"עכשיו אולי הפלסטינים יאיימו על הסרט"
השחקן דיוויד דיאאן הצטלם ל"ראיון סוף" בתור הנשיא הפלסטיני המתעמת בטלוויזיה עם ראש ממשלת ישראל, אותו מגלם אלן בלומנפלד. בראיון מיוחד מספרים השניים על הסצנה שנחתכה ויוצאים נגד ניסיון ההשתקה של צפון קוריאה: "ביטול ההפצה היה רעיון רע ותקדים רע. טוב שסוני חזרו בהם"
כולנו ידענו על כך שמנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און עומד במרכז עלילת הקומדיה "ראיון סוף", אולם אולי תופתעו לגלות הבמאים איוון גולדברג וסת' רוגן נתנו במה גם לסכסוך במזרח התיכון. למי שלא התעדכן, הסיפור מלווה את ג'יימס פרנקו ורוגן בתפקיד שני עיתונאים אמריקנים היוצאים לצפון קוריאה לצורך ראיון בלעדי עם הרודן המקומי, ועל הדרך גם להתנקש בו. קים ג'ונג און ושלוחיו יצאו בתגובה למתקפה על הסרט שמגחיכים את המנהיג ומבשרים על מותו. אל הקלחת הזו השתרבבו כאמור גם מנהיגי ישראל והרשות הפלסטינית - בסצנה שנכתבה וצולמה לסרט. ואז לצערנו, נחתכה ממנו.
פרשת מתקפת הסייבר על סוני:
- צפון קוריאה מאיימת במלחמה בגלל "ראיון סוף"
- "התנהגות דיקפריו מתועבת": ההאקרים שהביכו את סוני
- סת' רוגן בראיון: "רק רציתי להצחיק"
- ההאקרים מאיימים בפיגועים נגד בתי הקולנוע האמריקנים
- קים ג'ונג און לא לבד: הפוליטיקאים נגד הקולנוענים
אל דאגה, השלום לבנימין נתניהו ואבו מאזן, בניגוד לדמותו המוכרת מן המציאות של קים ג'ונג און, אותו מגלם השחקן האמריקני רנדל פארק, הם אינם מוזכרים בשמם בתסריט המקורי. אבל אחת מהסצנות שצולמו הוקדשה לסכסוכים הפוליטיים שלנו - ובה ראש ממשלת ישראל והנשיא הפלסטיני מתארחים בטוק-שואו של דייב סקיילארק (אותו מגלם פרנקו), ומתעמתים בנוגע לתהליך השלום. למרות הכל, מצליח המנחה הפופולרי לגשר בין חלק הפערים באמצעות... פלאפל.
את ראש ממשלתנו מגלם בסצנה השחקן האמריקני הוותיק אלן בלומנפלד. לצדו מופיע השחקן האמריקני ממוצא איראני דיוויד דיאאן בתפקיד הנשיא הפלסטיני. בניסיון לפתור את המחלוקות בשידור חי, מציע להם סקיילארק להתנסות במנת פלאפל שהכין עבורם השף המפורסם גאי פיירי - מעין גרסה אמריקנית של אייל שני, והוא גם מופיע בסצנה. לאחר שהשניים טועמים ומגיבים בהתלהבות, המנחה מסכם את הדיון ומצהיר: "מתברר ששני המנהיגים יכולים להגיע להסכמה".
לאכזבתנו הסצנה המדוברת נשארה לבסוף על רצפת העריכה. בלומנפלד התבשר על כך אמש עם מכתב התנצלות שהוא גם מכתב תודה שקיבל מרוגן בתוספת בקבוק יין גדול. "לפני שהסרט נהייה כזה עניין גדול, זה היה פחות מזיז לי. אבל עכשיו אכפת לי. לפחות אני יודע שהסצנה תופיע באקסטרות", אומר דיאאן בראיון ל-ynet. בלומנפלד מוסיף: "ברור שהתאכזבתי מכך שהסצנה נחתכה, אבל אפשר להבין את זה. הסצנה לא היתה חלק אינטגרלי מהעלילה. המפיקים הסבירו את זה במכתבם האדיב, אבל הבטיחו שהיא בתוך הגרסה שתופץ לצפייה ביתית, כך שאני מצפה לצפות בה אז".
אז מה קורה בעצם בסצנה שנחתכה? "הסצנה שלנו היא למעשה תוספת לסרט", אומר בלומנפלד (62), המוכר מהופעותיו בסרטים "משחקי מלחמה" ו"הצלצול", "אני חושב שזה רעיון להביא הומור למצב נפיץ ולהציע פתרון משעשע. ראש הממשלה הישראלי והנשיא הפלסטיני יכולים להסכים בינהם שהם אוהבים פלאפל, והעונג המשותף הזה יכול להוביל לשלום. אוכל מביא שביעות רצון - מסר טוב, אני חושב".
הסצנה הזאת כמובן אינה יכולה להתרחש במציאות לצערנו, וגם הדמויות עצמן אינן לקוחות מהפוליטיקה העכשווית (כאמור בניגוד לקים ג'ונג און, שחי וקיים - עדיין). "השניים אינם מבוססים בכלל על מנהיגים אמיתיים", מבהיר בלומנפלד, "הסצנה הזו היא רק ייצוג של סכסוך שדורש פתרון יצירתי. יש פה גם תקווה לכך שמציאת רעיון משעשע יכול להפחית קצת את המתח. אבל אין פה הצהרה פוליטית כלשהי". דיאאן (55) מצדו מתלוצץ: "אני מקווה שהסצנה עדיין בסרט אחרי כל הבלגן הפוליטי הזה. מי יודע, אולי הפלסטינים יהיו הבאים בתור לאיים".
"לא חיפשתי כל השראה מאבו מאזן, פשוט הייתי עצמי ואני הרבה יותר נאה ממנו", אומר דיאאן, שמתמחה בגילומם של דמויות מזרח תיכוניות כפי שעשה בעבר בסדרות "סוכני שילד" ו"הומלנד" ובסרטים רבים. גם בלומנפלד מספר כי לא חקר אודות נתניהו או קודמיו, כדי למצוא השראה לתפקיד. "לא ביססתי את הופעתי על מנהיג ישראלי - חי או מת. נתתי לתסריט להוביל אותי. זה לא סרט ביוגרפי, רק קומדיה".
בלומנפלד ודיאאן יוצאים בחיים מהסרט בתור מנהיגי ישראל ופלסטין, מה שעל פי תקציר העלילה אי אפשר להגיד על רנדל פארק שמגלם את קים ג'ונג און. השניים לא פגשו בשחקן, שגם הוא לא ערך תחקיר מעמיק מדי בנוגע לרודן הצפון קוריאני. בראיון למגזין וראייטי שפורסם לפני כשבועיים, הודה פארק בן ה-40: "הופתעתי, אבל לא התרגשתי מזה בכלל". מאז התפוצצה הפרשה, ודיאאן סבור כי הוא בטח עצוב יותר על חיסולו בסרט: "לא דיברתי איתו, אבל אני יודע שרוב השחקנים לא אוהבים למות בסרטים או בסדרות טלוויזיה, מכיוון שהחבר'ה הטובים הם אלה שממשיכים לחיות באושר".
הודעת סוני על הפצתו המוגבלת של "ראיון סוף" נענתה בציוצי שמחה מופגנת מצד היוצרים. "עשינו את זה! תודה לכולם! תהנו מהסרט", כתב פארק בחשבון הטוויטר שלו. "העם דיבר! החירות ניצחה! סוני לא ויתרה! 'ראיון סוף' יוצג בבתי קולנוע שמסכימים להקרינו בחג המולד", צייץ רוגן, וגולדברג הצטרף בציוץ משלו: "תודה לכל מי שלא ויתר על הסרט שלנו! סת' רוגן ואני המומים מהתמיכה שלכם. מקווים שתהנו מהסרט".
בלומנפלד ודיאן כמובן מיישרים קו עם הגישה הזאת, ושמחים על הפצתו. "אני חושב שזו בעיה גדולה הרבה יותר לאפשר לסחיטה ואיומים להכתיב את תכנים או אמנות", אומר בלומנפלד, "ביטול יציאת סרט היה רעיון רע ותקדים רע. זה נהדר שסוני שינו את דעתם". דיאאן סבור כי מדובר מלכתחילה בעניין שחורג מעסקי הקולנוע: "בשבילי זה הולך מעבר לסרט ותעשיית הקולנוע. זה עניין בטחוני שעכשיו צץ מעל לפני השטח ויש לנהוג בו באופן רחב יותר".
אם לא די במשבר "ראיון סוף", בו הוא מעורב, דיאאן מככב בסדרת הטלוויזיה הקומית "The Brink" מבית HBO, אשר עוסקת גם היא בהסתבכויות דיפלומטיות הנוגעות לארצות הברית והמזרח התיכון בעיצומו של משבר שעשוי לגרור מלחמת עולם שלישית. בסדרה שביים ג'יי רואץ' (במאי "אוסטין פאוורס"), ובה משתתפים בין השאר טים רובינס, ג'ק בלאק, אסיף מנדבי, והישראלים ניקו קושט ועידו מור, מגלם דיאאן גנרל פקיסטני. אז האם יש פה סכנה בגל הקומדיות הפוליטיות?
"היופי בקומדיה הוא שאתה יכול לשחק באש, אבל ברור שאתה צריך לדעת איך לעשות את זה מבלי להישרף", אומר דיאאן, "העולם זקוק לקומדיות והאמינו לי שלפעמים הפעולות שננקטות על ידי הפוליטיקאים שלנו הן יותר קומיות וילדותיות מאשר כל קומדיה אחרת". בלומנפלד מסכים: "קומדיות ואמנות באופן כללי תמיד מהוות התגרות והולכות על הקצה כדי לבדר וגם כדי לעורר דיון".
התקדים של "ראיון סוף" עשוי להוות תמריץ למנהיגי מדינות אחרות עוינות יותר ופחות אשר מעוניינים למנוע יצירה והפצה של סרטים שאינם מיטיבים עמם. כך למשל במקרה של המשטר האיראני.
רק לפני שנתיים ניסו מחמוד אחמדינג'אד ויועציו להיאבק במותחן זוכה האוסקר "ארגו" שעלילתו מתרחשת בטהראן במהלך מהפיכת חומייני ואינה מציגה את ההמון האיראני באופן חיובי. אחרי שהגבילו את הקולנענים המקומיים באמצעות מאסרים והגליות, עכשיו אולי נפתח הפתח של ההנהגה האיראנית ודומיה לפעול נגד יוצרים זרים באמצעות איומים ופעולות טרור.
"הפוליטיקאים האיראנים וכוהני הדת טובים מאוד בלהיתמם, ואם הם יפעלו בדרך כזו, הם יעשו זאת מאחורי הקלעים ולעולם לא יודו בכך", קובע דיאאן, שהגיע כנער ללמוד בארצות הברית ונותר שם בגלות לאחר שבמולדתו חלה ההפיכה הדתית ב-1979. 24 שנים אחרי, חזר לראשונה לאיראן וצילם שם את הסרט הדוקומנטרי "Iran Is My Home", בו תיעד את השינויים התרבותיים להם נחשף בשיטוט ברחובות טהראן. בנוסף הוא נותר פעיל בקהילת הגולים האיראנים בארצות הברית, ומשתתף במגוון הפקות קולנוע העוסקות במציאות חייהם.
"המשטר האיראני שולט על פי עקרונות עתיקית ונוקשים", הוא מנסה להסביר את חששם של המנהיגים מהקולנוע האמריקני, "ברור שהם מפחדים מקידמה ומחופש הביטוי והם פרנואידים בנוגע לביקורת נגדם. צנזורה נפוצה בסביבות שכאלה, שלא לומר החרמת סרטים ודיעות שמערערות על קיומם".
אגב, דיאאן עצמו גילם בדרמה הקצרה "מוסאדק" מ-2011 פוליטיקאי שהיה באמת, ונחשב למטרה של ה-CIA - ראש ממשלת איראן מוחמד מוסאדק, שהודח מכסאו על ידי שירותי הביון האמריקנים והבריטים. "אין מה להשוות", הוא קובע, "בזמנו, הכל היה חשאי. אף אחד לא יכול היה לדמיין נוכחות של מרגלים אמריקנים באיראן. היום הכל בחוץ והרבה יותר מתקבל על הדעת. חוץ מזה מוסאדק היה גיבור לאומי, בעוד שקים ג'ונג און נראה כמו מטורף לאומי".
דיאאן בסרט "מוסאדק" של רוזבה דאדוונד
ומה לגבי ישראל? מסתבר שדיאאן ביקר פה ממש לא מזמן לרגל צילומי הסרט "באבא ג'ון" של הבמאי יובל דלשד - סרט ישראלי דובר פרסית בכיכובו של נביד נג'אבאן (אבו נאזיר בסדרה "הומלנד") ושיצא לאקרנים בשנה הבאה. "אני אוהב את ישראל", נזכר דיאאן, "ביקרתי על החוף לאורך חודשיים. המשפחה שלי ביקרה אותי. הצוות של הסרט היה נפלא ואדיב. זו היתה חוויה נהדרת. אני לא יכול לחכות לצאת הסרט. מזל של'באבא ג'ון' אין שום קשר לצפון קוריאה".
