די כבר עם איראן

בימים האחרונים יש התרגשות רבתי בכל הנוגע לעמדת ישראל מול האיום הגרעיני האיראני לכאורה. ראש ממשלת ישראל מוזמן לנאום בפני הקונגרס על האיום הגרעיני ועל הצורך בהטלת סנקציות נוספות על איראן, אתר "בלומברג" דיווח כי המוסד הישראלי טוען דווקא שאין איום מצד איראן וכי אין צורך להטיל סנקציות נוספות על איראן (דיווח שהמוסד הכחיש).

עוד בערוץ הדעות של ynet

על חבית אבק שריפה בנגב / עודד הרוש

הנאום באו"ם לפני 3 שנים. להסיט את דעת הקהל מהבעיות האמיתיות(צילום: AFP)

במלאכת משא ומתן מקצועית ומתוחכמת הצליחה איראן לשכנע את העולם כי הדיון בינה לבינן הוא לא אם יהיה או לא יהיה לה גרעין, אלא מתי יהיה. משום מה, ישראל לא עודכנה שהעולם כבר יישר קו עם איראן והיא זו היחידה המנסה להחזיר את הגלגל לאחור. האיום האמיתי על ישראל הוא לא איראן, אלא דווקא חמאס וחזבאללה שאט אט חוזרים לכותרות ולא בגלל קריאות לפיוס מצדן.

ממשלת ישראל של השנים האחרונות עסוקה עד צוואר בניסיונות נואשים לחזר אחר העולם ולהניע מהלכים דיפלומטיים - תוך אמירה ברורה שכל האופציות מונחות על השולחן, ודי ברור למה ישראל בדיוק מתכוונת. ובכל זאת, העולם כאמור יודע כנראה משהו שממשלת ישראל טרם הפנימה. איראן היא לא איום קיומי על מדינת ישראל. עלייתן של תנועות איסלאמיות רדיקליות והתפשטות האיסלאם הרדיקלי מחוץ לגבולות המזרח התיכון מהוות אתגר לא פחות חשוב לעולם מאשר איראן מגורענת. ישראל נמצאת בפאזה אחרת למרות שהיא נמצאת במוקד העניינים.

התנהלות ממשלת מזכירה לצערנו את אותם מנהיגי המדינות הערביות שבמשך עשרות שנים נהגו להסיט את תשומת הלב האזרחית לאיום מצד ישראל. היום כולם יודעים כי ההסחה, ההסתה וההסטה של הדברים נבעה מהצורך הקיומי של אותם מנהיגים להאשים אחרים במצבם מבלי לקחת אחריות על מעשיהם ובטח שלא לתקנם לטובת האזרחים. לצערי, ממשלת ישראל של השנים האחרונות מסיטה את תשומת הלב הישראלית והעולמית נגד איראן בעוד איומים מהותיים יותר לצד שאר ענייני השעה - חינוך, רווחה, כלכלה, יוקר המחייה - נדחקים לקרן זווית.

בכל מסע בחירות, ובייחוד אלה של השנים האחרונות, נושא הביטחון הוא הנושא המרכזי וכל שאר העניינים הלא פחות חשובים נדחקים לקרן זווית. מאז תומאס הובס בספרו "הלוויתן", כל קופירייטר מתחיל יודע שנושא הביטחון הוא הבסיס העיקרי שמטריד את האנושות בכלל ואת תושבי ישראל בפרט. ברגע שיש ביטחון, יש למעשה הכול, וההיפך. גם במסע בחירות זה אנחנו נראה דיון עקר מתוכן בנושא הביטחון ובנושא האיראני בפרט בעוד שאר הנושאים - יוקר המחיה, יוקר הדיור ועוד - עלולים לתפוס מקום שולי.

במשך שנים אני טוען בפני תלמידיי כי האיום האיראני בנושא הגרעין כבר איננו רלוונטי. בהנחה שיש איום על מדינת ישראל הרי שאיראן מהווה איום קיומי לא פחות על מדינות ערב ושאר העולם. אני לא בטוח שאיראן רוצה כל הרבה אויבים מסביבה.

דווקא כיום, כשהעולם נחשף לזוועות דאעש, הוא מבין כי איראן הרבה פחות מאיימת ומפחידה מבעבר, באופן יחסי כמובן. כיום גם יודעים שאמנם המשטר האיראני חזק מתמיד, אך גם האזרחים האיראנים פחות ופחות מתעניינים בפוליטיקה ובטח לא מעודדים מהמצב הקיים הפועל לרעתם מבחינה כלכלית ומבחינת הדימוי השלילי בעיני העולם. המשותף לכל האזרחים, גם אלה התומכים במשטר וגם אלה שלא, כולל הגולה האיראנית והאופוזיציה, שכולם תמימי דעים כי איראן צריכה להיות בעלת יכולות גרעיניות. השאלה היא אם היא צריכה יכולות גרעיניות צבאיות. הרפובליקה האיסלאמית יודעת כי הישרדותה תלויה בקיומה של יכולת גרעינית אזרחית וצבאית.

אין לאיש ספק שכל ממשלה נבחרת במדינת ישראל תדאג לשלום תושביה וביטחונם. אולם הקצאת משאבים מדינתיים וכלכליים לטובת אותו איום בהתאם להערכתו, צריכים להיות מחושבים אחרת. מעבר לדיון החשוב בחברה הישראלית על נושא הביטחון ועל תחושת הביטחון, חשוב שיהיה דיון על הביטחון הכלכלי והחברתי של תושבי המדינה ולא רק עיסוק באיום שבמידה רבה כבר איננו רלוונטי. ממשלת ישראל מתבקשת להתעדכן באיומים הרלוונטיים על תושביה ואזרחיה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il