המדינה נגד ארוסה של קורבן האסון בכרמל

עולה חדש עמד להתחתן עם בת זוגו, אלא שהיא נספתה בשריפה ב-2010. משרד הביטחון סירב להכיר בו כידוע בציבור. מה קבע בית המשפט?

עו"ד רובי אנגלפורסם: 18.12.14 , 17:36

משרד הביטחון סירב להכיר בארוסה של אחת מקורבנות אסון הכרמל כידוע בציבור הזכאי לתגמולים. רק בעקבות הליך משפטי קיבל לאחרונה בית משפט השלום בראשל"צ פסיקה חדשנית שאימצה את עמדת הארוס והוא יקבל את כל הזכויות המגיעות לו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

מדפסת שרפה את העסק. הפיצוי: 762 אלף ש'

עבדים? אלה תנאי העסקת זרים בחוות חזירים

כשמע"מ רוצה לתקן את השומה על דעת עצמו

קצינה כינתה שוטר אתיופי 'שחור'. מה הפיצוי?

מדובר בעולה מפינלנד שבדצמבר 2009 הכיר בחורה ישראלית והם החלו במערכת יחסים עמוקה ומשמעותית. הם רצו להינשא, אך מכיוון שהבחור לא הוגדר יהודי על ידי ההלכה, הם תכננו לערוך את החתונה בפינלנד לאחר שבת הזוג תסיים את קורס קציני שב"ס שבו השתתפה באותה עת. בינתיים רכש הזוג טבעות נישואין והודיע לבני המשפחות על הטקס הצפוי.

תביעה

הירושה של ידועה בציבור: רכוש לא, מזונות כן

עו"ד סיגל מוסקוביץ

אף שלא הוזכרה בצוואה, דרשה בת זוגו של מסעדן אמיד לקבל מחצית מהרכוש הרב שהותיר אחריו. אחיו התנגדו והסכסוך הגיע לבית משפט

הירושה של ידועה בציבור: רכוש לא, מזונות כן

אלא שבדצמבר 2010 היא נספתה באסון השריפה בכרמל ובן זוגה נפל לדיכאון קשה. מצבו הנפשי והפיזי הדרדר עד כדי כך שנבצר ממנו להשתתף בהלוויה. עם תום השבעה, מבלי שהסדיר את ענייניהם המשותפים, הוא טס לפינלנד כדי להיות עם משפחתו וקיבל טיפול פסיכיאטרי.

כחצי שנה לאחר מכן הוא שב ישראל ופנה באמצעות עו"ד יעקב גרינוולד לקצין התגמולים במשרד הביטחון כדי שיכיר בו כידוע בציבור של המנוחה לצורך קבלת זכויות ותגמולים. במרס 2012 נדחתה בקשתו והוא פנה לוועדת הערר בבית משפט השלום בראשון לציון.

לטענתו הוא ניהל עם ארוסתו משק בית משותף והם אף ציינו אחד את השנייה כמוטבים בפוליסות הביטוח. עוד לדבריו, למעט העובדה שלא הספיקו להתחתן, הוא והמנוחה ניהלו חיי זוגיות מלאים.

קצין התגמולים השיב, באמצעות עו"ד נפתלי קפשוק, שמערכת היחסים בין המערער למנוחה נעדרה כל מאפיין של יחסים בין בני זוג, והם אף ניהלו חשבונות נפרדים. עוד טען, כי השניים התגוררו יחד תקופה קצרה בלבד ולכן הקשר ביניהם לא דומה לקשר של בעל ואישה. לדבריו, גם מהתנהלות המערער לאחר מות המנוחה – כשעזב הכול ואף נעדר מאירועי ההנצחה – ניתן ללמוד כי לא הייתה זו מערכת יחסים רצינית.

אין לשפוט אדם בשעת צערו

יו"ר ועדת הערר, השופט איל באומגרט, קבע כי אין למעשה מחלוקת בעניין המגורים המשותפים של המערער והמנוחה, ועיקר החצים הופנו כלפי משך התקופה, שהייתה קצרה יחסית והסתיימה מכורח הנסיבות המצערות.

הוא הוסיף כי התמלאו היסודות להכרה במערער כידוע בציבור, כיוון שאין ספק שקיים עם המנוחה חיי אישות וניהל עמה משק בית משותף. לשיטתו, הקשר בין השניים היה קשר בוגר ומגובש. אמנם מערכת היחסים לא שרדה הרבה זמן – בשל הטרגדיה – אך אין ספק שהקשר היה יציב, הדוק והתפתח במהירות לכיוון מיסודו.

במענה לטענת קצין התגמולים נקבע שהעובדה כי לשניים לא היה חשבון בנק משותף אינה גורעת מהמסקנה בדבר קיום משק בית משותף, שכן הוכח כי הם נהגו האחד בכספי השני כבשלהם. כמו כן, יש לזכור שכל אדם מגיב בצורה שונה למצבים של צער ויגון, ואין לשפוט את המערער על כך שלא עמדו לו כוחותיו הנפשיים להישאר לבדו בארץ.

השופט באומגרט השתכנע כי המערער חווה משבר נפשי עמוק כתוצאה ממותה של ארוסתו, וקבע בשם הוועדה כי יש לקבל את הערעור במלואו. המשיב חויב בשכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.