אישה נפצעה באתר הרכבת הקלה. מי אחראי?

בדרכה לעבודה מעדה בת 57 באתר של הרכבת הקלה בי-ם והגישה תביעה נגד העירייה, הקבלן וחברת סיטיפס. מי מהן תפצה אותה וכמה היא תשלם?

עו"ד שלהבת רוביןפורסם: 15.02.15 , 18:17

אישה שנפצעה באתר עבודה על הרכבת בירושלים הגישה תביעה נזיקית נגד שלושה גורמים: זכיינית הרכבת "סיטיפס", "קבוצת אשטרום" שניהלה את הפרויקט ועיריית ירושלים. בית משפט השלום בעיר קבע שאת רוב הפיצוי המגיע לה קיבלה האישה ממילא מהביטוח הלאומי, ולכן את חלקו הארי של הסכום יחזירו הנתבעות לביטוח הלאומי.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

באחד מימי יולי 2009 עשתה התובעת (57) את דרכה לעבודתה בירושלים ועברה בסמטה המחברת בין רחוב יפו לרחוב אגריפס שם היה אתר עבודות של הרכבת הקלה. התובעת דרכה על חצץ, רגלה שקעה והיא נפלה על מכסה ביוב. כתוצאה מכך היא נפצעה במרפק ובברך.

תביעה

אמנית נפלה מגובה 2.7 מ'. הפיצוי: 68 אלף ש'

עו"ד טל זהבי

במהלך עבודה על ציור קיר בבית בכרמיאל קרסה הרצפה והאמנית נדרשה לאשפוז ושיקום ארוך. בעל הבית נמצא אחראי לסביבת העבודה הלא בטוחה

אמנית נפלה מגובה 2.7 מ'. הפיצוי: 68 אלף ש'

ביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואישר לה 41% נכות וגמלה של 193,209 שקל. במרס 2012 הגישה האישה את התביעה הנזיקית וצירפה תמונות של מקום התאונה, שלפיהן הכניסה לא הייתה מרוצפת והתמלאה בפסולת בנייה, טיט, חצץ וברזלים. למרות זאת, הכניסה לעוברי אורח לא נמנעה ולא הוצבו שלטי אזהרה. ביטוח לאומי הצטרף לתביעה, ועתר להחזר התשלומים ששילם לתובעת.

שלוש הנתבעות טענו שהאישה, שמיהרה לעבודה, התעלמה מגדר שחסמה את הכניסה לסמטה. לשיטתן, היא נפלה משום שלא נזהרה וללא קשר לתנאי הדרך. בכל מקרה, טענו, התובעת לא נפגעה ברמה שתיארה וחלק מהנכויות שלה בכלל לא נגרמו מהתאונה.

העירייה טענה כי התקשרותה בהסכם עם "סיטיפס" ו"אשטרום" מעבירה אליהן את האחריות כלפי המשתמשים בדרך ולכן כלל אינה מחויבת לפצות את התובעת.

העירייה אחראית?

השופטת שושנה ליבוביץ קיבלה את גרסת התובעת וקבעה כי מקום הנפילה אכן נראה בתמונות כאתר עבודה שבאחריות "סיטיפס" ו"אשטרום". השופטת ציינה, כי אמנם הכניסה נחסמה בחלקה באמצעות ברזלים, אולם עדיין התאפשר שם מעבר הולכי רגל.

השופטת ביקרה בחריפות את התנערות העירייה מאחריות: "מהיבט של מדיניות ציבורית ראויה, על דרך הכלל, אין לאפשר מצב שבו עירייה מסירה מעצמה את חובותיה על ידי העברת האחריות לגורם אחר. כל עוד נעשה שימוש באזור על ידי עוברי אורח חלה על העירייה החובה לשמור על ביטחונם".

עם זאת, מאחר שהתובעת עצמה העידה שלא נתקלה במפגע ביום שלפני התאונה, קבעה השופטת שחובת הפיקוח של העירייה לא הופרה, מאחר שלא היה לה די זמן לדעת על המפגע ולפעול להסרתו. מסיבה זו, השופטת דחתה את התביעה נגד העירייה והחליטה להטיל את האחריות על שתי הנתבעות האחרות.

השופטת הטילה על התובעת אשם תורם בשיעור של 20% מאחר שבחרה במודע לעבור ברחוב בו מבוצעות עבודות בנייה במקום ללכת בדרך חלופית, ולא נזהרה מהמפגעים על אף שהלכה בסמטה לאור היום.

לבסוף נקבע כי לתובעת נגרם נזק שבניכוי אשם תורם מזכה אותה בפיצוי של כ-185 אלף שקל. מאחר שאת רוב הפיצוי היא כבר קיבלה מביטוח לאומי הוחלט ש"אשטרום" ו"סיטיפס" יפצו אותה ב-25% מגובה הפיצוי, וישלמו לביטוח לאומי את היתר.