למה נוצר קטרקט? המדריך השלם לטיפול
40% מאוכלוסיית בני 60 ומעלה סובלים מקטרקט. מהן הסיבות להיווצרותו, מהם התסמינים שיצביעו כי אכן יש בעיה ומהו הטיפול היעיל? מדריך
קטרקט הוא אחת הסיבות העיקריות לירידה באיכות הראייה בעולם. 40% מהאוכלוסייה מעל גיל 60 סובלת מקטרקט, והגיל הממוצע לניתוח הוא 73. חלק גדול מהאנשים יפתח את התופעה כבר מגיל 55.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
מה זה קטרקט?
הקטרקט (בעברית= ירוד) הינו מצב המתאר עכירות של העדשה התוך עינית. במצב התקין העדשה התוך עינית (lens) הינה חלק מהמערכת האופטית העינית (יחד עם הקרנית) אשר מטרתה לרכז את האור המגיע מהעצמים השונים - על הרשתית, הנמצאת בחלקה האחורי של העין.
במצב התקין – העדשה הינה שקופה וצלולה. המושג "קטרקט" מקורו מהשפה היוונית לטינית, ומשמעו - מפל.
קיראו עוד בערוץ בריאות העין
הגורם השני לעיוורון: כיצד מטפלים בגלאוקומה?
איך לטפל נכון בעדשות מגע? 10 עצותמה גורם ליובש בעיניים - ואיך לטפל בבעיה
מהם גורמי הסיכון להיווצרותו?
הזדקנות (כלומר – הגיל) היא הגורם הנפוץ ביותר להיווצרות ירוד. קיימים גורמים רבים אחרים יכולים להיות מעורבים בהיווצרותו – חבלה לעין (חודרת או קהה), תרופות (כגון נטילת סטרואידים ממושכת), מחלות מערכתיות (כגון סוכרת), מחלות עיניות (כגון אובאיטיס,סוג של דלקת תוך עינית), חשיפה לרעלים וקרינה ונטייה תורשתית.
ירוד הקשור לגיל הוא הגורם השכיח ביותר, בפער ניכר משאר הסיבות שהוזכרו.
מנגנון היווצרות של הירוד אינה מובן לגמרי. ידוע כי העדשה "מתמודדת" מרגע לידתנו עם נזקי רדיקלים חופשיים הנוצרים כל הזמן מנזק חמצוני וחשיפה לקרינת האולטא-סגול (UV). כל עוד מנגנוני התיקון שמור – לא נוצרים נזקים.
באופן טבעי, פוחתת עם השנים היכולת של מנגנוני ההגנה להתמודד עם הנזקים הבלתי פוסקים. הדבר מתבטא בפגיעה במבנה המיוחד של סיבי העדשה, היווצרות צברי חלבונים, בועיות בין הסיבים ואף שינויים מבניים בתאי העדשה עצמם.
קרני האור עלולים, במקרים אלו, לעבור בצורה לא תקינה דרך העדשה ולהתפזר במקום להתרכז למוקד אחד ברשתית. בחלק מהמקרים המבנה הלא תקין החדש מהווה מעין "פילטר" (חסם) לקרני האור.
הביטוי הקליני יכול להתבטא כשינוי בצבע העדשה (גוון צהוב, ובהמשך בגוון חום), עכירויות מקומיות או מפושטות (בהיקף העדשה – קורטקס, או מתחת לקופסית העדשה) או מרכזיות בעדשה (בגרעין העדשה).
איך ניתן לזהות?
הסימנים הראשונים לקטרקט יכולים להיות קלים – שינוי מספר המשקפיים, ולפעמים אפילו מפתיעים לטובה, כגון ירידת הצורך במשקפיים בכלל. חדות הראייה המתוקנת לרוב נשמרת בשלבים אלו.
בהמשך – העדשה צוברת עכירויות וגוון כהה משמעותיים יותר. חלה הרעה במדדי הראייה, ולא תמיד המשקפיים נותנים מענה הולם. אז יתלונן הנבדק על קושי בהתאמת משקפיים, סינוור, פגיעה באיכות ראיית צבעים או הבדלי קונטרסט ותחושת האפלה. זהו בדרך כלל השלב שמתחילים לחשוב על תיקון הבעיה עצמה, כלומר טיפול בקטרקט.
איך מתבצע האבחון?
אבחון הקטרקט הינו קליני בעיקרו. בדיקה אצל רופא עיניים בעזרת מנורת סדק, רצוי לאחר הרחבת אישונים, תחשוף את העדשה ותאפשר הערכת סוג וחומרת הקטרקט. אין צורך בבדיקות הדמייה וצילומים לאבחון הקטרקט.
איך התגלה הטיפול היעיל?
אי שם בשנות השישים, ביקר ד"ר צ'רלס קלמן, רופא עיניים יהודי צעיר, אצל רופא השיניים שלו. במהלך הטיפול גילה עניין רב במכשירים האולטראסוניים (מבוססים על תדרים על קוליים) ששימשו את רופאו לניקוי שיניו. רופאו הסביר לו כי תנודות המכשיר בתדר גבוה עוזרות לסלק אבן שן ללא פגיעה בשן עצמה.
ד"ר קלמן יצא בריצה מהמרפאה, וחזר עם עדשת קטרקט ממעבדתו. הוא התחיל לחרוט בתוכה בעזרת המכשור ששבה את עינו והשאר - היסטוריה.
20 שנה לפני כן, במקום אחר ובזמן אחר ( 1949, אנגליה), צוינה אבן דרך משמעותית נוספת בתחום ניתוחי העיניים. אז הושתלה, לראשונה בעולם, עדשה תוך עינית בעין אדם ע"י ד"ר הרולד רידלי.
מהן האופציות הטיפוליות?
הטיפול היחידי כיום לבעיית הקטרקט הינו ניתוח קטרקט, שאותו עוברים כ-50 אלף איש מדי שנה. במהלכו מבצעים שתי פעולות עיקריות:
א. הסרת העכירות של העדשה, תוך שמירה על מעטפת העדשה הטבעית (קופסית = קפסולה).
ב. השתלת עדשה תוך עינית לתוך החלל בקופסית העדשה. מדובר בעדשה אינרטית המושתלת לרוב בעזרת מזרק (בו היא מקופלת) דרך חתך קטן מאוד של מילימטרים ספורים.
כיום, הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית, ודרך חתכים זעירים בקרנית מוכנסים מכשירי הניתוח. (הרדמה כללית ואיזורית הופכות נדירות, ונשמרות למקרים מיוחדים. העדשה "נאכלת" בעזרת מכשירי אולטראסאונד משוכללים.
בתוך קופסית העדשה המקורית מושתלת עדשה תוך עינית מלאכותית, המחושבת לפני הניתוח. זמן קצר לאחר הניתוח משוחרר המנותח, עם מגבלות תפקוד מינימליות, וצפי להתאוששות ראייה מהירה.
שיפורים בטכניקה הניתוחית
נכון להיום, כ-98% מהניתוחים בישראל מבוצעים בהרדמה מקומית - בעזרת טיפות חיצוניות או הזרקת חומר הרדמה לתוך העין. חדירה לעין מבוצעת דרך חתכים קטנים והיקפיים בקרנית ובכך מופחת מאוד הסיכון לעיוות הקרנית אחר הניתוח (אסטיגמציה, "צילינדר"), הגורם לירידה באיכות וחדות הראייה.
מאז הכנסת השימוש בטכניקת הפאקואמולסיפיקציה ("פאקו") של דר' קלמן ו"אכילת העדשה" בתוך העין פחת הצורך בחתכים גדולים. כיום – מכשירי הניתוח ניתנים להחדרה לעין גם דרך חתכים הקטנים מ- 2 מ"מ.
בשיטת הפאקו (כ-97% מהניתוחים) מפורק גרעין העדשה לפיסות קטנות ונשאב החוצה מהעין בעזרת פולסים של אנרגיה על קולית בתדר גבוה מאוד. המכשירים המתקדמים מאפשרים שליטה מקסימלית על המשתנים הניתוחיים השונים והפחתת האנרגיה למינימום הנדרש.
בתום שאיבת חומר העדשה נותרת קופסית העדשה כ"ערסל", ולתוכה מושתלת העדשה התוך עינית. בתום הניתוח מוזרקת, באופן שגרתי בעשור האחרון, אנטיביוטיקה לתוך העין. פעולה זו הפחיתה מאוד את שיעורי הזיהומים התוך עיניים לאחר ניתוחים. פתחי הניתוח הקטנים נאטמים ללא כל שימוש בתפרים.
האם ניתן למנוע את התופעה?
בגלל שהרוב המוחלט של מקרי הקטרקט נגרם עם התקדמות הגיל, אין לנו כמעט יכולת למנוע את התפתחותו.
דווקא במקרים הנדירים יותר של קטרקט משני לחשיפה לתרופות, רעלים, מחלות סיסטמיות ומחלות עיניים, ניתן להפחית את שיעור מקרי הקטרקט ע"י בדיקות מעקב שגרתיות באוכלוסיות בסיכון וטיפול ואיזון המחלות הבסיסיות.
הכותב הוא מומחה ברפואת עיניים ומנתח, המרכז לרפואת עיניים מתקדמת "עין טל", תל-אביב, קופ"ח לאומית ומאוחדת
לפנייה לכתב/ת 
