סרט מלחמה. הכדורגל המצרי עדיין באופסייד
האירוע הטרגי ביותר בתולדות הכדורגל המצרי קרה בפברואר 2012 כש-74 בני אדם נהרגו בעימותים בין אוהדי הקבוצות היריבות אל-אהלי מקהיר ואל-מסרי מפורט סעיד. מאז הליגה נסגרה ונפתחה, 21 אוהדים נידונו למוות, אחרים נשלחו לכלא והוגשו ערעורים, אבל האיבה בין המועדונים לא נעלמה - כמו גם כאב משפחות ההרוגים. אז איך נגמר המשחק האחרון ביניהם?
מגרש הדמים: "באו לעברנו עם סכינים ומאצ'טות"
חלון למזרח התיכון" - כתבות אחרונות:
נשים כיסוי: המסך ירד על המגישות הסעודיות
הסקנדל שהחזיר את הלבנונים לאכול בבית
חבל שההגה ביד של הגברים. זמן הסעודיות
אבל סעודי: קרוב המשפחה מת? יאללה מסיבה
בעקבות אירועי הדמים במשחק שנערך ב-1 בפברואר 2012, הוקפאה הליגה המצרית לאלתר וגם עונת 2013-2012 לא התקיימה. בשנה שעברה שבה הליגה לפעילות וקבוצת אל-אהלי הוכתרה בסופה כאלופה. אולם לא הכול חזר לשגרה משום שהליגה פוצלה לשני חלקים, בין היתר כדי שקבוצת אל-אהלי לא תפגוש את קבוצת אל-מסרי או קבוצות אחרות שמשחקות באזור תעלת סואץ. מטרת העל הייתה: להימנע מאירועים אלימים.
אל-אהלי נגד אל-מסרי: תקציר השערים במשחק הטעון במצרים
השנה הוחזרה השיטה הישנה, והמפגש בין הקבוצות היריבות היה בלתי נמנע. אלא שהמשחק ביניהן נדחה יותר מפעם אחת מסיבות ביטחוניות, ומשפחות של קורבנות "משחק הדמים" הפעילו לחצים שלא לקיים את המשחק. כמה ימים לפני מועד המשחק התקהלו עשרות מבני משפחות ההרוגים מול מועדון אל-אהלי בקהיר והפצירו במנהליו ובשחקניו שלא להופיע למשחקים מול הקבוצה השנואה מפורט סעיד עד שהנאשמים בהרג ייענשו על מעשיהם.
רוצים הפרדה בין המגרש לבית המשפט
בקבוצת אל-אהלי הבינו את הרגישות הרבה שבקיום המשחק, אולם החליטו לקיימו בכל זאת ולהפריד בין הנעשה בבית המשפט לבין הנעשה במגרש הכדורגל. "זה משחק רגיש ביותר ואין אפשרות לברוח ממנו", הסביר מנהל קבוצת אל-אהלי, ואיל ג'ומעה. "אנחנו מעריכים את העמדה של משפחות ההרוגים, אך מתייחסים למשחק רק כמפגש בין שתי קבוצות, ושאר העניינים צריכים למצוא באופן טבעי את מקומם בדיונים בבית המשפט".
ובבית המשפט, במקביל לקרב שמנהלות המשפחות, מתנהל משפטם החוזר של הנאשמים בטבח בעשרות מאוהדי אל-אהלי שבסך הכול באו לראות כדורגל.
שחקני אל-אהלי מסרבים ללחוץ יד ליריביהם בתחילת המשחק
משפחות הקורבנות התנגדו לעריכת המשחק
73 בני אדם עמדו לדין במסגרת הפרשה הכאובה, בהם תשעה אנשי כוחות ביטחון, שלושה בכירים במועדון אל-מסרי ואוהדים "שרופים" של הקבוצה מפורט סעיד. הם הואשמו בין היתר ברצח בכוונה תחילה של אוהדי אל-אהלי ובהצטיידות מראש בכלי נשק קר. גזר הדין שניתן במרס 2013 עורר הדים רבים כש-21 מאוהדי אל-מסרי נידונו למוות. נאשמים אחרים קיבלו עונשי מאסר לתקופות שונות, והיו כאלה - 28 במספר, בהם אנשי משטרה - שזוכו מכל אישום. החלטת בית המשפט לא ריצתה את שני הצדדים, ובפורט סעיד פרצו מהומות שהובילו לעשרות הרוגים. הצדדים ערערו על גזר הדין ובימים אלה עדיין נבחן הערעור.
"לאן הלך דמם של השהידים?"
"לאן הלך דמם של השהידים?", אמר אחד מאוהדי אל-אהלי שהתנגד לקיום המשחק. "איך אל-אהלי מסכימים עם זה?". מוחי א-דין עבד א-רחמן, אביו של אנאס, אחד מההרוגים במגרש בפורט סעיד, אמר יממה לפני המשחק: "שלוש הנקודות במשחק הזה לא חשובות יותר מהזכות של השהידים של אל-אהלי. אם ישוחק המשחק, כולם יישאו באחריות למה שיקרה". הוא טען שהנהלת הקבוצה הבטיחה שלא לשחק נגד קבוצת אל-מסרי, אבל לדבריו "הפרה את הבטחתה".
כשנשאל א-רחמן מדוע מסרבות המשפחות למשחק הוא השיב: "שום דבר לא השתנה. הקבוצה מפורט סעיד לא התנצלה ולא סבורה שהתרחש שם טבח. אפילו לא הוקמה אנדרטה לזכר הקורבנות בזירת הטבח. עדיין לא פורסם גזר דין סופי, אז למה אנחנו צריכים להסכים למשחק?"
למרות הרעש הגדול והביקורות מסביב, המשחק התקיים כמתוכנן והסתיים בתוצאה 1:1. המשחק נפתח בדקת דומייה לזכר הרוגי הטבח ב-2013, ושחקני אל-אהלי סירבו ללחוץ את ידיהם של שחקני אל-מסרי ולהצטלם עמם, כאות הזדהות עם הקורבנות. הם גם לבשו חולצות שחורות עם הכיתוב "74" - כמספר הקורבנות.
לאחר המשחק, הדבר המרכזי שעליו דיברו היה טעויות שיפוט שקיפחו לכאורה את אל-אהלי במשחק. ייתכן שמדובר בסימן קטן של חזרה לשפיות וריפוי הפצע הפתוח, שעוד רחוקה הדרך מריפויו הסופי.
לפנייה לכתב/ת 
