמה, והסירוב להשיב את האגרות היה חוקי.

השופט פרופ' עופר גרוסקופף קבע שאמנם הנתבעות הסכימו לבניית בית אבות, אך בחוזה של החברה הקבלנית מול עמידר באמת הוסכם על בניית "מקבץ דיור", באופן שעלול היה לגרום להתנגשות עם השימושים המותרים במגרש. לכן, השופט קבע שהסירוב ההתחלתי של הנתבעות היה סביר ולגיטימי.

עם זאת, המצב שונה בכל הנוגע לסירוב הנתבעות להעניק את ההיתר בתקופה שבין קבלת החלטת ועדת הערר, שחייבה את התובעת להקים בית אבות, ועד למועד החתימה על הסכם הפשרה: בתקופת זמן זו הנתבעות לא נהגו בסבירות – ויש להטיל עליהן אחריות לנזקי התובעת.

לבסוף חויבו הנתבעות לפצות את התובעת ב-902,500 שקל בגין העיכוב במתן היתר הבניה ובשל הסירוב להשיב את האגרות. הנתבעות חויבו גם בתשלום אגרת בית המשפט.