בחירות על הכיס
בחירות הן בדיוק הזמן לבדוק מה מצבם של אזרחי המדינה בשלל נושאים, אך נתניהו חושש מסדר יום חברתי ומעדיף להלעיג את העיסוק בנושא. הרבה יותר נעים להשתכשך בסוגיה הפלסטינית המעיקה. וגם: מדוע להבדיל מפוליטיקאים אחרים בימין, נפתלי בנט פספס הזדמנות היסטורית להיות כחלון
בחירות 2015 הן בחירות חברתיות-כלכליות. טשטוש הגבולות בין העמדות המדיניות של השחקנים המרכזיים בזירה הפוליטית, לצד שחיקה הולכת ומתמדת במצבם של בני מעמד הביניים, הופכים את ההליכה אל הקלפי לבחירות על הכיס של כולנו. מזה בדיוק חוששים בנימין נתניהו ונפתלי בנט, שמנסים לגרור את השיח הציבורי לזירה המדינית ולחדד עמדות בין ימין לשמאל. נתניהו באמצעות נאומים מדוקלמים לצד נרות חנוכה, בנט באמצעות פוסטים שחוקים בפייסבוק.
הקריסה הכלכלית במספרים
תוך 15 שנה: זינוק של 55% בעוני ילדים
דו"ח לתת: יותר מ-2.5 מיליון עניים בישראל
ההורים באשפוז סיעודי, והילדים קורסים
נתניהו ובנט יודעים למה. איש מהם לא רוצה, חלילה, שהציבור יעסוק בסוגיות מטרידות באמת - בנושאים הכלכליים-חברתיים. בכיס של כולנו. איש מהם לא רוצה להישאל, וחלילה להידרש להשיב, על שאלה אחת פשוטה: מה עשיתם כדי לטפל בבעיית יוקר המחיה?
רק במרחבי השיח המדיני המעייף, שמרבית הציבור מגלה אליו אדישות מופגנת, כאשר הם חבוקים זה בזרועות זה, ומייצרים אווירת העולם כולו נגדנו, נושמים נתניהו ובנט לרווחה. לא קשה להבחין שנתניהו, ובנט גם, מתעקשים להידבק לסדר יום מדיני-ביטחוני. הם אולי בונים על זה שהציבור לא יזכור שזה שהבטיח להיות "חזק מול החמאס" גמגם בקיץ האחרון, ושבמשמרתם שלהם הפך ירי הטילים למרכז הארץ לנורמה בת חודשיים.
נתניהו הוא תלמיד ממושמע של שיטות שהוא למד בעבר בארצות הברית. בעזרת מורים ויועצים הוא למד לדבר בסיסמאות מחולקות לשניים ("ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו"), ומהם למד גם כי אם יחזור מספיק פעמים על משפט מסוים, בסוף הוא יהפוך למציאות. ועכשיו, בעיצומו של קמפיין בחירות סוער, נתניהו חוזר לאותה שיטה שכבר הביאה אותו בעבר ללשכת ראש הממשלה: הוא מפזר סיסמאות שאין לו כל יכולת להוכיח. הוא מאשים את יריביו בלא פחות מבוגדנות. פרס יחלק את ירושלים, ויצחק הרצוג הוא בכלל סוכן חרש של החמאס. "מיד אחרי הבחירות, הרצוג ולבני מתכוונים לסגת ולאפשר הקמת חמאסטן שנייה ביהודה ושומרון", נמסר השבוע ממטה הליכוד, בתגובה לפרסומים על מעורבותה של לבני במגעים למניעת הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית במועצת הביטחון.
נתניהו יודע היטב את מה שהרצוג ולבני יודעים היטב: בצד הפלסטיני אין לפי שעה עם מי לדבר באמת על הסכם שלום. ראש הממשלה גם יודע כי בשיחות עם הפלסטינים, לבני לא זזה מילימטר מהקו הקשוח שהוא, נתניהו, קבע. מאז 1993 מנסה ישראל להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים ללא הצלחה. ראשי ממשלה, מן הימין ומן השמאל, ניסו להגיע להסכם, חלקם הציעו יותר וחלקם הציעו פחות – כולם כשלו.
גם לאחר הבחירות הקרובות, יעמוד בראש הממשלה מי שיעמוד, המצב לא ישתנה. אין כרגע יכולת להגיע להסדר עם הפלסטינים. חד וחלק. למרות זאת, לשיטת נתניהו, יממה לאחר הבחירות יצחק הרצוג יעטוף את יהודה ושומרון באריזת מתנה, ויגיש אותן אחר כבוד לאבו מאזן. זהו קשקוש שהוא עלבון לאינטליגנציה, אבל זה לא מפריע לנתניהו לזרוק אותו לאוויר. עדיף לעסוק בזה מאשר בשאלה איך לעזאזל גומרים פה את החודש.
הנושאים החשובים באמת
בחירות הן המאני-טיים של הדמוקרטיה, וזהו בדיוק הזמן לבדוק היכן עומדת המדינה במגוון נושאים: בריאות, דיור, רווחה וכדומה. הממצאים שמתפרסמים בימים האחרונים מטרידים. רצף דו"חות אובייקטיבים חשף תמונת מצב קשה ביותר. למרות זאת, במקום להשיב לגוף ממצאי הדו"חות שפורסמו על ידי ארגונים רציניים מאוד, מעדיף נתניהו להלעיג את העיסוק בנושא.
ואילו בנט הוא גרסה משודרגת של נתניהו, אבל השטיקים – אותם שטיקים. בנט מונה לפני כשנתיים לשר הכלכלה של מדינת ישראל, מה שהיה פעם תיק התעשייה והמסחר. אם תרצו – זהו התיק שבו באמת ניתן להפחית את יוקר המחיה, להילחם בחזקים ולחתום על צווים למען החלשים. במובן מסוים בנט אחראי יותר מנתניהו לכך שבשנתיים האחרונות מצבם של מרבית הישראלים לא השתפר. אבל בנט כנראה יודע שבזמן שהוא לא הפסיק להעלות פוסטים על המצב המדיני, הוא פספס הזדמנות היסטורית להפוך לכחלון. במקום להתעסק במהות, מעדיף שר הכלכלה לשחרר ליוטיוב סרטונים מגניבים. ככה לא בונים מנהיגות.
בנט טוען, ועוד יוסיף ויטען, שתוקפים אותו רק משום שהוא איש ימין. זה מגוחך מסיבה פשוטה: יש לא מעט אנשי ימין שמגיע להם קרדיט אדיר על עשייה חברתית מופלאה, לא פחות. מירי רגב, חיים כץ ומשה פייגלין מהליכוד, למשל, הם חברי כנסת שעשו למען הציבור הישראלי הרבה יותר מבנט אף שהיו בידיו אינספור סמכויות. כך גם אורלי לוי מישראל ביתנו. כל אלה מוכיחים יום ביומו שיש בישראל ימין חברתי. בנט הוכיח את ההפך. אישוש לדברים התקבל השבוע גם בסקר רציני של ערוץ 10. לשאלה "מי אתה חושב שיטפל בנושאים הכלכליים טוב יותר?", התקבלו התשובות הבאות: כחלון - 33%, הרצוג - 22%, נתניהו - 15%, לפיד - 15%, בנט - 11% בלבד. כלומר: לפיד, שנחתך בסקרים בחצי ממספר המנדטים שלו, שהגיש תקציב קשה כשר אוצר עם גזירות רבות (ולא זכה להגיש תקציב נוסף, חברתי), מקבל ציון גבוה משל בנט, וכך אפילו נתניהו. כחלון מקבל ציון גבוה פי שלושה.
אז מדוע משתמשים נתניהו ובנט בסיסמאות? כדי לברוח מהנושאים האמיתיים שעל הפרק. בבעית יוקר המחיה לא ניתן להאשים פלסטינים, והאמת - לנתניהו אין בכלל את מי להאשים. כמעט שש שנים שהוא מנהל את העסק שנקרא מדינת ישראל, ואף אחד פה, כלכלית, לא התקדם לשום מקום טוב. העניים הפכו עניים יותר, מעמד הביניים נשחק ועומד על סף קריסה. כיום, רוב הישראלים חוששים לקבל שיחת טלפון מפתיעה. לא מאראלה ממפעל הפיס. מהבנק.
לפנייה לכתב/ת 
