אקשן: פלייאוף ה-NFL יוצא לדרך
סיבוב הוויילד קארד שייפתח בשבת ייתן את האות לרגעי ההכרעה הקרבים בליגת הפוטבול, אחרי עונה משונה ובלתי צפויה. האלופה מגיעה בכושר נהדר, פייטון מאנינג מעט פחות - ולא יהיה רגע דל
זו הייתה עונה משונה מאוד של פוטבול. שינויי המומנטום היו קיצוניים ומפתיעים מאוד אצל הקבוצות הטובות ביותר, בפעם השנייה בהיסטוריה קבוצה עם מאזן שלילי עלתה לפלייאוף ופרשיות האלימות הצליחו למשוך תשומת לב ולשים את הספורט עצמו בצל.
אבל עכשיו נשארו לנו ביד רק הדרמות. הלילה (שבת) ייפתחו משחקי הפלייאוף עם סיבוב הוויילד קארד, ובשבוע הבא יצטרפו ארבע קבוצות פוטבול יוצאות מן הכלל שיגיעו אחרי שבוע מנוחה. 12 מועמדות, אלופה אחת שתוכתר באריזונה, וכמה שבועות של אקשן דחוס. מוכנים?
NFC
סיאטל (1), מאזן: 4:12 - אם כבר לעבור משבר, אז בתחילת העונה. האלופה הפסידה שלושה מששת משחקיה הראשונים, ושיחקה פוטבול נורא. ברקע היה הוויתור על פרסי הארווין הבעייתי - אחד הכלים ההתקפיים החשובים ביותר של הקבוצה - ושמועות על סכסוך בין המאמן פיט קרול לכוכב מרשון לינץ'. למספר שבועות נראה היה שהסיהוקס בסכנה אמיתית של היעדרות מהפלייאוף.
אבל עם תשעה ניצחונות מעשרת המשחקים האחרונים, כולל שישה ברצף, סיאטל נראית שוב כמו האלופה. אלה לא רק התוצאות, אלא העובדה שהיא פשוט משחקת נהדר. אחרי ההפסד האחרון בקנזס סיטי לקבוצה חיכה לו"ז קשה במיוחד, עם צמדי מפגשים מול אריזונה וסן פרנסיסקו, עוד משחק מול פילדלפיה ופיניש נגד סנט לואיס שכבר גברה עליה בתחילת העונה - אבל סיאטל ניצחה בכל אחד מהשישה, כאמור, וספגה בהם כמות דו-ספרתית של נקודות רק פעם אחת. זה בדיוק הזמן להיות בכושר הטוב בליגה.
גרין ביי (2), מאזן (4:12) - גם פה היה עניין של מומנטום שלילי בפתיחה, אבל קשה להאשים את הפקרס. הם התחילו ב-2:1 בעיקר בגלל שקיבלו משחקי חוץ בסיאטל ובדטרויט, לא בדיוק קבלת פנים חמימה לעונה חדשה של אף קבוצה. ומאז? הפקרס השיגו את כמות הנקודות הגבוהה בליגה, אפילו יותר מדנבר המוטרפת,
הביתיות גם תיתן להם כוח בסיבוב הבא. הם עוד לא הפסידו העונה בלמבו פילד, וארון רוג'רס לא איבד בבית אף כדור. היכולת של אדי לייסי במשחק הריצה יכולה לתת לפקרס מימד שונה בהתקפה במקרה שתגיע למשחק נוסף מול סיאטל, ברמה שלא הייתה לדנבר בסופרבול האחרון. אם אכן זה יהיה גמר ה-NFC, צפו למשחק ענק.
דאלאס (3, 4:12) - דטרויט (6, 5:11), ראשון - בסיכומו של דבר, לדאלאס הייתה עונה כמעט מושלמת. היא סבלה מנפילה אחת בלבד, ההפסד הביתי לושינגטון, כשכל שאר התוצאות היו מעל למצופה. זה לא דבר של מה בכך, לסיים מעל פילדלפיה שהייתה נפלאה לאורך רוב העונה (עד שניק פולס נפצע והשאיר למארק סאנצ'ז משימה שכנראה גדולה עליו).
דמרקו מארי, מועמד רציני ביותר וראוי לתואר ה-MVP של העונה, שבר את שיא המועדון עם 1,845 יארד בריצה. דז בראיינט שבר שיא משלו עם 16 תפיסות לטאצ'דאון. טוני רומו הוכיח סוף סוף איך נראית עונה של דאלאס כשהוא שומר על יכולת יציבה ומצמצם את הטעויות למינימום. עם כל הכלים האלה, דאלאס מסוגלת לנצח כל קבוצה בליגה. הבעיה היחידה: היא לא שיחקה בפלייאוף בארבע העונות הקודמות.
אבל גם לדטרויט אין מספיק ניסיון במעמד בשנים האחרונות, והמשחק בדאלאס נראה על הנייר מסובך מדי. הליונס קיבלו לוח משחקים נוח, ובארבעת משחקי החוץ הקשים באמת שלהם - מול קרוליינה, אריזונה, ניו אינגלנד וגרין ביי - הפסידו בהפרש ממוצע של 15 נקודות.
קלווין ג'ונסון היה רחוק משיאו העונה ולמת'יו סטפורד אין רץ מספיק טוב שיוריד ממנו לאורך זמן את עומס המסירה. הליונס היו ראויים לחלוטין למקום שלהם בפלייאוף, אבל קשה מאוד לראות איך הם מנערים את הנחמדות היחסית שלהם כדי להשיג ניצחון ענק בכל קנה מידה.
קרוליינה (4, 1:8:7) - אריזונה (5, 5:11), שבת - דיברנו על עונה משונה? אז הנה המשחק המוזר ביותר שמחכה בסיבוב הזה. קבוצה עם נתונים עדיפים שיוצאת דווקא למשחק חוץ ולא נראית כמו פייבוריטית, ומארחת שהפסידה ביותר משחקים מאשר ניצחה, אבל מוצאת את עצמה בעמדה מצוינת. קרוליינה הייתה אמורה להמשיך בהתקדמות שלה העונה, והזכייה שלה ב-NFC דרום לא מפתיעה לכשעצמה, רק שהדרך הייתה לא ברורה.
בשלב מסוים העונה, הפנת'רס ניצחו רק במשחק אחד מבין עשרה רצופים, והאינטנסיביות ההגנתית שהידלדלה לא הצליחה לכסות עוד על הבעיות הרציניות שיש לקבוצה בייצור נקודות. הפיניש היה כבר הרבה יותר טוב וקרוליינה חזרה משום מקום, אבל הזהות של הקבוצה לגמרי לא מובנת.
למזלה, היריבה היא אריזונה. המשפט הזה היה נשמע חסר היגיון בנובמבר, אבל נכון לעכשיו נראה שהקרדינלס רחוקים שנות אור מהסופרבול הביתי. הכל מסביב נראה נכון - תופסים טובים, הגנה מצוינת, משחק ריצה סביר - אבל אין מי שימשוך בחוטים.
גם אם דרו סטנטון יחלים ברגע האחרון ויעלה לשחק, הוא לא קוורטרבק בקליבר של קרסון פאלמר הפצוע, ועוד צריך לקחת בחשבון שההגנה של קרוליינה פנטסטית ולא תאפשר שטף קל. בכל מקרה, סביר להניח שהקוורטרבק השלישי ראיין לינדלי יהיה האחראי במשחק הזה, והוא לא עושה רושם של מישהו שמוכן לאתגר. אריזונה הפסידה בארבעה מששת משחקיה האחרונים, ויכול להיות שכבר לא נותר מספיק ביטחון. קרוליינה היא הפייבוריטית כאן.
AFC
ניו אינגלנד (1), מאזן: 4:12 - כמעט מגוחך להיזכר בכך שבתחילת העונה הבעיות בהתקפה של ניו אינגלנד הובילו לביקורות קשות ואפילו לשמועות על אפשרות שטום בריידי יישלח בטרייד. בסופו של דבר, בריידי תמיד מתחבר, גם אם זה לוקח זמן. לאורך השנים הוא התמודד עם שינויים בסגל, פציעות וצרות אחרות, ותמיד מצא את הדרך ליצור קבוצה מנצחת.
חלק גדול מההצלחה העונה, כפי שציינו השבוע בתקשורת המקומית, טמון בחזרה לכושר של רוב גרונקובסקי אחרי פציעה קשה. כשהוא לא היה במיטבו בתחילת העונה, אפשר היה להרגיש את ההבדל. אבל בנקודה מסוימת הוא נכנס לזון. ניו אינגלנד נראית כרגע כמו הקבוצה הטובה באזור, וזה כולל את דנבר. עכשיו נותר לה להוכיח את זה.
דנבר (2), מאזן: 4:12 - החודש האחרון היה מאוד לא אופייני עבור פייטון מאנינג, ובגלל שלא היה מדובר במשחק בודד אלא ברצף, זה צריך להדאיג מאוד את דנבר. במשחק אחד הוא לא מסר אף טאצ'דאון ונחטף פעמיים, בבא הסתפק בכדור אחד לאנדזון, לאחר מכן רשם משחק של שני טאצ'דאונים וארבעה כדורים שנחטפו, והשבוע סיים את העונה במשחק בו שוב נשאר על האפס.
זה לא ששחקנים כמו דמריוס תומאס וג'וליוס תומאס הפכו בין לילה לסופרסטארים בכוחות עצמם. הזינוק שלהם הגיע בגלל הגאונות של מי שמוסר להם את הכדור. אם מאנינג לא יתעורר ויחזור לתפעל את ההתקפה המפחידה בליגה, ב-AFC יש מספיק קבוצות שיריחו את הדם ויתנפלו על דנבר. אם מאנינג יהיה עצמו, דנבר יכולה לקחת אליפות.
פיטסבורג (3, 5:11) - בולטימור (6, 6:10), שבת - אחרי עונה בה בן רות'ליסברגר קם משינה של כמה חורפים ונראה כמו הקוורטרבק העצום שהיה פעם, לסטילרס שוב יש שאיפות. ויש להם גם קבוצה שיכולה לעמוד בהן, במיוחד לאור היכולת האדירה של התופס אנטוניו בראון.
אבל יש כוכבית אחת. לוויאון בל שיחק השנה ברמה של הרצים הגדולים בליגה, בקטגוריה של לינץ' ומארי. הסטילרס רכבו על הגב שלו במקרים רבים, ונהנו מסופרסטאר בשיאו. אבל פציעה בברך במחזור הסיום יכולה להרוס את כל המאמץ של פיטסבורג. הבדיקות הראו כי לא מדובר בפציעה חמורה, אבל היא תשאיר אותו בוודאות מחוץ למשחק מול בולטימור. זו עשויה להיות מהלומה עבור המארחת.
הרייבנס לא היו מסעירים - או יציבים, לצורך העניין - העונה, אבל בולטימור היא קבוצה של שיטה מסודרת וניסיון. ג'ו פלאקו קיבל אופציה נוספת למסור אליה, סטיב סמית' שהתחבר מצוין לקבוצה, וגם אחרי שריי רייס נזרק מהקבוצה הוואקום התמלא מיידית ע"י ג'סטין פורסט בשנת פריצה יוצאת מן הכלל.
זו גם קבוצה שמסוכן לפגוש. היא מאוד בלתי צפויה, כפי שיעידו שני המפגשים בין הקבוצות העונה. במשחק הביתי בולטימור הביסה את פיטסבורג 6:26 וניטרלה את כל הכלים ההתקפיים שלה. במשחק בפיטסבורג, הסטילרס החזירו עם 23:43. כך שנראה שהמון תלוי בהגנה של הרייבנס. אם בל לא ישחק, הסיכוי של בולטימור יהיה לא רע בכלל.
אינדיאנפוליס (4, 5:11) - סינסינטי (5, 1:5:10), ראשון - אנדרו לאק שבר העונה מספר שיאי מועדון שהיו שייכים לפייטון מאנינג, אבל אליפות כמו שהביא קודמו בעמדת הקוורטרבק הוא עוד לא השיג. כמובן שהוא עוד ילד, והקולטס רק נבנים לעבר המטרה הזו, אבל אולי אפשר לצפות להתקדמות.
המבחן האמיתי, כך נראה, יהיה בסיבוב הבא, כשהקולטס יפגשו את ניו אינגלנד או דנבר ויידרשו להוכיח שהתגברו. לפני שנה, כשהגיעו לסיבוב השני, הם הובסו ע"י הפטריוטס. אינדי נראית כמו הקבוצה השלישית בטיבה באזור הכולל שתי ענקיות, ובסופו של דבר אמורה לסגור פערים איתן. עוד לא ברור אם הם מסוגלים לעשות את זה הפעם.
כל זה לא בא כדי לבטל את הסיכויים של סינסינטי, אבל אחרי שלושה הפסדים רצופים בסיבוב הזה של הפלייאוף, אי אפשר להתעלם מכך שלקבוצה יש בעיה עם המעמד וכל מה שכרוך בו. הפעם, כשמדובר במשחק חוץ אימתני, זה נראה אפילו גרוע יותר עבור הבנגלס.
יש לאנדי דלטון אפשרויות מכל הבא ליד. ג'רמי היל, איי.ג'יי גרין, ג'ובאני ברנרד. אבל אולי הפתרון לא טמון במי שיקבל את הכדור, אלא במי שמחלק אותו. דלטון קפץ למים העמוקים עוד כרוקי וביסס את מעמדו כקוורטרבק נהדר לאורך השנים. מה הוא לא עשה מעולם? הג'ינג'י הגיע רק לבאר, ולא שתה ממנה. בלי ביתיות ובלי מסורת של הצלחה, גם הפעם הבנגלס צפויים לעוף אחרי משחק אחד.
לפנייה לכתב/ת 
