במקום לפגוע באחרים - טפלו בכאב הלב שלכם

מי שמכאיב לאחרים, מכאיב לעצמו. מי שמכאיב לעצמו, כואב בעצמו. מי שכואב בעצמו כעת, הכאיבו לו בעבר. מי שהכאיבו לו בעבר, לא יכול לשאת את הכאב כעת.

מי שלא יכול לשאת את הכאב כעת, מעביר את הכאב שלו לאחרים. בדרך כלל לחלשים ממנו.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

מהכתבות הקודמות בסדרה:

מפחדים להישאר לבד עם עצמכם? אתם בבעיה

בלי תירוצים: כך תעשו שינוי אמיתי בחייכם

עצות מעשיות: כך תצילו את הקשר עם המתבגרים

המנהל מכאיב לעובד. העובד מכאיב לאשתו. אשתו מכאיבה לילד. הילד מכאיב לאחותו הקטנה ואחותו הקטנה מכאיבה לבובה שלה. וכך, הכאב נמשך ועובר מדור לדור, מאדם לאדם, מיד ליד, בתוך המשפחה ומחוצה לה. וכל עוד לא נעצור אותו, הוא ימשיך לנוע.

וכל עוד הוא ימשיך לנוע, נדביק אחרים בכאב שלנו. והם כבר ידאגו להדביק את כל האחרים. אז אם אנחנו רוצים להפסיק לכאוב בעצמנו, עלינו להפסיק להכאיב לאחרים.

ואם אנחנו רוצים להפסיק להכאיב, עלינו להישאר עם הכאב שלנו ולא לברוח ממנו ולהשליך אותו על האחרים. עלינו לחוות את הכאב, להיזכר בכאב, להתבונן בכאב, להבין את הכאב, להודות בכאב, להתאמן על הכאב, לטפל בכאב. לבכות כמו שצריך, להיות עצובים עד שהעצב ייגמר, ולהיפטר ממנו.

לא לברוח להסחות הדעת המוכרות: טלוויזיה, פייסבוק, עישון, זלילה, פורנו, סמארטפון, שוקולד והכאבה לאחרים. הסחות הדעת הללו אינן מפרקות את הכאב ומעלימות אותו, הן רק דוחקות אותו עמוק פנימה ודוחות את המפגש שלנו איתו. והמפגש הזה בוא יבוא.

אם נישאר עם הכאב, אם נודה בכאב, אם נסכים לדבר עליו, אם נסכים להתאמן עליו, אם נוכל לחלוק אותו, אם נהיה ישרים עם עצמנו - נקטין אותו. נפרק אותו, נשחרר אותו, נשחרר את עצמנו.

כל אדם שמוכן לטפל בכאב שלו מפחית משמעותית את הכאב בעולם, עוצר את התהליך, פוקח עיניים, יוצר בהירות, עושה טוב, לעצמו ולאחרים.

שאלו את עצמכם: האם אני מוכן לטפל בכאב שלי? האם אני מוכן לשחרר את הכאב שלי? האם אני מוכן לשחרר מהכאב שלי את אשתי, את ילדיי, את הוריי, את חבריי? האם אני מוכן להיות אחראי? האם אני מוכן להיות אמיץ? האם אני מוכן להיות מנהיג?

מנהיג הוא אדם שלוקח אחריות על עצמו, על חייו ועל התנהגותו, כלפי עצמו ומול אחרים. מנהיג הוא אדם שמוכן להודות בטעויות שלו ולהתנצל על הכאב שגרם לאחרים. גם על הכאב שגרם לעצמו.

כי מי שכועס ומכאיב - כואב לו. ומי שצועק ומכאיב - כואב לו. ומי שמעליב ומכאיב - כואב לו. ומי שמרביץ ומכאיב - כואב לו.

אולי אנחנו מתקשים לראות את זה ומתקשים עוד יותר לסלוח למי שהכאיב לנו ופגע בנו, אבל תחשבו לרגע על עצמכם: האם כשכעסת על הילד שלך, הרגשת שמחה או כאב? האם כשצעקת על בעלך, הרגשת כוח או כאב? האם כשהעלבתם זה את זו, הרגשתם אומץ או כאב? והאם כשהרמת עליה יד, הרגשת כוח או כאב?

אז בואו ניקח אחריות. ברגע שניקח אחריות על עצמנו, נעצור בבת אחת את סחרחרת הכאב ונגרום לעולם סביבנו להיות טוב יותר. אנחנו נרגיש טוב יותר, וגם הסביבה שלנו, המשפחה, החברים, בני הזוג, הילדים, ירגישו טוב יותר. זה עד כדי כך פשוט.

וכשלא יהיה כאב, תהיה קרבה. יופיע האמון. יגיע הביטחון. תחזור גם האהבה. רוצים לאהוב? טפלו בכאב שלכם. אל תזניחו אותו. אל תשלימו איתו. אל תשאירו אותו בפנים. תוציאו אותו חוצה. תנקו אותו. תיפרדו ממנו לשלום. תצמחו ותשמחו. כי הגיע הזמן.