האוסקר מאחורינו, הקולנוע האמריקני לפנינו

עונת הפרסים של הוליווד הגיעה לסיומה, ובישראל מנצלים את המומנטום הנכון להתבוננות בצד האחר, השונה והלא פחות חשוב של תעשיית הסרטים בארצות הברית. הערב יפתח בסינמטק תל אביב פסטיבל States Of Minds לקולנוע אמריקאי עצמאי. האירוע שנתמך על ידי שגרירות ארצות הברית ישלב, בנוסף לתוכנית הסרטים, גם כנס מדיה וטכנולוגיה בהשתתפות נציגי התאחדות סרטי הקולנוע ארצות הברית (MPAA) ורשת הטלוויזיה הציבורית של (PBS).

הפסטיבל הוא הזדמנות מצוינת לחדד את ההבחנה בין המונח "סרטי אינדי" לבין "קולנוע עצמאי": אינדי הוא לא בדיוק ז'אנר קולנועי, וסרטים המקושרים להגדרה זו אינם בהכרח עצמאיים. בימיה הראשונים של הוליווד, כל סרט שלא הופק במסגרת האולפנים הגדולים נחשב לעצמאי. הקולנוע הזה יצר אלטרנטיבה למיינסטרים - מעין מעבדת ניסיונות שהרשתה לעצמה לקחת סיכונים. כיום - שנים רבות אחרי ששיטת האולפנים התמוססה לה ופינתה את הבמה לבמאים הגדולים - המונח אינדי נותר מתעתע, ומשוייך לסרטים רבים, שנעשים על ידי יוצרים מוכרים ובתמיכה תקציבית גדולה.

מתוך "מנגלהורן" - סרטו של דיוויד גורדון גרין, יוצר עצמאי אמיתי

ההתייחסות העכשווית להגדרה קולנוע עצמאי היא רחבה יותר: מדובר ביוצרים שהמכנה המשותף ביניהם כולל מעורבות אישית גדולה מאוד בכל פרויקט, בחלק גדול מהמקרים בעלת אופי ורקע של מחויבות פוליטית - חברתית עמוקה. לעיתים, מדובר גם ביוצרים מתחילים שהפיקו והפיצו את סרטם באופן עצמאי. ב"States of Minds" יוקרנו סרטים שהדגש בהם הוא רב גוניות של החברה האמריקאית.

במהלך הפסטיבל יערכו גם כיתות אמן לבני נוער וסדנאות קולנוע עם שלושה במאים בולטים המגיעים להציג את סרטיהם: גארט בראדלי ("מתחת לחלומות"), אנה וקסלר ("לא שגרתי") ובן נייבורס ("וויליאם וטחנת הרוח"). במסגרת כיתות האמן שיעבירו הבמאים לבני נוער יופק סרט קצר שיצולם בידיהם ויוקרן גם הוא במהלך הפסטיבל. הבמאי הניו יורקי ממוצא פלסטיני גאזי אלבוליווי הציג את סרטו "שלום אחרי חתונה" בירושלים כחלק מהקרנה מיוחדת כמסגרת הפסטיבל.

הפסטיבל מביא הזדמנות, שמשום מה נמנעה מהצופים בישראל לפני כן, להחשף לביוגרפיה המוזיקלית "קומו על הרגליים" ("Get On Up") על ג'יימס בראון - מי שנחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר על עולם המוזיקה במאה ה-20. טייט טיילור ("העזרה") חוזר לעסוק בהיסטוריה אפרו-אמריקאית, והפעם מתחקה אחר דמותו של אבי הפאנק, החל משחר ילדותו כעני מרוד שגדל בצריף עץ רעוע בדרום קרולינה ועד להצלחתו המטאורית.

הטריילר של "קומו על הרגליים"

יאמר לזכותו של טיילור, שהשכיל לשבור את המבנה והשפה הקולנועית הרווחת בסוג זה של סרטי ביוגרפיה מוזיקלים. נדמה שהוא זרק לבלנדר את כל הפרטים המורכבים והנכונים על חייו של בראון, ועירבב אותם למילקשייק קולנועי תוסס ויוצא דופן, התואם את אישיותו הצבעונית של הגיבור. כך למשל תוכלו לראות אותו - בגילומו המבריק של צ'דוויק בוזמן - פונה לעיתים רבות למצלמה ולצופה באופן ישיר, וכן דילוגים וקפיצות רבות בין העשורים השונים בחייו. ההברקה העיקרית של הסרט היא שתי נקודות המבט שבו - בראון הילד ובראון הכוכב - ונותנת אפשרות לפרשנות רבה לאפיזודות המוצגות בחייו.

בראון נודע כגאון בתחומו, אך גם כאישיות בעייתית: הוא התעלל בנגניו ונשותיו, הסתבך לעיתים תכופות עם החוק, והתעמר בכל מי שלא נטה להסכים איתו באופן מיידי. טיילור לא מנסה לגונן על צדדים אלו באישיותו של הזמר, ומעלה את השאלה האם תרומתו התרבותית של אמן אכן גדולה יותר מהתנהלותו האישית?

צ'דוויק בוזמן הוא ג'יימס בראון ב"קומו על הרגליים"

גיבורה נוספת, שונה ולא שגרתית, הפעם בדיונית, עומדת במרכזו של הסרט "פורט בליס". מישל מונהן ("בלש אמיתי"), נכנסת לנעליה של מגי סוואן, חובשת קרבית מצטיינת ששבה לביתה ומתאחדת עם בנה לאחר שירות ארוך באפגניסטן. קלאודיה מאיירס ביימה וכתבה באופן חף מקלישאות את סיפורה של כל אישה קרייריסטית, הנקרעת בין תפקידה כאם לבין רצונה להתפתח מקצועית.

"כשגבר עוזב את הבית ויוצא לעבוד, גם אם לפרק זמן ארוך, הוא נחשב כמפרנס וזוכה לכבוד והערכה. כשאישה יוצאת לעבוד ומנסה לבנות קריירה, היא אוטומטית מסומנת כאמא גרועה", אומרת סוואן לבעלה לשעבר, וגם במציאות של 2015, היא צודקת. אחרי 15 חודשי שירות היא חוזרת הביתה לילד שמסרב לאהבתה ולא מעוניין בקשר עמה. היא מנסה לפתוח איתו דף חדש, כשעל הפרק עומד שדרוג מקצועי נוסף העשוי לשלוח אותה שוב אל השטח. בין לבין היא מתמודדת עם השיבה לחיים האזרחיים שדוחקים אותה מהם, ומגדירים אותה ככישלון.

הטריילר של "פורט בליס"

גיבורת "פורט בליס" אוהבת את בנה ואוהבת גם את הקריירה שלה. היא מתקשה לבחור ולא חושבת שהיא צריכה לוותר. מונהן מבריקה בתצוגת משחק אמינה ונושאת על כתפיה את הסרט למחוזות פילוסופים ומגדריים, המעלים תהיות רבות שעד היום נחשבות כטאבו בכל הנוגע לשיח שנוצר בעקבותם: האם כל אישה נועדה להיות אם? האם כל רצון להתפתחות אישית מקצועית לצד קיום חיי משפחה ייתפס לעד כאגואיזם מוחלט?

גארט בראדלי נחשבת לאחת היוצרות הבולטות ביותר בתחום הקולנוע העצמאי, ו"מתחת לחלומות" הוא סרט הביכורים שלה, העוסק בחבורת צעירים המנסים למצוא את עצמם מבחינה אישית ומקצועית בניו אורלינס. קל מאוד לטעות ולחשוב שמדובר בסרט תיעודי, שכן הבימוי של בראדלי מינימליסטי מאוד והסיטואציות בהן היא מעמידה את הדמויות שלה אנושיות ואמיתיות עד לאין שיעור. בראדלי כתבה את התסריט (וגם ערכה חלק ניכר מהסרט) הכולל מעט מאוד דיאלוגים, והגיבורים הם שחקנים מתחילים.  

הטריילר של "מתחת לחלומות"

ליאן היא אם חד הורית צעירה וענייה לארבעה שמנסה בכל כוחה לפרוץ כשחקנית ודוגמנית. ג'רמיין שמגיע מרקע קשה ובעל רקורד פלילי מנסה להשיג עבודה מסודרת ואמיתית. אליוט מתגורר אצל הוריו ומתקשה לבחור בקריירה בין אלפי פרוייקטים לא גמורים. בראדלי, שכבר הספיקה לזכות בפרס איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד ופרס התאחדות סרטי הקולנוע של אמריקה, מציירת דיוקן עכשווי רלוונטי מתמיד של הדור הצעיר, האבוד המשוטט, שנאבק לשרוד ולחלום במציאות כלכלית אכזרית.

"במידלטון" הוא דוגמא טובה לסרט כל אמריקאי, עם שחקנים מוכרים ובמאי שכבר הספיק לעבוד עם אולפני סוני (אדם רוג'רס), ולא מכיל ייחודיות צורנית או תסריטאית. הוא ממחיש היטב את נזילות ההגדרה "סרט אינדי" ולמעשה את אי קיומה המדויק. אדי גרסיה מגלם מנתח לב המלווה את בנו לסיור בקמפוס של מכללה יוקרתית, שם הוא פוגש את ורה פרמיגה, אישה משעשעת המלווה את ביתה באותו הסיור בדיוק.

הטריילר של "במידלטון"

השניים בורחים מהסיור לתוך יום של הרפתקאות בקמפוס. על הדרך הם גם כמובן מתאהבים, אלא ששניהם תקועים בנישואים לא מוצלחים ובסופו של יום צריכים לבחור אם לחזור כל אחד לביתו או להמשיך את הקשר הלאה. הכימיה בין פרמיגה לגרסיה מוצלחת, אך לא מצליחה להציל את הקומדיה הרומנטית הבינונית מלקרוס תחת ערימה של קלישאות.

החלק התיעודי של הפסטיבל מכיל את סרטה המרתק של אנה וקסלר, פנינה שמוכיחה שקיומו של סיפור טוב ומעניין מאפיל על היעדר ניסיון קולנועי. הסרט מתחקה אחר שלושה צעירים יהודים ממשפחות דתיות - אורתודוכסיות בארצות הברית, המגיעים לשנה של לימודי ישיבה בישראל, מנהג נפוץ בקרב הקהילה הדתית בתפוצות, ואת השינויים המתחוללים בחייהם בעקבות שנה זו.

הטריילר של "לא שגרתי"

כשווקסלר היתה בת 12, היא חדלה להאמין בקיומו של אלוהים. זה היה יכול להיות סיפור פשוט למדי אלמלא היתה בת למשפחה דתית אדוקה מאוד. היא ברחה מהבית, התנסתה במין מזדמן וסמים יחד עם שני חברים נוספים, ועברה מעולם שכולו חוקים והגבלות לעולם פרוץ בו הכל מותר.

אולם שני חבריה המשותפים בחרו לבלות את שנת הלמידה בישיבה בישראל, וחזרו מהישיבה מחוזקים יותר באמונתם. וקסלר, שהרגישה נבגדת, החליטה לעשות את הסרט, ולעקוב אחר שלושה צעירים אחרים, המתנדנדים בין האמונה לחילוניות, על מנת לבדוק מה קורה במהלך שנת לימודי הישיבה בישראל.

התגליות של של וקסלר מפתיעות, מרגשות, מרתקות ובעיקר יוצאות דופן. דווקא חוסר הניסיון הקולנועי שלה לא עומד לרעתה, שכן הפשטות הנשקפת מהסיטואציות בסרט מייצרת מידה רבה של אמינות לא מתוסרטת. צילום הכתף הרועד והעריכה הלוקה בחסר אולי יעיבו על צפייתו של קהל המנוסה בעשייה דוקומנטרית, אבל עבור כל השאר מדובר בחוויה חד פעמית ייחודית אל עבר המוסדות השמורים ביותר במדינה.

"סגנון מתקדם" של הבמאית לינה פליופלייטה מציג עשייה דוקומנטרית מסוג אחר לחלוטין. זוהי יצירה שברור למדי שחלקים רבים בה מתוסרטים ופחות אותנטיים, ועם זאת מכילה דמויות מרתקות. ארי סת' כהן הוא בלוגר וצלם אופנה שהושפע רבות משתי הסבתות שגידלו אותו, ומחליט לעקוב אחר נשים בעלות חוש אופנתי ייחודי בניו יורק, בגילאים 60-95. בהמשך, הוא פותח בלוג ואוסף את הנשים הללו להפקות אופנה שונות, על רקע מאבקן בגיל ובבריאותן המתחילה להתרופף.

הטריילר של "סגנון מתקדם"

לעיתים גולש הסרט למחוזות הדוקו ריאליטי הטלווזיוני, אך קשה מאוד שלא להתאהב בגיבורותיו, נשים שהחליטו להקדיש את העשורים האחרונים בחייהם להגשמה עצמית ומצליחות להפוך לאייקון בעיר ותרבות שמקדשת את הנעורים ומפחדת מזקנה.

הפתיחה הרשמית של הפסטיבל תתקיים הערב (ד', 20:00) בסינמטק תל אביב ותלווה בהקרנת סרט הפתיחה "ללמוד לנהוג" של איזבל קוישט בכיכובם של בן קינגסלי ופטרישיה קלארקסון. במהלך הפסטיבל יוקרן גם סרטו החדש של דיוויד גורדון גרין "מנגלהורן" בכיכובם של אל פאצ'ינו, הולי האנטר והרמוני קורין, וכן "שחור או לבן" של מייק בינדר בכיכובם של קווין קוסטנר ואוקטביה ספנסר. בן נייברס, אורח הפסטיבל, יהיה נוכח בהקרנת סרטו הדוקומנטרי "וויליאם וטחנת הרוח" על מהגר אפריקאי ומאבקו להגשמת החלום האמריקני. כמו כן יוקרן "מסטיזו" של טאלין גונזאלס על מופעי ספוקן וורד.