המשכנתה מאיימת: "מפחדים לאבד את הבית"

"אני מודה על זה שיש לי בית, אבל בכל יום מפחדת לאבד אותו". מירי (27) ובעלה נחשון רכשו לפני כשנתיים דירת ארבעה חדרים בפתח תקווה בסכום של מיליון ו-50 אלף שקל. השניים, הורים לפעוטה בת 3, הצליחו לגייס הון עצמי של 300 אלף שקל ולקחו משכנתה בגובה של 750 אלף שקל. 

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר

בשוק עבודה חסר יציבות תעסוקתית, כשהשכר החציוני עומד על כ-6,500 שקל ברוטו, הסיכוי להידרדר לעוני הוא הגבוה במערב והמשכנתאות שנלקחות הן בהיקפים גדולים בשל חוסר יכולת לגייס הון עצמי, לא פלא שמירי - כמו מאות אלפי ישראלים - מפחדת לאבד את הבית. "הייתה תקופה שבעלי ישב בבית כי המצב בחברה שבה הוא עבד לא היה טוב ואני רעדתי מפחד", אמרה מירי. "כל יום שהוא היה בבית זה מתח וחרדה. כשאין עבודה אין דרך לשלם משכנתה. אני לא רוצה לראות את עצמי מחוץ לבית".

מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף שפירא, מתעתד לפרסם מחר דו"ח חמור על ניהול כושל של שוק הדיור בשנים האחרונות. עוד לפני הדו"ח, הורדת הריבית על ידי בנק ישראל לשפל היסטורי של 0.1% מרמזת כי בקרוב עלולה להתפוצץ בועת הנדל"ן. 

בנק ישראל קבע בעצמו כי הסיכון העיקרי למשק הישראלי מגיע משוק הדיור. כלכלני חטיבת המחקר בבנק הסבירו כי הסיבה לכך היא סביבת הריבית הנמוכה, שמגדילה את הביקושים למשכנתאות. הורדת הריבית אתמול עלולה לחזק את המגמה הזו ולהוביל ללקיחת משכנתאות נוספות - שאותן יהיה קשה להחזיר לאחר שהריבית בסופו של דבר תעלה.

מירי ורבים אחרים מתקשים להחזיר כבר עתה את הסכום הגבוה. ההכנסה המשותפת שלה ושל ובעלה מגיעה ל-12 אלף שקל בחודש ואת חייהם הם מגדירים "צנועים". ההחזר לבנק עומד על 3,000 שקל. לנטל המשכנתה הגבוה, שאותה נאלצו בני הזוג לקחת לנוכח מחירי הנדל"ן הנוסקים ובהיעדר מקורות מימון משמעותיים, יש השלכות ניכרות.

לדברי מירי, "המשכנתה מעסיקה אותנו, אנחנו קצרים בכל ההוצאות, אם יצאנו למקום מסוים זה אחרי שבדקנו שאנחנו לא חורגים ממה שהקצבנו לעצמנו בשביל לא להגזים. אנחנו יודעים שכל דבר שנעשה יקוזז ממקום אחר ולא בנוסף. היו לי חלומות לעבור מפה לבניין חדש יותר, לאזור שבו יש זוגות צעירים וילדים. אני לא רואה את זה קורה בייחוד עם יוקר המחיה שמסביב".

(צילום: עידו ארז)

החשש של לווים כמו מירי ונחשון גובר על רקע הנסיקה במחירי הדירות בישראל, שלפי נתוני השמאי הממשלתי עלו גם בשנת 2014 בחמישה אחוזים. הנתונים מצטרפים למדד הדיור שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודש שעבר, ולפיו מ-2008 זינקו מחירי הדיור ברוב הערים בישראל. שווי הדירות זינק בין 1997 ל-2012 ב-43.3%. שווי הדירות בתל אביב עלה ב-2012 ב-56% לעומת 2008. בחיפה ובבאר שבע עלו מחירי הדירות מ-2009 ביותר מ-50%. ואם לא די בכך, בימים הקרובים צפוי מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, לפרסם דו"ח על מחדלי הדיור שיתאר ניהול כושל בתחום על ידי ממשלות ישראל בשנים האחרונות.

כשליש מהישראלים בסיכון לעוני

לפי נתוני הלמ"ס, כ-40% מכל בעלי הדירות שילמו ב-2012 משכנתה בסכום ממוצע של 2,965 שקל בחודש. רק כ-20% מבעלי הדירות לא הזדקקו לשלם משכנתה עבור הדירה שבה גרו בשנה זו. נתוני בנק ישראל מנובמבר האחרון העלו כי אף על פי שחל קיטון בגובה החזר המשכנתה בשנים האחרונות, עדיין יותר מ-30% מהלווים משלמים יותר מ-30% מהכנסתם עבור החזרי המשכנתה.

את התוצאות של המציאות הזו מרגישים היטב בעמותות המעניקות ייעוץ כלכלי. לפי נתונים של עמותת "ידיד", המפעילה מרכזים למיצוי זכויות, בכל שנה פונים לסניפי העמותה אלפים המתקשים להחזיר תשלומי משכנתה לתקופה של חצי שנה ויותר. ב-2014 לבדה פנו בעניין זה כ-3,200 איש. רן מלמד, סמנכ"ל העמותה, מסביר כי רוב הפניות שמגיעות לסניפים עוסקות בקושי לעמוד בתשלומים על סעיפי הדיור מאחר שאלו ההוצאות הכבדות ביותר.

לדבריו, "זהו הגורם המשמעותי ביותר להידרדרות מהירה לעוני. כשאדם מאבד את היכולת לעמוד בהחזרי המשכנתה הוא נכנס למעגל של הלוואות וחובות ועולמו קורס עליו באחת". בעשור האחרון שיעור הסיכון לעוני עמד בישראל על 31% - הגבוה ביותר מבין מדינות האיחוד האירופי.

עבדות מודרנית ושמה משכנתה

שמרית (32) ויגאל (35) אורבנט מאשקלון, שקנו את דירת ארבעת החדרים שלהם ב-2012 ב-850 אלף שקל, נמצאים באותה סירה. הורים לשלושה ילדים קטנים, היא עובדת כרכזת שירות לאומי וחזרה באחרונה מחופשת לידה והוא משרת בצבא קבע. השניים מספרים על קושי רב לעמוד בהחזרים: "לקחנו משכנתה של 600 אלף שקל", אמרה שמרית, "והבאנו הון עצמי של כ-250 אלף שקל, המינימום שהיה צריך. לזה לא הגענו לבד, אלא לקחנו הלוואות מההורים ומהצבא, פירקנו קרנות השתלמות".

משפחת אורבנט. "לקחנו הלוואות מההורים ומהצבא"

שמרית, שחזרה בינתיים לרבע משרה כדי לחסוך בהוצאות הפעוטון, מסבירה שהמשפחה לקחה על עצמה החזר של 2,400 שקל בחודש למשך 30-25 שנה, "אבל זה לא הכול, אנחנו גם מחזירים כל חודש דרך המשכורת 1,400-1,200 שקל הלוואה, כך שיוצא לנו להחזיר משכנתה של כמעט 4,000 שקל כל חודש".

היא משתכרת כרגע 1,700 שקלים בחודש, ובשעות העבודה הוריה משגיחים על התינוק. וכאמור, הוצאות המשכנתה מכבידות מאוד על בני הזוג. לדברי שמרית, "יוקר המחיה שוחק אותנו וכזוג צעיר תמיד יש הוצאות מפתיעות ולא מתוכננות, במיוחד כשיש ילדים". על קניות של מזון ומוצרים לתינוק מוציאה המשפחה 2,400 שקל בחודש.

כיום נעזרת המשפחה בעמותת "פעמונים" לצמצום ההוצאות, אבל לפני העזרה היו מגיעות הקניות החודשיות לסכומים גבוהים יותר, למשל 3,000 שקל בחודש. על הצהרון של הילדה, בת ארבע וחצי שלומדת בגן עירייה, משלמת המשפחה 350 שקל בחודש, על דלק כ-1,000 שקל בחודש, ועל ביטוחים לרכב והוצאות ביגוד בין 300 ל-400 שקל בחודש.

לדברי אוריאל לדרברג, מנכ"ל עמותת "פעמונים", המסייעת למשפחות להגיע לאיזון כלכלי, המרכיב המשמעותי של מרבית המשפחות שפנו לסיוע העמותה הוא גובה המשכנתה, ובעיקר הקושי בהחזרים החודשיים: "מאות אלפי משפחות בישראל לוקחות על עצמן התחייבות ארוכת שנים אף שהן לא יודעות כיצד יעמדו בה. כשההוצאה הקבועה הזאת גבוהה מהיכולות וההכנסות של המשפחה – היא לא מאפשרת לחיות חיים שלווים ומאוזנים, מה שהופך את נושא המשכנתאות לסוג של עבדות מודרנית".

אחרי שנכנסת לתוך הפח, דורכים עליך 

אליסה דברה מירושלים רכשה דירה בת שני חדרים לפני 19 שנה מכספי ירושה ומחסכונות ממשכורתה. המשכנתה אמורה הייתה להימשך על פני כ-20 שנה, וההלוואה של משרד השיכון ל-25 שנה. אך בעיה כלכלית שהתגלעה עקב בעיות בריאות הובילה לפיגורים בהחזר המשכנתה, שבאותה התקופה עמד על 3,000 שקל בחודש. לטענתה, "החוב שנוצר עמד על כ-40 אלף שקל, אבל הבנק עשה טעות בספריו וביקש החזר חוב של סכום גבוה יותר, 166 אלף שקל".

אליסה דברה. "אחרי שנכנסת לתוך הפח, דורכים עליך"(צילום: אסף ברנר)

לדבריה, "מבלי שהבנק יידע אותי, פתחו לי תיק בהוצאה לפועל ושם הקליד הפקיד סכום אחר לגמרי, כ-464 אלף שקל. רק כעבור שבע שנים ולאחר עבודה סיזיפית הצלחתי לגלות שהסכום הזה הוא למעשה המספר המזהה של עורך דינו של הבנק. לאורך שנים לא ידעתי שזה מה שקרה. רציתי לסלק את החוב וביקשתי לשלם, אבל הבנק טען לסכום חוב שלא היה לו שום קשר למקרה. במשך שנים לא הסכימו לבדוק ולהגיד לי ממה נובע החוב או לספק לי מסמכים. אם היו בודקים, היו נחסכות ממני צרות וכאבי לב, וכל תיק ההוצאה לפועל לא היה קיים. עמדתי בכל דרישות הבנק וזה לא מילא אחר ההסדרים וניסה להכשיל אותי שוב ושוב".

אליסה, שבעבר עבדה כיועצת ליזמות ומרצה למקצועות פיננסיים, ניסתה לפתור את העניין ללא תביעה משפטית, בניסיון לקבל התנצלות מהבנק על טעותו ותיקונה, "אבל היות שהבנק למשכנתאות, עו"ד הבנק - כונס הנכסים - וההוצאה לפועל לא עשו זאת עד עכשיו", היא אומרת, "אין מנוס מלנקוט פעולה שסוף סוף תביא צדק. אחרי שנכנסת לתוך הפח, דורכים עליך. זה הקושי של אנשים שמתמודדים עם החזר משכנתה".

חסרי אונים מול כוחות הבנק העצומים

היא מנהלת את קבוצת הפייסבוק "בנקים - לא מעל לחוק", וטוענת כי "כל הבנקים עובדים באותה שיטה. הרבה פעמים לא הבנקים אשמים כל כך אלא השיטה שעורכי דין חיצוניים נוקטים. שכרם תלוי בגובה הגבייה מהחייב. נוצר מצב קפקאי שבו לעו"ד של הבנק יש אינטרס מובהק שהחוב יתפח ויגדל ככל האפשר, שהבנק לא יגיע להסדר עם החייב, אלא להביא את כל המצב לכדי מכירת הדירה, כי אז שכרו נאה. אנחנו יוצאים בקריאה למחוקקים: שנו את המצב הזה, הפרידו את תפקיד עו"ד הבנק מתפקיד כונס הנכסים, יש פה ניגוד עניינים מובנה שלא מאפשר פתרון בעיות".

לטענתה, אין לה כיום כל חוב פיגורים לאחר שסגרה אותו, בעוד הבנק לדבריה לא תיקן את הליקויים והיא עדיין מחזיקה בדירתה. "זה נסי-נסים. ברוך השם, בסיעתא דשמיא גדול, השם שומר עליי". לדבריה, היא מקבלת כמה פניות ביום מנפגעי בנקים אחרים, והמאפיינים חוזרים בכל הסיפורים: "מונעים ממך מסמכים, נוהגים איתך בסחבת ואתה חי באשליה שתיכף אתה מגיע להסדר עם הבנק. אבל התקופה הזו מנוצלת על ידי הבנקים למשכנתאות".

עוד הוסיפה: "לעורכי הדין שמייצגים אותם יש שתי מטרות: לצבור חוב לפיגור ולהגיע לפתיחת תיק בהוצאה לפועל. אם התיק כבר נפתח, למנות כונס נכסים. למעשה אדם קשה יום, שאין לו כסף לעו"ד מהשורה הראשונה, ניצב חסר אונים מול כוחות עצומים".