למצרים יש שופטת כדורגל: אותי מקללים פחות
סארה סמיר החלה כשחקנית, אבל המצרים השמרנים התקשו לקבל נערה שעושה דריבלים אז היא לקחה משרוקית והחלה לשפוט. השבוע הוכתרה לכוכבת בדרבי הנוער: "אם יותר נשים ישפטו, גברים ינבלו פחות את הפה"
אחרי שבשבוע שעבר סיפרנו דווקא על מצבו הלא פשוט של הכדורגל והספורט במצרים, שעדיין מלקק את הפצעים מאסון פורט סעיד לפני שלוש שנים, הפעם נתרכז דווקא בנקודת אור מכר הדשא. הכירו את סארה סמיר, שזכתה השבוע לתשבוחות במצרים כשניהלה לראשונה משחק כדורגל רשמי בליגה הבכירה לנוער, כלומר עד גיל 18.
עוד חדשות בעולם :
- נשיאת ארגנטינה: בטוחה שהתובע לא התאבד
- ניוטאון החליטה: ביתו של רוצח הילדים ייהרס
- מגן הילדים וחובב כלי הנשק. החטופים היפנים
- הסלמה באוקראינה: 34 בני אדם נהרגו ביממה
סמיר, בת 26 ממחוז א-שרקייה, כבר שפטה אמנם במשחקים בליגות הנמוכות של מצרים, אבל דווקא השבוע היכתה גלים בתקשורת המצרית, כשניהלה את המשחק בית "חלוצי הצבא" ו"ואדי דג'לה", שתי קבוצות נוער מקהיר.
"השופטת המצרית הראשונה", כפי שהוכתרה בכלי התקשורת של ארץ הנילוס, סיפרה באחד מראיונותיה מדוע יש לה יתרון על פני שופטים גברים: "אני מאמינה שזה רעיון טוב מאוד שנשים ישפטו במשחקי כדורגל של גברים. השחקנים היו ממושמעים מאוד כששפטתי בליגות נמוכות - אנחנו חיים בחברה מזרחית שבה גברים נמנעים בדרך כלל מגידופים ליד אישה. בליגה הרביעית למשל השחקנים נוהגים לגדף, אבל כשאני שפטתי כמה משחקים, נתקלתי רק בכבוד".
במצרים מאמינים שיש ממש בדבריה. רק השבוע עלה לכותרות שם שחקן של קבוצת אל-אהלי אחרי שירק לעבר שופט. "זה מחזה שעשוי
להיעלם אם סמיר ושופטות אחרות יזכו לתפקיד דומיננטי יותר", נכתב שם.
מצרים יצרה לעצמה בשנים האחרונות תדמית של גיהנום לנשים: כלי תקשורת בכל העולם עסקו בהטרדות והתקיפות המיניות שחוות שם נשים, גם בימי המהפכה וההפגנות בכיכר תחריר בקהיר. בין כל הדיווחים האיומים שמגיעים לשם, המקרה של סמיר מעורר תקווה שאולי בכל זאת לנשים יש סיכוי גם בארץ הנילוס.
"למשפחה שלי אין שום התנגדות למה שאני עושה", היא מספרת, "הם יודעים שאני יודעת מה טוב עבור הקריירה שלי. גורמים רשמיים ברשויות תומכים בי, ואפילו אנשים מהמניין התקשרו אליי כדי לברך אותי ולאחל לי הצלחה". באחד מאתרי הספורט במצרים הוכתרה סמיר ל"כוכבת השבוע בספורט", ותמונותיה מהמשחק המדובר זכו לתהודה גדולה.
למרות זאת, דרכה של סמיר לתהילה לא הייתה קלה, ועובדת היותה אישה הקשתה עליה לא פעם. בעשור הקודם היא שיחקה במועדון כדורגל, אבל בסופו של דבר נאלצה לזנוח את קריירת המשחק: "בסופו של דבר לאנשים היה קשה לקבל את הרעיון שנערה תשחק כדורגל, ואני מצדי לא הסכמתי לקבל את הרעיון שאתרחק מהמשחק שאותו אני כל כך אוהבת מגיל צעיר. הרבה אנשים המליצו לי להפוך לשופטת, ואחרי שהצלחתי במבחנים - ב-2007 התחלתי את קריירת השיפוט כשופטת קו בליגות הנמוכות ובליגות הנוער".
איך היא מצליחה לשלוט ב-22 שחקנים ובצוותים המקצועיים שמשתוללים על הקווים? "בתוך המגרש אני אישה אמיצה. אני לא מפחדת מאף אחד, לא מהשחקנים ולא מהצוות המקצועי. אדרבא, הם מפחדים ממני כי אני נצמדת לכללים ולחוקים". ומה תעשה אם אחרי שיתרגלו אליה
יגיעו גם הקללות, שהן מנת חלקו - למרבה הצער - של כל שופט כדורגל כמעט? "אני מתנהגת בקור רוח במגרש, וכך אתייחס גם לכל ביקורת שגרתית נגדי, אבל אם הקהל יקלל אותי - החוק מאפשר לי לבטל את המשחק".
סמיר לא מתכוונת לעצור בליגה לנוער, ומקווה להמשיך להתקדם עד לליגה הבכירה של מצרים בכדורגל, ליגת הבוגרים: "מאז תחילת הקריירה חלמתי להשיג שני דברים: לזכות בתקן הבינלאומי כדי להשתתף במונדיאל הנשים ולשפוט בליגה הבכירה של הגברים. אני חושבת שזה קרוב מאוד למימוש".