בדרך להיות מדינה מצורעת

ביום שישי האחרון הצהירה התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על כוונתה לבדוק אם בוצעו פשעי מלחמה בשטחים בתקופת מבצע "שובו אחים". בתגובתו להתפתחות עכשווית קודרת זו בעבור מדינת ישראל התייחס ראש הממשלה נתניהו שוב לשואה ולעוול ההיסטורי שנעשה ליהודים.

חוץ מהאירוע הזה, ראוי שעוד ציון דרך מהשבוע האחרון ייכתב באותיות קידוש לבנה על לוח באחד מחדרי הישיבות של משרד החוץ: זליגה של דו"ח של אותו משרד עם תחזית מדינית עגומה באשר למעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. דו"ח פנימי שחלקיו פורסמו בעיתונות.

עוד בערוץ הדעות של ynet

הקוליבאלי הבא חי בישראל / עירן גוטרמן

שבוע לא פשוט. שבוע שדורש מהצמרת המדינית בכלל וממשרד החוץ בפרט להשקיע זמן רב תוך כדי גיוס מיטב המוחות כדי לעדכן ואולי לגבש לראשונה אסטרטגיה מדינית ישראלית לנוכח ההתפתחויות והמגמות בזירה הבינלאומית. הכוונה היא לתוכנית מדינית (ולא הסברתית) שתציע בצורה מקיפה וקונקרטית דרך להתמודד עם המצב שאליו נקלעה ישראל ולא רק להתריע מפניו.

האמת הכואבת היא שמתחילת המאה ה-21 מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית הולך ומידרדר.הפעילות האנטי ישראלית המאסיבית - זו הקוראת להשוות בין ישראל למדינת אפרטהייד - תפסה תאוצה משמעותית בעשור וחצי האחרונים. הקמפיין נגד ישראל מתנהל בחוכמה רבה, בעקביות, בעיקשות ובהרבה מאוד להט. תוצאותיו אמיתיות ומורגשות.

השאלה המתבקשת היא מה מזין את הקמפיין הזה? האם ייתכן שהעולם קם נגדנו רק כי אנחנו יהודים? האם האנטישמיות המכוערת מהמאה שעברה שוב מרימה ראש?

ייתכן. אך יש שתי בעיות בתשובה זו: ראשית, היא חלקית, ושנית, היא מעקרת את היכולת של הצמרת הביטחונית והמדינית של מדינת ישראל להתמודד עם התופעה.

בפועל, ישראל היא קורבן של סטיגמטיזציה בזירה הבינלאומית: מצב שמטשטש בהצלחה את הישגיה הרבים של המדינה (מי אמר פרסי נובל רבים והובלה במספר מיזמי סטארט-אפ?) ומנפח אלמנטים מהקונפליקט שבו שרויה ישראל עם שכניה הפלסטינים. כך למשל גדר ההפרדה, מערכת הכבישים הנפרדת שקמה בחלקים מהשטחים ומחסומים אשר מוצבים בחלקיה השונים של הארץ. אלו נתפשים על ידי דעת הקהל הבינלאומית - עם לא מעט עזרה מאקטיביסטים נחושים - כסממנים של אפרטהייד. בראייה זו, בהחלט ניתן לראות איך העם הפלסטיני הנאבק במדינת ישראל לצורך ההגדרה העצמית שלו זוכה לאמפטיה ממדינות רבות, בעולם הערבי, באירופה ובהדרגה גם בארצות הברית.

כדאי שתוכנית מדינית להתמודדות עם מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית תושפע מההכרה בכך שכוחה של ארצות הברית נשחק אל מול מה שמכונה הכוח הנורמטיבי של אירופה שמהווה מעין שומר סף לעקרונות שבסופו של דבר מאומצים על ידי מוסדות האו"ם. ראוי גם שהתוכנית תכלול התייחסות לדיון הגובר בעיתונות האמריקנית באשר למשאבים שוברי-שיאים שארצות הברית משקיעה בישראל, וכן לתסכול הגובר בקרב הקהילה הבינלאומית מההפעלה החוזרת ונשנית של הווטו האמריקני שמגן על ישראל במועצת הביטחון. עוד מרכיב שיש לקחת בחשבון בגיבוש המדיניות הוא שלל הדו"חות בנושאים שונים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני (חלוקה הוגנת של משאב המים, תשתית הכבישים, חופש תנועה) המוגשים למוסדות האו"ם על ידי ארגונים אזרחיים פרו-פלסטיניים בעלי סטטוס מיוחד של "גורם מייעץ".

ישראל עדיין יכולה להיפטר מהסטיגמה שלה בזירה הבינלאומית, לבלום ואף לשנות את המגמה שתפסה תאוצה ועל פיה ישראל היא מדינה "שלילית" ובדרך להפוך למדינה "מצורעת". נדרשת הכרה במצבנו העגום בזירה הבינלאומית, תוכנית מדינית שמתווה את הדרך לכינון פתרון שתי מדינות לשני עמים, בהתאם להצהרות מנהיגים ישראלים ופלסטינים שזה המתווה הרצוי לסיום הסכסוך. נדרש גם אומץ של הנהגה ישראלית, שמוכנה ליזום צעדים פורצי דרך לעבר סיום הסכסוך. אם המרכיב האחרון לא יימצא מהר, בסופו של יום - כפי שמאותת אותו דו"ח שדלף - הנסיבות פשוט יובילו אותנו ליעד שהוא לא בהכרח העדיף עבורנו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il