משפחה כן בוחרים. אם היא גורמת לכם להרגיש רע
נהוג לחשוב שמשפחה לא בוחרים, אבל אחרי שהתבגרתם ועזבתם את הבית, אתם גם יכולים לבחור לצאת ממערכת היחסים המשפחתית, במידה ואתם חשים שהיא פוגעת בכם
כולנו גדלנו על המשפטים היפים: "אמא יש רק אחת", "אבא שלי הוא הכי בעולם", "המשפחה זה העוגן שלי", וכמובן "משפחה לא בוחרים". בעולם אידיאלי, הם היו אפילו נכונים. למרבה הצער, במקרים רבים התמונה הזאת רחוקה מאד מהמציאות. יש לא מעט משפחות שאינן מאושרות ולא מהוות מקום בטוח עבור הילדים.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
מהכתבות הקודמות בסדרה:
אין דבר כזה שמנה! זו רק דעה ולא עובדה
היכולת להקשיב: כך תגרמו לאנשים לסמוך עליכם
במקום לפגוע באחרים - טפלו בכאב הלב שלכם
רבים מאיתנו הוזנחו רגשית, היו עדים לביקורת יומיומית כלפיהם, ספגו קיתונות של לעג, ולעיתים גם אלימות מילולית או פיזית, אך נותרו, בלית ברירה, כלואים באותה מערכת רגשית, כי משפחה, אתם יודעים, לא בוחרים.
אבל כשאתם כבר אנשים בוגרים, אתם יכולים לבחור עם מי להיות ומתי ואיך וכמה. אם לא נעים לכם עם העקיצות בארוחה המשפחתית, נמאס לכם לשמוע שמאוכזבים מכם, ואם אין לכם שום אפשרות לנהל שיחה כנה או לקבל תמיכה - אתם לא חייבים. אתם באמת לא חייבים.
אם אתם מרגישים בודדים בתוך המשפחה שלכם, כי לא מקשיבים לכם, כי תוקפים ומבקרים ובזים לכם, אתם יכולים לקחת פסק זמן ולעשות הערכה מחדש.
כן, אני מציע לכם להיפרד לעת עתה מאמא ומאבא ומהאחים ומהאחיות, כפי שהייתי מציע לכם לקחת מרחק מכל אדם שגורם לכם עגמת נפש או מפח נפש. זה לא מגיע לכם. לא נועדתם לסבול. זה לא כתוב בשום ספר להדרכה הורית.
ההפסקה מהם אמורה לשדרג את מערכת היחסים ביניכם לבין מי שאמורים להיות הקרובים אליכם ביותר, אבל לא פעם מתנהגים בדיוק הפוך.
לתכנית שאני מציע יש ארבעה שלבים: התרחקות, התבוננות, הערכה מחדש ובחירה. הבחירה, אגב, לא תהיה בהכרח לחזור לחיק המשפחה. אפילו זה לא מובן מאליו.
המרחק שתיקחו מהם יאפשר לכם להתבונן על היחסים עימם בבהירות, להחליט מה אתם רוצים ומה לא. מותר לכם לבחור שלא להגיע לארוחת ליל השבת. מותר לכם לבחור שלא להרים טלפון לאמא מדי יום.
אתם יכולים לוותר על ההתנהגות האוטומטית, ופתאום דבר כבר אינו מובן מאליו. אתם לא מובנים מאליהם, יש לכם נוכחות. אם הם רוצים בקשר איתכם, עליהם לשנות את התנהגותם כלפיכם.
ההפסקה הזאת עשויה לגרום לזעזוע בתוך התא המשפחתי. יבואו אליכם בטענות, אולי אפילו יעשו סצנות. כל שעליכם לעשות הוא להמתין ולא לחזור לאחור. אתם הרי רוצים שיאהבו אתכם בגלל מי שאתם רוצים להיות, ולא בגלל מי שאתם צריכים להיות.
כעבור זמן מה, הזמינו אותם לשיחה, ובשיחה הזאת תהיה לכם הזדמנות לשמוע ולהשמיע, להוציא החוצה את כל מה שצברתם במשך השנים. הם ייאלצו להקשיב, ואולי סוף סוף הם יראו אתכם.
ייתכן שתזדקקו לכמה שיחות. אפשר ששיחה אחת תפרוץ את הקיר שנבנה ביניכם. ייתכן גם שלא ייצא מזה כלום. לכל הפחות, תדעו בפני מי ובפני מה אתם עומדים. לכל הפחות, תדעו שעשיתם כל מה שיכולתם כדי שיהיה לכם, וגם להם, טוב.
משפחה היא דבר נפלא. חלקת האלוהים הקטנה שלנו, המקום שבו אנחנו צומחים וגדלים ומתפתחים ומקבלים אהבה, עידוד, תמיכה וכלים לאהוב. זה הזמן להפוך את המשפחה שלכם למשפחה כזאת. זה באחריותכם.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת