בגידה זה רע? לחיות בשקר זה יותר נורא

אין לך יותר כוח בשבילה. הוא כבר מזמן לא מושך אותך. אתה חושק באישה אחרת. יש לך דפיקות לב בגלל הגבר ההוא בעבודה. אבל אתם זוג, חברים, או נשואים. בחרתם, התחייבתם, אתם נאמנים זה לזו. וסובלים. מאד. בכל רגע ורגע.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

מהכתבות הקודמות בסדרה:

היכולת להקשיב: כך תגרמו לאנשים לסמוך עליכם

במקום לפגוע באחרים - טפלו בכאב הלב שלכם

האם אתם חייבים להישאר יחד בכל מחיר? לא.

האם אתם חייבים להיפרד ולהרוס את התא המשפחתי? לא.

אז מה הפתרון? להיות אמיתיים. לומר אמת. קודם כל, לעצמכם. ואחר כך גם לבני הזוג שלכם.

אם אתם חושבים שאתם מוסריים כי אתם לא בוגדים, אני מבקש במאמר זה להעמיד אתכם על טעותכם. גבר שמתאווה לאישה אחרת ולא שוכב איתה למרות רצונו העז, או אישה שרוצה מאד גבר אחר ולא מתמסרת לו על אף תשוקתה אליו, אינם מוסריים בעיני. הם פשוט פוחדים.

הרצון עצמו הוא החשוב, לא המימוש שלו. כי אם אתם רוצים ולא מממשים, אתם מעמידים פנים. משקרים לעצמכם. ומרמים את בן או בת הזוג שלכם.

האם אני מציע לכם לבגוד?

אני מציע לכם להיות, קודם כל, ישרים עם עצמכם ועם בני זוגכם. לא מפני שזה מוסרי אלא מאחר שמה שהורס קשר זוגי הוא השקר ולא המין. השקר גורם לסבל. והחיים אינם מופע ארוך של סבל. אין שום סיבה לסבול. גם אם תקראו לזה "בגידה".

המלה "בגידה" נועדה להרתיע. שורשיה בתפיסה שבני זוג נועדו להביא ילדים לעולם ולשמר את הגזע האנושי, או כפי שנהוג לקרוא לכך במסורת היהודית, "מצוות פרו ורבו". אלא שבמציאות, כפי שהודה מוטי רייף, רבים מאיתנו בוגדים.

גברים מנהלים רומן במקום העבודה, או עם נשים שפגשו באינטרנט, או מזמינים נערות ליווי, בארץ או במזרח אירופה, או עם החבר'ה בתאילנד. ונשים? כנ"ל. רק אל תעשו את עצמכם שאתם לא יודעים ולא מכירים, כי אתם יודעים וגם מכירים.

אני חי עם אותה אישה כבר 17 שנה, ומאז שהכרתי אותה לא הייתי עם אישה אחרת. לא כי אני צדיק גדול, חף מכל חטא, אלא משום שבחרתי בזה, משום שבחרתי בה.

אם אתם, או אתן, לא בחרתם בבני זוגכם, או שהבחירה כבר לא רלוונטית, הגיע הזמן שתודו בכך. הגיע הזמן שתדברו על זה עם חברים או מטפלים או מאמנים, וגם איתם. הכי חשוב לדבר איתם. לחלוק איתם. לבטא את רגשותיכם. ליצור לעצמכם בהירות. וגם להם. רק אז תוכלו לבחור כיצד להמשיך הלאה. ביחד או לחוד.

לא כל קשר זוגי דומה למשנהו. אתה יכול לקחת מאהבת. את יכולה להחליט על סטוץ קבוע. אתם יכולים לבחור לחיות בקשר פוליגמי (כלומר, שתי אהבות במקביל).

אתם יכולים לעזוב את הבית. ואתם יכולים, כמובן, לבחור לעשות סצנה, לצעוק עד לב השמיים, לקנא, להיעלב, להאשים ולהחריב את הכל. גם זו אופציה. היא לא מומלצת במיוחד.

גבר, אישה, כל אדם, הוא ישות עצמאית. הוא אינו שייך לאיש, רק לעצמו. "הגבר שלי" או "האישה שלי" הן הגדרות מקסימות, בתנאי שהגבר או האישה המדוברים מסכימים לכך, להשתייך. אבל רוב בני האדם מבקשים להיות חופשיים.

אפשר להיות חופשיים, מרוצים ומאושרים גם בתוך קשר זוגי. כל זוג, כאמור, יכול לבחור לעצמו את צורת הקשר המתאימה. אי אפשר להבטיח מראש שזה יצליח. אבל בגידות, שקרים והעמדת פנים מזיקות, מתישות וגורמות סבל גדול הרבה יותר.

בסופו של דבר, השיחה הכנה, הפתוחה, עשויה לקרב ביניכם ואולי להצמיח משהו חדש ביניכם.

אולי לא תהיו יותר בני זוג. אולי תמשיכו לקיים זוגיות, רק קצת אחרת. אולי תיזכרו מדוע נפגשתם, למה התאהבתם, מה חיבר ביניכם, ואותה תשוקה נושנה תצוץ לה ממעמקי התודעה, אולי יחזרו לפתע הרגשות שדאגתם לדחוק ולהדחיק ויחזירו אתכם זה לזרועות זו, והפעם ממקום בוגר, כן, שליו ועמוק הרבה יותר.

האם אתם מוכנים להסתכן באהבת אמת?

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת