לילה ראשון במאהל: "אני נעזר בהורים שלי"
שלוש שנים וחצי אחרי המחאה ההיא, חזרו אוהלים לשדרות רוטשילד בתל אביב. "רבים מרגישים שהשיח הפוליטי במערכת הבחירות מנותק מהצרכים האמיתיים שלנו", אמר יוזם המחאה. הוא הקריא תגובה שהגיעה אליו: "אם הייתי חרדי הייתי בא, זו לא מחאה של שמאל"
קצת אחרי חצות. השקט חזר לשדרה. נציגי המפלגות, הטרמפיסטים הפוליטיים והצלמים הרבים הלכו לישון, ומאהל המחאה החדש בתל אביב התרוקן מיושביו. שי כהן, יוזם המחאה "בן 40 ואין לי בית", בודק במחשב הנייד את התגובות האחרונות ומביע סיפוק מיום ההולדת הארוך והייחודי שחגג בשדרה אתמול (א').
"קודם כול זאת מסיבת יום הולדת מהמיוחדות ואולי מהמוצלחות שהיו לי. המון אנשים הגיעו לכאן פיזית או הזדהו דרך הרשתות החברתיות. כנראה הדברים שאמרנו הם כבר לא עניין אישי, זה עניין של אנשים רבים שמרגישים שהשיח הפוליטי במערכת הבחירות מנותק מהצרכים האמיתיים שלנו כאזרחים".
מי שנשאר ללילה בשדרה זכה למגשי פיצות ובירה שארגן "שי חינם", הפעיל החברתי בעל השיער הארוך. במחאה ההיא הוא ארגן תרומות מזון ממסעדות למאות הפעילים ששהו בשדרה. בלילה הראשון למחאת 2015, שני מגשי פיצה הספיקו לעת עתה.
אחד הפעילים התלונן: "ציפיתי לאווירה קצת יותר אנרכיסטית", ואילו אחר סיפר על המשבר שהביא אותו ושכמותו לשדרה: "אני נעזר בהורים שלי, אין שבוע שבו לא פונה אליי מישהו ומבקש הלוואה, מספר שלא יכול לשלם את שכר הדירה".
ד"ר יוסף זרניק, פעיל זכויות אדם ונציג הארגון OCCUPY TLV המתגורר במאהל הקבע של מחוסרי הדיור בגינה ברחוב ארלוזורוב, הגיע לחזק את דרי המאהל החדש. "זה האוהל השני שלי בעיר. אני גר במאהל הקבע של ארלוזורוב. שם יש לי חשמל ושירותים כימיים. שם זה מאחז מסודר, וכאן בשדרות רוטשילד מבחינתי זאת התנחלות".
שיר אחרון עם גיטרה ועוד כוסית של ערק. אחרוני המבקרים והמהפכנים הלכו הביתה להטעין את הטלפון ולישון. המאהל כמעט ננטש. בבוקר הם יזכו לביקור של עובדי כיל המוחים על הפיטורים בדרום. עד אז הם צוברים כוחות.
לפנייה לכתב/ת 
