מי פה החקלאי? הבן המאומץ נגד צוואת אמו

אישה שהלכה לעולמה הורתה בצוואתה למכור את הנכס ולחלק את הכסף בין יורשיה. בנה התנגד: הצוואה מנוגדת להסכם עם רשות מקרקעי ישראל

עו"ד גלעד שרגאפורסם: 03.02.15 , 23:10

בעלת משק חקלאי במושב הורתה בצוואתה כי הנחלה תימכר והכספים יחולקו בין בנה המאומץ לבין אחותה ואדם נוסף. לאחר מותה התעקש הבן שהוא צריך להיות היחיד שיירש את הזכויות במשק, בהתאם להסכם עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שלפיו הנחלה תועבר רק למי שיוכל לקיים אותה כמשק חקלאי. הסכסוך הוביל לתביעה בבית משפט לענייני משפחה בראשל"צ, שבסופו דחתה השופטת אסתר שטיין את הבן וקבעה: "בשנים האחרונות הפכו המתגוררים במושב מכאלה שעוסקים בחקלאות לכאלה שעוסקים בנכסי נדל"ן".

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הסכסוך היה מורכב בעיקר על רקע העובדה שזמן מה חלף בין מותה של האם לבין מציאת צוואתה. בהתחלה קיבל הבן מהרשם לענייני ירושה צו שלפיו הוא היורש היחיד של המשק. אולם לימים נמצאה צוואה שבה הורתה המנוחה לחלק את הירושה בין השלושה. בעקבות זאת בוטל צו הירושה לטובת הבן וניתן תוקף לצוואה.

תביעה

משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

עו"ד אופיר ברק

תקלות בירוקרטיות שמקורן ברכישת דירת עמידר בשנות ה-50 הובילה יורשים להתווכח על בעלות על הנכס. המחוזי בתל אביב החליט על פשרה

משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

חודש לאחר מכן פנה הבן לרמ"י והצליח להעביר את מלוא הזכויות בנחלה על שמו, מאחר שהרשות לא ידעה על ביטול הצו. בעקבות זאת הגישו הדודה והאדם הנוסף תביעה לבית המשפט.

בדיון טען הבן שהוראות הסכם המשבצת עם רמ"י קובעות שכאשר למנוח יותר מילד אחד, יועברו זכויות השימוש במשק החקלאי רק לזה שמוכן ומסוגל לקיים את המשק. הוראות אלו, טען, גוברות על צוואת אמו המנוחה.

רמ"י, שצורפה גם היא כנתבעת, הודיעה לבית המשפט שהיא לא מתנגדת לפירוק השיתוף בין היורשים, תוך מכירת הנחלה וחלוקת התמורה ביניהם בהתאם לאמור בצוואה.

פירוק שיתוף במשק חקלאי

השופטת שטיין פסקה שזכות ההורשה היא חלק מזכות הקניין של האדם, ובמקביל לקיומו של ההסכם מול רמ"י ניצבת החובה לכבד את רצון המת. לכן, האם, כבעלת הזכויות במשק החקלאי, רשאית הייתה להורות בצוואתה לחלק את המשק בין שלושת היורשים.

השופטת צידדה בעמדת רמ"י שלפיה ניתנת אפשרות להתחשב בצוואת בעל הזכויות במשק ויש להעדיף אפשרות זו.

השופטת שטיין ציינה שבשנים האחרונות הפכו המתגוררים במושב מכאלה שעוסקים בחקלאות לכאלה שעוסקים בנכסי נדל"ן יקרים, ולכן אין כל סיבה להעדיף מי שעוסק בחקלאות ומקיים משק חקלאי פעיל על פני יורשים אחרים. העובדה שכבר 30 שנה המשק אינו פעיל ואינו מניב תוצרת חקלאית רק מחזקת את הטענה שאין כל טעם לבחון מי מבין היורשים "מוכן ומסוגל לקיים המשק".

בהעדר הסכמת הבן המאומץ לפירוק השיתוף בנחלה הורתה השופטת על פינויו מהמשק ועל מכירתו וחלוקת כספי התמורה בין שלושת הנהנים לפי הצוואה.