בני זוג עובדים בשלוש משרות ויפונו מדירתם: "בעיות ביטחוניות? אין מספיק בשביל לשרוד"
דו"ח העוני חשף כי בקרב משפחות חד-הוריות חל שיפור בשיעורי העוני, אך מצבן של משפחות רבות שבהן שני מפרנסים - הורע. מפגש עם האנשים שמאחורי מימדי העוני, על רקע גניזת התוכנית שהמדינה הייתה אמורה ליישם כדי להילחם בתופעה
"אני לא צריכה את דו"ח העוני כדי לדעת ששלוש המשרות שלי ושל בעלי לא מספיקות כדי לשרוד. אנחנו נלחמים על אוכל ועל בגד ללבוש. אומרים שיש בעיות ביטחוניות קשות בירושלים? המלחמה היא קודם כול בתוך הבית: איך לשרוד, איך לחיות, איך אני מביאה אוכל לילדים". כך העידה איריס אומזגין (47) מירושלים, אם לחמישה, בעקבות דו"ח העוני שהתפרסם היום (ג').
הדו"ח חשף כי בקרב משפחות חד-הוריות חל שיפור קטן בשיעורי העוני, ואילו מצבן של משפחות רבות שבהן שני מפרנסים הורע. מפגש עם האנשים שמאחורי המספרים מחדד את הבחירות הבלתי אפשריות שהמדינה מאלצת אותם לעשות כדי לשרוד.
בצר לה, אומזגין היא דוגמה לאותן משפחות שבהן שני מפרנסים. יחד עם בן זוגה הם מחזיקים בשלוש משרות - אבל נמצאים מתחת לקו ועומדים בפני פינוי מביתם. "אני לא צריכה את דו"ח העוני כדי לדעת ששלוש המשרות שבהן אני ובעלי מחזיקים לא מספיקות כדי לשרוד. אנחנו נלחמים על אוכל ועל בגד ללבוש. יש לנו צו פינוי מהבית כי לא עמדתי בשכירות לבעל הבית", סיפרה.
"אומרים שיש עכשיו בעיות ביטחוניות קשות בירושלים, אבל המלחמה היא קודם כול בתוך הבית שלנו. איך לשרוד, איך לחיות, איך אני מביאה את האוכל לילדים". שני בני הזוג עובדים, כאמור, אבל לא מצליחים "אפילו להתחיל את החודש", כדבריה. "אני חייבת למים ואני חייבת לחשמל". בן זוגה עובד קבלן כאיש תחזוקה. "חסר לי כסף לחשמל, מים וארנונה. אנחנו בחובות. יותר מהכול אני מרגישה שחסר לי כסף לדברים בסיסיים כמו קניות במכולת".
הכנסתם המשותפת של בני הזוג מגיעה לדבריהם לכ-11,000 שקל בחודש, מעט מתחת לקו העוני למשפחה בת 7 נפשות, העומד על 11,360 שקלים. "אנחנו יורקים דם ומוציאים את הנשמה מול מדינה שלא אכפת לה", סיכמה. "השכירות הורגת אותנו, ובגלל מקום העבודה ובתי הספר של הילדים אנחנו לא יכולים לעבור למקום אחר". היא הגישה בעבר בקשה לסיוע בשכר הדירה, אבל "אף אחד לא שמע, אמרו לי שאני לא עומדת בקריטריונים". לדבריה, הקיצוץ בקצבאות הילדים פגע אנושות במשפחה: "הפסדנו מאות שקלים כל חודש. עבורנו כל שקל נספר".
עבודה לא תחלץ מעוני
במשפחות שבהן מפרנס יחיד גדול המרחק מחיי רווחה. ריקי בנלולו (38), גרושה ואם לחמישה ילדים בני 17-8, מתגוררת בשכונת הקטמונים בירושלים בדיור ציבורי. היא מטפלת בקשישים במשרה חלקית ומקבלת גמלת מזונות מהביטוח הלאומי. במקרה שלה, שבו אבי ילדיה לא משלם את מזונותיהם, היא זכאית לקצבה כזו, אך זו מסתכמת ב-3,200 שקלים. היא הציעה: "תעשה חשבון כמה כל נפש יכולה לאכול וזה לא כולל אותי". לדבריה, "גם העבודה לא תחלץ אותי מעוני בגלל שכל שקל מעל 600 שארוויח - ביטוח לאומי יקצץ לי 60 אחוזים מהגמלה. אני כל הזמן צריכה לחשב כמה לעבוד כדי שלא יקצצו לי את גמלת המזונות - ויש לי גם ילדים לטפל בהם בבית". לכן לדבריה, בסך הכול משכורת מעבודתה לא עוברת את מחסום ה-1,300 שקל.
"לא ברור למה תשלומי מזונות לילדים צריכים להיות תלויים בשכר של אישה. גם אם אחזור באופן מלא לשוק העבודה ואפסיק לעבוד אחר כך, אצטרך לעבור שבעה מדורי גיהנום כדי לקבל בחזרה את הגמלה. תיקון לחוק המזונות היה אמור לעבור, אבל בגלל הבחירות זה נפל".
בנלולו עבדה במשך שנים ברשת מרכולים גדולה. בשלב מסוים נמלטה מביתה למקלט לנשים מוכות, וכשיצאה משם החלה לעבוד במשרות חלקיות דרך חברות כוח אדם. "אני מצליחה להגיע לסופר רק ביום שבו מקבלים קצבת ביטוח לאומי", סיפרה. "אחרי זה לא נשאר לי כלום. בדרך הביתה אני כבר משלמת את כל החובות ולא נשאר שום דבר. בימים שבהם מקבלים את הגמלה של הביטוח הלאומי אני הולכת ברגל לבנק, אין לי שקל אפילו לאוטובוס, ואני צריכה ללכת חצי עיר בשביל להגיע לשם. אני מספרת את זה בכנות, המציאות הזו היא מטורפת, אי-אפשר לחיות ככה".
בנלולו מודה כי התייאשה מלבקש עזרה מרשויות המדינה: "לרווחה אנחנו לא הולכים יותר כי אין להם מה להציע. אז מה עושים? הולכים ומבקשים טובות ונדבות מאנשים. באופן אישי אני כבר לא מתביישת, מעלה סטטוס בפייסבוק וכותבת שאני צריכה אוכל ודברים לילדים. לי כבר אין בושה - שיתבייש מי שהביא אותנו למצב הזה". לדבריה, "הפכו אותי לשבר כלי. ממצב של אדם עובד עם חשבון בנק מתפקד הגעתי למצב שפעם אחרי פעם דופקים לי בדלת מההוצאה לפועל. קשה להיחלץ מהמצב הזה".
היא פעילה בהתארגנות "לא נחמדים, לא נחמדות" להעלאת נושאים חברתיים על סדר היום. "אני פועלת לשנות מדיניות עם כל הקושי. אני מגיעה לוועדות הכנסת. המטרה היא להביא את המצב בשכונות ובפריפריה לראש סדר היום ומתוך זה להביא לשינוי וצמצום פערים".
מוותרים על תרופות
לוי מירושלים מתגורר עם אשתו ושבעת ילדיו, בני 21-9, בשכירות של 5,000 שקל לחודש. הוא עובד במוסד ציבורי ואשתו סייעת בגן ילדים. ילדיהם הגדולים משרתים ביחידות מובחרות בצבא. "איך סוגרים את החודש? הכוונה אולי איך מתחילים אותו", אמר. "ההוצאות החודשיות השוטפות שלנו, כולל שכר דירה, חשמל, מים, גז, טלפונים, כלכלה ואוכל, עומדות על 13-12 אלף שקל".
בעקבות הפער הגדול בין ההוצאות להכנסות, הוא העיד כי החל להיעזר בעמותות לחלוקת מזון. "התשלומים על הלימודים, כולל ספרים, מחברות, הסעות וטיולים גבוהים מאוד". בעיות הבריאות שמהן החל לסבול משפיעות על יכולת ההשתכרות שלו, ולפיכך "יש תרופות שאני צריך אבל נאלץ לוותר עליהן. ההיעדרויות שלי גם משפיעות על השכר לרעה".
בשבוע שעבר קיבלו בני המשפחה מכתב מבית הספר שבו לומדים ילדיהם: ההמחאות שבאמצעותן שילמו עבור ארוחות, ספרים והסעות - חזרו. "כתבו לנו שאם לא נסדיר את העניין הילדים לא יוכלו להמשיך ללמוד בבית הספר", סיפר. הבת שלומדת בחטיבת הביניים נאלצה לוותר על טיול שנתי עקב עלותו הגבוהה. "המנהיגים שלנו נהנים להגדיל את הפער. ככל שהפער יותר גדול כך נוח להם יותר בכיסא. אני מאחל להם שיגיעו למצב שלי, אולי ככה יצליחו להבין מה מרגיש האזרח הקטן, שמשלם בגדול".
תוכנית הדגל של הממשלה נקברה
השתלשלות העניינים שהביאה לקבירת מסקנותיה של הוועדה למלחמה בעוני מעידה על צעדי הממשלה בנושא, ומתווספת להחלטתם השנויה במחלוקת של ראש הממשלה ושר האוצר לקצץ דרמטית בקצבאות הילדים. הצעד מיתן מאוד את הירידה שנרשמה בשיעורי העוני.
המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני אמורות היו להוות את תוכנית הדגל של הממשלה למלחמה בתחום. חברי הוועדה גיבשו תוכניות בעלות של כ-7.8 מיליארד שקל בשנה, אך אלו קוצצו לבסוף ל-1.7 מיליארד בלבד. גם המלצות אלו נזנחו לחלוטין לבסוף בעקבות הקדמת הבחירות, וכך נותרה המלחמה בעוני כסיסמה ריקה.
הדו"ח שמתפרסם בצל הבחירות הקרבות גרר שורה של תגובות מארגונים חברתיים ופעילים שתקפו את מדיניות הממשלה. ממפלגת העבודה נמסר: "האורות האדומים מהבהבים בזה אחר זה ואזרחי ישראל תובעים תשובות ולא מקבלים אותן. קודם דו"ח הלמ"ס, אחריו אזהרת פיץ' ואתמול דו"ח מודי'ס. המשבר החברתי מחריף, בעולם מזהים את הבעיה ולהנהגה הנוכחית אין תשובות".
ח"כ מירי רגב אמרה היום: "ממצאי דוח העוני הם קשים ביותר. אסור שיהיה אדם אחד רעב במדינת ישראל. תפקידנו כממשלה, לעשות את הכל שאנשים יהיו שבעים".
ח"כ אילן גילאון (מרצ) התריע: "הממשלה מותירה את האוכלוסיות המוחלשות ביותר לחסדי שוק תעסוקה הפכפך ונצלני".
נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, הזהיר כי "ישראל נמצאת במשבר חברתי חריף שעלינו לשנות. לאורך שנים ממשלות ישראל שמו את החלשים בתחתית סדר העדיפויות, הם הראשונים להיפגע מקיצוצים ומופקרים באופן גובר לחסדי השוק החופשי ללא רשת ביטחון סוציאלית נאותה".
סמנכ"ל עמותת ידיד, רן מלמד, אמר כי "חישוב מספר העניים בישראל הוא חישוב מספרי, סטטיסטי. ככזה הוא לא עוקב בצורה יעילה אחר המתרחש. העלאת 100 שקל של קצבאות זקנה גורמת אמנם לעשרות אלפי קשישים להתרומם מעל לקו העוני, אך אינה מחלצת אותם מחיים בעוני. הסכומים הנדרשים גדולים הרבה יותר".
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, הוסיף כי "ללא תוכנית לאומית אמיתית שתציב כיעד את הורדת שיעורי העוני מתחת ל-20%, כמקובל במדינות מתוקנות, אין כל סיבה להתגאות בתנודות מקריות המורידות או מעלות אותנו מעלה ומטה באחוזים בודדים מדי שנה".
נסים ציוני, מנכ"ל עמותת פתחון לב, הביע צער והסביר כי הוא ואנשיו "לא זקוקים לדו"חות כדי לראות ולהבין שמצב העוני בישראל הוא בכי רע". מנכ"ל עמותת "לתת" ערן וינטרוב הדגיש כי "הדו"ח הנוכחי מדגים את הקושי הקיים בכך שהממשלה, שאמורה לטפל בעוני, היא גם זו שמדווחת עליו".
אהרון כהן, מנכ"ל עמותת תכלית שמחלקת יותר מ-6,500 סלי מזון בחודש, אמר: "המצב היום נורא. מלבד המספרים, רשימת ההמתנה לקבלת סלי מזון רק הולכת וגדלה. כל שבוע עוד אמהות חד-הוריות, עוד אלמנות ועוד משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים, מצטרפים למעגל ומשוועים לעזרה. חבל מאוד שאנחנו הולכים עכשיו לתקופת בחירות כי כל עלויותיהן, שהן תוצאה של מריבות קואליציוניות, יחמירו את המצב. העלויות לא יגולגלו לפתחם של העשירים, אלא לפתחן של המשפחות האלה שעליהן מדבר הדו"ח. זה ירחיב את המעגלים ומצבנו יהיה פחות טוב".
"הבשורה בדו"ח העוני היא שלקראת חג האורים ל-31 אחוז מילדי ישראל ולמיליון ו-660 אלף אנשים יש חושך בעיניים", אמרה יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, צפרא דוויק.
מהפורום למלחמה בעוני נמסר: "תנועת המלקחיים של דחיפה לשוק העבודה מחד ופגיעה ברשת הביטחון הסוציאלי מאידך הביאה לשיפור קטן בנתונים. אבל רק תוכנית ממשלתית עם יעדים ברורים תביא לשינוי מהותי".
לפנייה לכתב/ת 
