הזוג התגרש - והורי הבעל דרשו את המתנה
אחרי חתונתם של בני זוג העניקו הורי הגבר נחלה לבנם ואשתו. לימים עלו היחסים על שרטון, והאישה נדרשה להחזיר את החלק שלה. מה נקבע?
האם גירושים יכולים להיחשב להתנהגות מחפירה המזכה נותן מתנה לחזור בו? זו השאלה שעלתה לאחרונה בבית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (בתיק 22545-04-11).
במסגרת ההסכם נקבע כי בני הזוג מתחייבים להתחיל בכל ההליכים הדרושים לבניית ביתם במשק לאחר אישורם כ"בנים ממשיכים". כן נקבע כי התחייבותם של ההורים הינה בלתי חוזרת והם מוותרים על כל זכות חזרה מהעברת זכויותיהם בנחלה לבני הזוג. בהמשך בהסכם נרשמו בני הזוג כבנים ממשיכים בכפר שבו מצויה הנחלה.
יש לציין כי כיוון שזכות החכירה במקרקעין הייתה רשומה עדיין על שם ההורים הרי שלא דובר כאן במתנה שהושלמה (היא תושלם אך ורק ברישום זכות החכירה על שם בני הזוג) אלא בהתחייבות לתת מתנה. המצב המשפטי במקרה זה הוא שנותן המתנה רשאי לחזור בו כל עוד המקבל לא הסתמך על המתנה, והנותן לא ויתר בכתב על הזכות לחזור בו.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- גרים עם ההורים? אולי תחויבו לשלם ארנונה
- פרצו למערכת yes ושיווקו חבילה במחיר מוזל
- שופטת למיסטיקנית: לא חזית את החֶרפָּה?
- תביעה: 3 שעות אחרי הטסט, האוטו עלה באש
במקרה הנדון, התובעת ובעלה נישאו ב-1997 והתגרשו ב-2011. הנתבעים הינם הוריו של הבעל. מהתביעה התברר כי בני הזוג בנו בית מפואר בן שבעה חדרים בגודל של 210 מ"ר על הנחלה אשר זכויות החכירה ביחס אליה רשומות על שם ההורים בחלקים שווים. בניית הבית התאפשרה לאחר שבשנת 2003 חתמו בני הזוג וההורים על הסכם שלפיו העבירו להם ההורים את זכויותיהם בנחלה ללא תמורה.
תביעה
חויבה להחזיר 112 אלף שקל "מתנה" מבן הזוג
מערכת PsakDin
מערכת יחסים בין אלמן לגרושה התגלגלה לבית משפט בגלל סכום שנתן לכיסוי חוב של בנה. לאחר שנפרדו היא לא הסכימה לתת את הכסף בחזרה
ב-2005, כשנתיים לאחר חתימת ההסכם, הסתיימה בניית הבית ובני הזוג נכנסו לגור בו. במהלך השנים השביחו בני הזוג את הבית והמשק, נטעו מאחורי הבית מטע של עצי דובדבן וטיפחו גינה לצד הבית. אלא שבשלב מסוים עלו יחסי בני הזוג על שרטון ובספטמבר 2010 עזבה האישה את הבית. בשנת 2011 התגרשו בני הזוג באופן סופי.
לטענת האישה, התחייבות ההורים להעביר לבני הזוג את הנחלה ללא תמורה הינה התחייבות בלתי חוזרת ועל סמך התחייבות זו הם בנו את ביתם ולפיכך היא זכאית לפחות למחצית משווי הנחלה. בנוסף טענה האישה כי מינויים של בני הזוג ל"בנים ממשיכים" והסתמכותה על הזמנה זו, יוצרת רישיון קבוע שלה להתגורר ולהחזיק בבית המגורים. לחלופין טענה האישה כי הנחלה הושבחה בשל העובדה שבני הזוג טיפחו את המקום ולפיכך היא זכאית למחצית משווי ההשבחה הריאלי של הנחלה.
מנגד טענו ההורים בין היתר שהסכימו אמנם שבני הזוג יבנו את ביתם על הנחלה, ואולם האישה התנהגה כלפיהם בצורה מחפירה ולפיכך הם רשאים לחזור בהם מן המתנה.
אילוסטרציה. מה היא התנהגות מחפירה?(צילום: shutterstock)
במקרה דנן הסתמכה האישה על המתנה וההורים ויתרו במפורש על הזכות לחזור בהם. אלא שחוק המתנה מאפשר חזרה גם מהתחייבות בלתי חוזרת של הנותן במקרים שבהם המקבל (האישה במקרה זה) התנהג באופן מחפיר כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו.
בית המשפט: ההורים רשאים לחזור בהם
במקרה זה נקבע דווקא שהאישה התנהגה באדיבות ובחמלה כלפי ההורים, ובמיוחד כלפי האב, כאשר מצבו הרפואי החל להידרדר. אך בית המשפט עדיין סבר כי קלקול היחסים בין בני הזוג, אשר הוביל לגירושים, נכנס לגדר התנהגות מחפירה מצד האישה כלפי בן משפחתו של נותן המתנה, ולפיכך אפשר בית המשפט להורים לחזור בהם.
בנוסף קבע בית המשפט כי ניתן לראות בהסכם המתנה, "הסכם על תנאי מפסיק", שלפיו הזכויות במשק יעברו לבני הזוג במתנה רק אם הם ימשיכו לחיות את חייהם יחדיו. במקרה זה התגרשו בני הזוג ועל כן החוזה התבטל.
עם זאת נקבע כי החזרה מן ההתחייבות במקרה דנן מחייבת פיצוי כספי לאישה, שכן היו השקעות כספיות ואחרות שלה במשק, שהושבח מעצם בניית הבית עליו. בשל כך נקבע כי הפיצוי ההוגן יעמוד על סך של 617,500 שקל, שהם מחצית עלות בנייתו של הבית.
לדעתי, קביעת בית המשפט מעוררת שאלות משני כיוונים. ראשית, קשה לראות בגירושים מצד עצמם התנהגות מחפירה של האישה. פסיקה זו סוטה מפסיקות של בית המשפט העליון, (למשל פסק דין נגר נ' נגר). לו הגירושין היו נובעים מבגידה - אז ניתן היה לראות זאת כהתנהגות מחפירה המאפשרת חזרה ממתנה. אך עובדה זו לא הוזכרה בפסק הדין כלל.
שנית, הנחת המוצא בדיני חוזים היא כי אם הצדדים לא ציינו במפורש את העובדה שמדובר בחוזה על תנאי, חזקה עליהם שהתכוונו שהחוזה יהא רגיל. במקרה זה התנאי של חיים משותפים לא צוין במפורש ועל כן ראוי היה לקבוע שמדובר בחוזה רגיל והאישה זכאית גם למחצית הנחלה. שאם לא כן, גם אם האישה, חלילה, הייתה מתאלמנת, היו ההורים רשאים לחזור בהם מהמתנה ולכך קשה להסכים מבחינה משפטית.
- ד"ר רוני רוזנברג עוסק בדיני חוזים ובמשפט פלילי, מרצה בכיר בבית הספר למשפטים במרכז האקדמי כרמל בחיפה, ומרצה בתחום המשפט הפלילי באוניברסיטת בר אילן
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
