האיש שלימד את ג'ורדן כדורסל

עולם הספורט המקצועני מתחלק לשני סוגי אגדות. הראשון הוא של אלה פורצי הדרך – אנשים שהתוו את הדרך לבאים אחריהם, יצרו קרקע מוצקה ללכת עליה וגידלו ספורטאים אחרים שילכו בדרכם ובמורשתם. תחת הקטגוריה השנייה נמצאים אלה שזוכים בתארים, לרוב תוך שימוש בחינוך שקיבלו מדור המייסדים. בהנחה שיש בהם מידה של סנטימנטליות או חסד נעורים תוכלו לשמוע אותם מספרים ברגעיהם הגדולים כמה נעזרו בפורצי הדרך כדי לטפס במעלה הסולם.

• דין סמית' הלך לעולמו בגיל 83 
  
• מכבי מצאה את היורש של אנתוני פארקר?
• אברם גרנט שוב הפסיד בפנדלים, והרשת גועשת
  

אבל מעטים באמת הם האנשים הנכללים על שני הסוגים האלה גם יחד. דין סמית', המאמן האגדי של מכללת צפון קרוליינה ומי שהדריך את מייקל ג'ורדן בימיו בליגת המכללות היה אחד כזה. סמית' לא רק כי הוא הניח את היסודות לנסיעה בנתיבי הקריירה שלו, אלא גם כי חרש אותם לאורכם ולרוחבם במשך 36 שנים. יותר משסמית' נהנה בעצמו מדרכו הארוכה בענף, הוא לימד דורות של שחקנים כיצד להסב הנאה לקהל ועל כן מקומו הגבוה בפירמידת הכדורסל.

דין סמית' עם מייקל ג'ורדן(צילום: AP)

ההתחלה של סמית' לא הייתה נוצצת במיוחד. את צעדיו הראשונים הוא עשה במכללת קנזס (בה למד ושימש עוזר מאמן), ולאחר מכן המשיך את שירותו בחיל האוויר האמריקאי. גם בצבא הוא מצא דרך להתעסק בכדורסל ושימש כעוזר המאמן של קבוצת חיל האוויר. התחנה הבאה הייתה צפון קרוליינה – המכללה שכבשה את ליבו ושינתה את חייו.

סמית' הגיע לצפון קרוליינה ב-1958 תחילה כעוזר מאמן. כעבור שלוש שנים המאמן הראשי, פרנק מגווייר הסתבך בשערורייה וסמית' קיבל את משרת המאמן הראשי ממנה לא נפרד עד 1997.

סמית' היה מי שגייס את מייקל ג'ורדן לצפון קרוליינה ובהמשך ראה אותו צולף את סל הניצחון בגמר המכללות של 1982. את העונה ההיא סיימה הקבוצה המפוארת של צפון קרוליינה שכללה מלבד ג'ורדן גם את סם פרקינס וג'יימס וורת'י עם שני הפסדים בלבד ב-34 משחקים. 11 שנים לאחר מכן זכה סמית' באליפות השנייה שלו.

צפון קרוליינה מתאבלת(צילום: MCT)

סמית' היה הכול מהכול, מחנך, גאון כדורסל וקבלן הצלחות. בקריירה הארוכה שלו הוא למד איך לשלב את כל מעלותיו בסינרגיה כמעט מושלמת. רשימת השחקנים שצמחו על ברכיו יכולה למלא את המדיסון סקוור גארדן פעמיים, ועוד להשאיר מספיק מקום לתור בקופות. הכדורסל היה סמית' וסמית' היה הכדורסל, ובראייה לאחור זה גם מה שהפך אותו ברבות השנים לפנים של המשחק שבאמריקה למדו לאהוב.

לכתו של סמית' אתמול בגיל 83 נגע בנימיה הרגישים ביותר של ארצות הברית, מדינה שכבר ידעה פרידות מאייקון אחד או משניים. ב-ESPN הקדישו במשך שעות את הכתבה הראשית בעמוד הבית שלהם להתייחדות עם האדם שבעיניהם מייצג את המשחק יותר מכל אחד אחר.

לכל אורך הקריירה שלו סמית' היה עקשן מאוד בכל הקשור לניצחונות. במשך 35 עונות ברציפות הוא העמיד מאזן הצלחה הגבוה מ-50 אחוז. מאזן הקריירה שלו (77 אחוזי הצלחה) הוא הרביעי בטיבו אי פעם. סמית' ביקר בפיינל-פור 11 פעמים (מקום שני אי פעם), זכה ב-13 תארים של ליגת ה-ACC והוביל את נבחרת ארצות הברית לזכייה במדליית הזהב האולימפית במונטריאול 1976.

הכדורסל היה סמית' וסמית' היה הכדורסל(צילום: רויטרס)

"כשהוא לימד אותי על כדורסל, הוא לימד אותי על החיים"

בנובמבר 2013, נשיא ארצות הברית, ברק אובמה נשא לכבודו דברים בטקס מיוחד שנערך עבורו. אתמול, בשעות שאחרי לכתו, ארה"ב כולה התקשתה להיפרד מהטישו – והדמעות פשוט ירדו מעצמן. ההודעה המתייפחת של ג'ורדן, השם הגדול ביותר שזכה להתחנך לקולות המשרוקית של סמית', הייתה רק הספתח ("כשהוא לימד אותי על כדורסל הוא לימד אותי על החיים") בתוך בליל חוצה קבוצות ואזורים של הספדים קצרים והודעות פרידה מרגשות משחקנים ואנשי כדורסל.

פיל ג'קסון, למשל, עוד מאמן עתיר שבחים וקילמוטראז', צייץ אתמול ש"סמית' היה מחנך ומאמן שלעולם לא יישכח, מכיוון שהוא לימד שחקנים הרבה יותר מרק כישורי כדורסל". קובי בראיינט כתב שמדובר ב"מורה כדורסל נפלא שלעולם לא נראה כאן".

אמריקה כבר מתגעגעת(צילום: MCT)

רוי וויליאמס, מי שמחזיק היום בשרביט האימון בצפון קרוליינה, ניסה למצוא את המילים הנכונות כדי להגיד שלום בצורה הטובה ביותר – ומצא אותן. "היה לו אכפת מאנשים יותר מכל איש אחר שהכרתי בחיי", הוא סיפר, "הוא רוצה שהקבוצה תצליח רק כדי שהשחקנים יבינו שאם הם יתנו הכל הם יכולים להיות מתוגמלים בהתאם, אבל הוא גם רצה שהם יידעו לקבל הפסדים. לעולם לא אוכל להשתוות אליו בקשר עם השחקנים".

רג'י מילר, עוד שחקן גדול שנזכור, הסתפק בסטטוס: "פשוט אגדה". כזאת שקרתה באמת.