סיל דה דיל: על התצוגה של לנדסברג / נקודות בצבע
רגע לפני שהחוזה שלו במכבי מסתיים, המתאזרח מוכיח לצהובים שהוא מתבגר ומשתפר ממשחק למשחק. וגם: האנטי של אלכס טיוס כלפי ישראל, החמישייה שניצחה את ז'לגיריס קובנה, והצל"ש שמגיע לגיא גודס
על היכולות ההתקפיות של סילבן לנדסברג אף אחד לא ערער מעולם, ההגנה שלו הייתה הבעיה עד העונה. אתמול (ו') בניצחון על ז'ל'גיריס קובנה, המתאזרח האמריקאי הראה שהוא יכול בקלות להשאיל את האתלטיות והפיזיות שלו מההתקפה גם למהלכי הגנה, רק אם ירצה.
יום ענק של כדורסל
- בלאט וקליבלנד ניצחו ב-39 הפרש
- קליי תומפסון שבר את שיא הנקודות לרבע אחד ב-NBA
- הפרגמטיסט - סיפורו של גיא גודס / שרון דוידוביץ'
ביום כל כך חלש של הצהובים מחוץ לקשת (רק שלוש שלשות), זה היה מתבקש ששחקניו של גיא גודס יחדרו לסל ויחפשו להכניס כדורים פנימה, זו גם הייתה תוכנית המשחק. סופו אומנם לא היה בשיאו וצבר מהר מאוד עבירות, אבל אלכס טיוס עשה את העבודה במקומו עם 12 נקודות והוסיף שיא קריירה ביורוליג עם 6 חסימות.
בכלל, התחושה לגבי טיוס היא שכבר נמאס לו להיות בישראל. בין סאגת הנבחרת, החיכוכים עם מכבי על גובה החוזה והרצון לשינוי, נראה שהסנטר המקפץ נהנה יותר לשחק בחוץ מאשר בהיכל מנורה מבטחים (במשחקי הבית טיוס מספק 3.5 נקודות בלבד יחד עם 4.5 ריבאונדים, ואילו במשחקי החוץ הוא קופץ ל-10.5 נקודות ו-5.6 ריבאונדים).
נחזור ללנדסברג. מהרגע שבו נכנס לפרקט, הוא חדר פנימה חזק ולא השאיר סיכוי לשומריו. רוב הסיכוי שבדוחות הסקאוט של צוות האימון הליטאי, שמו לא הוזכר כמי שאמור להוות איום גדול מדי. הגארד/פורוורד אמר תודה בדרך ל-20 נקודות ואחד ממשחקיו הטובים ביותר מאז שלבש לראשונה את מדיה בשנת 2012.
אם דיברנו על אתלטיות, זו עובדה מוגמרת שמכבי מנצחת משחקים העונה הרבה בזכות היכולות המרשימות באספקט הזה. בעיקר האתלטיות של בראיין רנדל, ג'רמי פארגו וטיוס. השלושה מול יריבה אירופאית כבדת רגליים, עיין ערך ז'לגיריס קובנה, יכולים לחגוג בכל התקפה, וזה בדיוק מה שהם עשו. אז נכון שפארגו סיים עם אחוזים רעים מאוד מהשדה - 4/15 (26.6%), אבל מתוכם רק שתיים נזרקו מחוץ לקשת, מה שמראה על אגרסיביות ונחישות. פארגו גם הוסיף 8 אסיסטים, וסה"כ נראה הרבה יותר טוב משלב הבתים.
החמישייה המנצחת
מאמצע הרבע השני ועד לסיום המחצית כשמכבי עצרה את הליטאים על אפס נקודות בחמש דקות בדרך לריצת 0:12, ההרכב שהיה על המגרש כלל את יוגב אוחיון, דווין סמית', לנדסברג, רדנל וטיוס. את המחצית השנייה גודס בחר שלא לפתוח עם אותו הרכב שרץ כל כך טוב, וזה עלה לו ביוקר עם הרבע ההתקפי החלש ביותר של הצהובים העונה (8 נקודות בלבד).
ברבע האחרון הוא חזר לאותה חמישייה, מינוס אוחיון ועם פארגו על חשבונו (גודס ידע שלרבע האחרון פרגו תמיד מופיע), וזה עבד נהדר עם עוד ריצה קריטית, הפעם של 0:9 מלייאפ של פארגו, שלשה של לנדסברג וארבע נקודות מתחת לסל תוצרת טיוס, שסגרו את הסיפור.
אבל מעל כולם הצל"ש מגיע לגיא גודס שצלח מבחן חוץ קשה וחשוב, ועוד בלי המנטור פיני גרשון בעל הניסיון. נראה כי באגרוף הניצחון של גודס ממש עם הבאזר לסיום היה טמון הרבה יותר מעוד סתם שמחה על ניצחון. עכשיו הראש כבר בדרבי ובניסיון למחוק את הבושה ממפגש הליגה הקודם בין שתי היריבות, והניסיון להנחיל לאדומים הפסד ראשון בדרייב אין. ושום מילה על ריאל מדריד.
לפנייה לכתב/ת 
