קצבת ביטוח לאומי: מי יעזור לעוזרות הבית?
נשים רבות שעבדו כל חייהן כעוזרות בית ותכננו להתקיים על בסיס קצבת זקנה בגיל הפרישה, יופתעו לגלות שבעלי הבתים, אותם ניקו לפני עשרות שנים, לא דיווחו לביטוח לאומי על העסקתן. בהנחה שאותם מעסיקים עדיין בחיים, הם גם לא יזדרזו להצהיר שעברו על החוק. יש פתרון, אולם ביטוח לאומי שמודע לבעייתיות, מעדיף לגלות אטימות
לאחרונה נחשפים יותר ויותר מקרים של עוזרות בית שתביעתן לקצבת זקנה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, בטענה כי הן לא צברו תקופת עבודה מספיקה כמבוטחות (תקופת אכשרה). כיצד מגיעות נשים רבות למצב בו בגיל הפרישה הן מאבדות את העוגן הכלכלי שלהן?
- נפצעת בתאונת דרכים? ייתכן שהפיצוי יגדל
כאשר אישה מגיעה לגיל פרישה, אחד התנאים לקבלת קצבת הזקנה היא העובדה כי היתה מבוטחת כעובדת לכל הפחות 144 חודשים במהלך חייה או לחילופין 60 חודשים במהלך 10 השנים האחרונות. על מנת שהאישה תהיה מבוטחת לא די בכך שעבדה את התקופה האמורה אלא על המעסיק לדווח עליה למוסד לביטוח לאומי כעובדת ולשלם עבורה דמי ביטוח.
לכאורה מדובר על בעיה פתירה , כל שצריכה עוזרת הבית זה לגשת למעסיק ולבקש ממנו כי ידווח על העסקתה. פשוט וקל. האומנם?
קושי לאתר את המעביד
לא פעם, תקופות העבודה אשר לא דווחו ע"י המעסיקים התרחשו לפני עשרות רבות של שנים, כך שבמועד בו גילתה עוזרת הבית כי עבודתה לא דווחה לביטוח לאומי (בדרך כלל סמוך להגיעה לגיל 62), המעסיק כבר נפטר. וגם מבין אלו שנותרו בחיים –רבים אינם זוכרים את משך ההעסקה או כלל את עצם עבודת העוזרת.
לצד זאת, ישנם מעסיקים רבים שעודם בחיים וזיכרונם אינו בוגד בהם, אולם אלו מסרבים לשתף פעולה בשל החשש שמא ביטוח לאומי ידרוש מהם לשלם את דמי הביטוח שלא שולמו עבור העובדת, ואף חמור מכך: ידרוש מהם לשלם את כל קצבת הזקנה – סכומים שיכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים ויותר.
המוסד לביטוח לאומי יודע היטב כי עוזרות הבית ניצבות בפני קושי משמעותי ביותר לאתר מעסיקים שיסכימו להצהיר באופן רטרואקטיבי על העסקתן, אולם נדמה כי מצוקתן ועתידן הכלכלי אינו טורד את מנוחת מקבלי ההחלטות במוסד – הוא שולח אותן לנהל מלחמה מול המעסיקים לשעבר בבית המשפט או לחילופין, מבקש מהן להמציא בפניו אסמכתאות שאין ביכולתן להשיג.
הדעת אינה מאפשרת לעבור על כך לסדר היום: איך ייתכן כי אשה אשר עבדה כעוזרת בית במיטב שנותיה, מגיעה לגיל זקנה ואינה מקבלת את רשת הביטחון הסוציאלי לה היא זכאית? יהיה אשר יהיה – אין להשליכה לעת זקנתה.
זו העת להזכיר למוסד לביטוח לאומי כי בשנים עברו, הוא אפשר ל"בעלי בית" לדווח על העסקת עובדים באופן אנונימי, כך שגם אם ניתן יהיה לאתר מעסיק שדיווח על העסקת עובד כלשהו בתקופה הרלוונטית, ייתכן בהחלט כי ביטוח לאומי יטען שאין בהכרח מדובר על אותו תובע. ואם לא די בכך, סביר להניח כי אם תבחר עוזרת הבית להגיש תביעה כנגד המעסיק – הוא יטען כי חלה התיישנות.
דו"ח תקופתי
איך פותרים את התסבוכת? עם מעט גמישות ופרגמטיות מצד המוסד לביטוח לאומי. במקרים בהן המעסיק עודו בחיים, המל"ל (המוסד לביטוח לאומי) יכול להסיר את האיום המונח לפתחם של בעלי הבתים לפיו הוא יחזור אליהם בתביעה, ולהסתפק בתשלום דמי הביטוח. כך גדל הסיכוי שהמעסיקים ישתפו פעולה.
כמובן שאין בדברים אלו כדי לעודד את התופעה הפסולה של אי תשלום דמי ביטוח בעד עובדים, יחד עם זאת, מדובר על אוכלוסייה חלשה, ויש להעדיף את הביטחון הסוציאלי של אותן נשים על פני ההרתעה העונשית.
כמו כן, לביטוח לאומי יש אפשרות לבחון אם בתקופה הרלוונטית קיבלה התובעת גמלה כלשהי כך שהיתה לה "סיבה להעלים" את הכנסותיה או את תקופת עבודתה, וככל שהתשובה לשאלה זו שלילית, יש לנסות להקל עם התובעות.
ואיך מנועים הישנות מקרים כאלו בעתיד? הפעם זה פשוט וקל: כל שצריך המל"ל לעשות הוא לשלוח למבוטחים אחת לשנה דו"ח תקופות ביטוח מדווחות. רק כך לא נגיע שוב למצב בו לאחר עשרות שנים מגלה המבוטח כי רשת הביטחון שנפרשה עליו, מלאה בחורים.
הכותבת עומדת בראש משרד עורכי דין המתמחה בתביעות נגד ביטוח לאומי וחברות הביטוח, לשעבר יועצת משפטית במל"ל
לפנייה לכתב/ת 
